85

משלחת ישראל לעצרת הכללית של האו"ם, פריס[1]

5/12/1948

טוב שיהיה בינינו מדבר

מ. שרתוק: לפני צאתו למצרים אמר לי באנץ׳, שמשאלתם של המצרים היא לקבל את כל הנגב עד קו פלוג׳ה. השבתי לו, כי מצדנו אין כל מקום לוויתור על חלק כלשהו מהנגב. אשר לנגב הערבי, אנו מבחינים בין רצועת המדבר בדרום לבין רצועת החוף.[2] את רצועת החוף לא נוכל להסכים כי תקבלנה מצרים. זה ייתן להם דריסת רגל באזור הנושב בארץ, פותח פתח לפני העברת אוכלוסין ממצרים ארצה ויהיה בשבילנו מעשה התאבדות.

בכלל, למען עתיד יחסינו עם מצרים טוב שיהיה בינינו שטח מדבר. יתר על כן, גורל החלק הערבי של ארץ-ישראל לא נקבע עדיין, ומתן עזה למצרים גוזל מראש את המוצא לים מחלק זה.

להלן התנהל דיון קצר בהשתתפות י. רובינסון וא. אבן. מ״ש סיכם:

מ. שרתוק: אל לנו להתעלם משינויים שחלו בעמדתן של משלחות שונות.[3] בשלב האחרון הצביעה ניו-זילנד עם אנגליה ונפרדה מאוסטרליה. אוסטרליה עצמה הצטרפה בכמה מקרים ולבסוף אף הצביעה בעד ההחלטה בכללותה. הידידים שלנו חדלו מהתנגדותם. אורוגואי, קוסטה ריקה וונצואלה יצאו מהאולם ורק גואטמלה נשארה באומץ ליד השולחן.

ברור, שהיעדר החלטה יפגע קשה בקבלתנו [לאו״ם], אבל כדי להיפטר מהסעיפים על ירושלים אני מוכן לשלם מחיר שאיני מזלזל כלל בגובהו. מאידך, עלולה החלטה זו להתקבל ועלינו לדאוג לשיפורה.

הערות: