203

ישיבת הנהלת הסוכנות, לונדון[1]

28.12.1942

(אנגלית)

יחסים עם צרפת החופשית

סודי

הישיבה נפתחה בדיון קצר ובסיכומו הוחלט לקיים ישיבה מיוחדת ב~2.1.1943, שבה יַרצה מר שרתוק על בעיות הכלכלה בא"י.

פרופ' ניימיר: הקטסטרופה הנוכחית הציבה שוב את ארץ-ישראל על סדר היום. מר פילבי[2] אמר לי, כי עלינו להעלות את הטיעון הבא כלפי הערבים:

״אחרי המלחמה יהיה משקלם של הערבים אפסי, ומשום כך עליהם להתחיל לשאת ולתת עם היהודים לאלתר ולהשתדל להשיג משהו בתמורה״.

מר שרתוק: באחת משיחותי עם מר מקפרסון שאלתיו מה אמת בשמועות על שיחות המתנהלות עם הערבים לשם השגת הסכם. מר מקפרסון אמר שהערבים מדברים. מקפרסון שוחח עם עוני עבד-אל-האדי כאשר חזר לארץ-ישראל, ואז אמר לו עוני כי ״הספר הלבן״ הוא המדיניות המיטבית, אלא שאין זה ודאי בעיניו שהוא יישאר בעינו:

״אילו הייתי בטוח בכך, הייתי ממתין בסבלנות, אולם אני יודע שאתם תוותרו ליהודים. אבל אם תערוב לי כי אתם תוציאו אותו לפועל מייד, אצא ואעבור בשווקים ואצעק כי על הערבים לקבל את ׳הספר הלבן׳ אף על פי שהם עלולים להורגני אחר כך״

- (מר לינטון: היש משהו בשמועות על תוכניות הנציב העליון להקמת פדרציה כלכלית?) - היו דיבורים על פדרציה כלכלית בייחוד אחרי כיבוש סוריה, אז שררה הנחה כי יהיה טעם בביצור האינטרסים הבריטיים באזור. הבריטים הניחו, כי אם הם ימלאו תפקיד עיקרי בכיבוש סוריה, הם גם ימלאו תפקיד עיקרי בשלטון שם. אולם ״צרפת החופשית״ שיחקה את קלפיה היטב. גנרל דה-גול איים להסתלק והבריטים נאלצו לרדת מן הסולם. מספר פקידים בריטים נשלחו לסוריה, אולם נאלצו לחזור כלעומת שבאו. אחד מהם היה מר וולש[3] שהתמנה לבריגדיר, ואחר היה מר מַוורוֹגוֹרְדַטוֹ,[4] שנועד להיות מפקד המשטרה. גנרל ספירס,[5] שעכשיו הוא שגריר שם, עמד להיות ראש המימשל. הבריטים רצו לממש עובדה מוגמרת. הם לא יכלו לעשות זאת במישור המדיני ולכן ניסו לנצל את מצב המלחמה כדי להניח יסודות לפדרציה כלכלית של סוריה, לבנון, ארץ-ישראל ועבר הירדן. ״הצרפתים החופשים״ מחזיקים עכשיו בידיהם את רסן השלטון, אבל מעטים האנשים בעלי המשקל שעליהם יכול גנרל דה-גול לסמוך.

הערבים [בסוריה], בדרך כלל, חשים מרירות כלפי הבריטים, שאמרו להם לפני כן כי יוכלו לפנות אליהם אם יהיו להם קשיים עם הצרפתים. הערבים, בכללם, מעדיפים את הבריטים - בסוריה אין שום בעיה ציונית. הפקידים הבריטים הגונים יותר וניתנים פחות לשיחוד. הצרפתים נוטים לנצל לטובתם את המשק הסורי - לתת לאנשיהם זיכיונות, דבר שהבריטים לא עשו עד עכשיו, אם כי הם עושים זאת עכשיו בארץ-ישראל. הערבים [הסורים] חשים השפלה על שהיה עליהם לקבל את חירותם מידי גנרל דה-גול, שאינו עומד בראש מדינה. הם רואים בצרפתים מכשול בפני הקמת פדרציה ערבית - (פרופ' ניימיר: אין ספק, שאנו מהווים מכשול למשא ומתן עם הערבים) - לדעתי אי-אפשר לומר עלינו שאנחנו מכשול, שכן בשום פנים לא נוכל לדרוש שהמזרח התיכון יהיה חסום בפני השפעות חוץ. זה מצב נתון, ואם כך כיצד יתפתחו היחסים בין הערבים והיהודים? הערבים עשויים לומר שהם שואפים להיפטר מן הצרפתים, אך אין זה צריך להשפיע על יחסי ערבים-יהודים.

