א-ן,  יום א',  28.7.1946

בתונת יקרה,

אני שמח מאוד על רוחך האיתנה ובכל זאת מוטב שתעמדי היטב על חומר העניין. ודאי שרצוננו אנו הוא העיקר, אך אין הוא מכריע בכל שלב ושלב ובכל עניין ועניין. מאז ומעולם נתונה הארץ הקטנה הזאת לשלטון כוחות כבירים המגיחים אליה או עטים עליה, ממרחקים. גם עכשיו אנו מפרפרים בציפורני נץ כזה ויש בכוחו גם למלוק ראשנו, ועכ"פ לחבל בנו ככה שזמן רב לא נרָפא מהמכה. אין בשום פנים להתעלם מהמשבר שהגענו עדיו ומסכנותיו. אל מורך אך אל קלוּת!

אני מאושר מהרוח הטובה השורה בכותלי הבית ולוואי שתאריך ימים. הווי מסייעת, כיד הטובה עליך. שאי באחריות.

הקראת "תמול שלשום" ו"ארץ לא זרועה"? אל תלעיטי עצמך אך ורק בתרגום. יש למזג תרגום עם מקרא. אשר לאנגלית, הרי "רוני"[1] יקל עליך הרבה מ-How Green.

חמסי על אמך שחסכה ממני חין אמריה היום. נכזבה תוחלתי. כתבי נא לי מהמחנה. הדברים יגיעו, ואם בעקלתון ובמאוחר.

אם תבקרי במעוז, מיסרי שלום לנסיה (אשת אורי ב'), לאראלה, להדסה, לשני האורים (אם בבית)[2] ולשאר חברי הטובים.

נְשוֹקֶת,

א.

את כותבת: "חיים עומדת לימינו רגלו הגבוסה ועוד אינו נרדף ע"י קובי". לגמרי לא כשורה! קודם כל נתקל הקורא ב"חיים עומדת" ונעצר. לפחות "הפסק": "חיים - עומדת לימינו" וכו'. שנית, וזה עיקר, "לימינו" משמש רק לקשר בין איש לאיש ולא בין אדם לעצמו. כאן, בתכלית הפשטות: עומדת לו רגלו הגבוסה"; מה גם שכל הביטוי מסורבל ודחוק:  ר ג ל ו  עומדת  ל י מ י נ ו  (רגל ויד משמשות בערבוביה!) ולבסוף חלקו השני של הפסוק הביש: לעולם טוב פעיל מסביל ותמיד מצווה להיפטר מ"על-ידי". ובכן: "חיים - עומדת לו רגלו הגבוסה ואין קובי רודפו עדיין". הֲנדחַס?