כמה מאנשי ״צרפת החופשית״ ניסו לשאת-ולתת איתנו. לפני כיבוש סוריה הם פעלו בארץ-ישראל ושיתפו פעולה עם הבריטים, אולם כפי שהתפתחו הדברים הם נעשו עול על צוואר הבריטים. ״הצרפתים החופשיים״ היו מרירים ביותר נוכח התייחסות הבריטים כלפיהם. שני דיפלומטים של ״צרפת החופשית״ באו אלינו ואנו הושטנו להם סיוע מסוים בשידוריהם לסוריה.[6] אחד משני אלה היה מזכירו הפרטי של גנרל דה-גול, אך לפני כן היה קצין תותחנים.

אחד מן הדיפלומטים הצרפתים שטח לפני באריכות את השקפותיו על המצב שיתהווה בתום המלחמה. הוא הביע דעתו כי בריטניה תישָאב ל״מסלול האנגלו-סכסי״ ואילו אירופה תישלט ביד ברית המועצות. צרפת תיוולד מחדש. גרמניה תאבד מיליוני גברים ואילו צרפת תאבד מעט יחסית. דה-גול מוערך על ידי רוסיה יותר מאשר על ידי כל גורם אחר. לשום מעצמה אחרת חוץ מ״צרפת החופשית״ אין טייסות ברוסיה. אמריקה ריאקציונית וחותרת לגרמניה חזקה, כדי להציל את ההשקעות האמריקניות ולפעול כמחסום כלפי רוסיה. רוסיה אינה מהווה סכנה עכשיו, שכן היא נהפכה למדינה לאומנית ולא תנסה לכפות בולשביזם על אירופה. מעמדה של ״צרפת החופשית״ חלש בארצות הברית וזה המקום שבו נכנסים היהודים לתמונה. צרפתי זה אמר, ש״צרפת החופשית״ נוכחה לדעת מה השיגו היהודים בארץ-ישראל והיא מוכנה להושיט ידה לפתרון ציוני. הם רוצים להשאיר בידיהם את לבנון, אבל יהיו מוכנים למשוך ידם מסוריה. אני סבור, כי יש לנו אינטרס מובהק שפתרון בעיית סוריה יהיה כרוך בקשיים, שכן אז בעיית היהודים לא תהיה קושי יחיד על המפה. לנו יש אינטרס, שהבריטים לא יוכלו לומר שהכל הולך למישרין חוץ מהבעיה היהודית.

סר מיילס למפסון, הנציב העליון הבריטי בסוריה,[7] ואחרים, ניסו להרחיקנו מ״צרפת החופשית״. גם מר קטרוּ[8] וגם נציג אחר של ״צרפת החופשית״ הוזהרו להתרחק ממגע עם הסוכנות היהודית, אולם הם חשו צורך להודות לסוכנות היהודית על הסיוע שהושטנו להם - (פרופ' ניימיר: מר קרוזייר[9] נפגש עם ראש הממשלה [צ'רצ'יל] פעם בפעם. הוא בקי בכל עניינינו ואנו מגישים לו מסמכים דרך קבע. אני סבור שיש טעם כי מר קרוזייר יצטרף אלינו באחד מדיונינו) - אני עומד להיפגש עם מר קרוזייר ב-10 בינואר במנצ׳סטר.

בשלב זה התעורר ויכוח בשאלת רתימתו של מר קרוזייר להשפעה על צ׳רצ׳יל בנושא הצלת 50,000 ילדים מהיטלר ובנושא ארץ-ישראל. מ״ש אמר, כי אין צורך שמר קרוזייר ידבר בשם היהודים, אולם הבהיר כי בדעתו להפעיל את ראשי דעת הקהל בבריטניה.

הערות: