83. משה שרת במסיבת עיתונאים ישראלים, פריס - קבלתנו לאו״ם - 30/11/1948
שם הספר  דבר דבור 1948
שם הפרק  83. משה שרת במסיבת עיתונאים ישראלים, פריס - קבלתנו לאו״ם - 30/11/1948

83

משה שרת במסיבת עיתונאים ישראלים, פריס[1]

30/11/1948

קבלתנו לאו״ם

 

 

משה שרתוק: הדברים אשר אומר במסיבה זו באים לתת הסברה כללית ואין לפרסמה כהצהרת שר החוץ לעיתונאים. אפשר כמובן להשתמש בה בצורה מתאימה, אלא אם כן אזהיר במיוחד שמשהו אינו לפרסום.

העניינים שלנו משתרעים עתה על שלושה שטחים:

אל״ף, הדיון בוועדה המדינית, אשר תוצאותיו יתבטאו בהחלטה שתתקבל בעצרת.

בי״ת, קבלתנו לאו״ם, אשר באופן פומבי הוחל בה רק אתמול, אך זה כמה זמן שהיא משמשת נושא לדיונים ולשיחות עם משלחות.

גימ״ל, כל אותם מעניינינו הנמצאים לפני מועצת הביטחון.

כרגע כל אלה במצב של תרדמה. גורלן של החלטות 4 ו-16 בנובמבר, והאפשרויות של סיבוכים העלולים לנבוע מכך - כל אלה עתה רדומים, אך עלולים בכל רגע להתעורר ולחזור להידון.

כוונתנו לא רק להתקבל לאו״ם, כי אם להתקבל בעצרת הזאת. אין אנו יכולים לדעת אם נצליח בכך. ישנם היום סיכויים יותר ממשיים מאשר היו לנו קודם, אך אין לומר בבטחה. ממשלת ארה״ב הצהירה גם כאן וגם בוושינגטון, שתעשה כל אשר ביכולתה לתמוך בבקשתנו. יש גם משלחות אחרות המדברות דברים ברורים, ביניהן ארגנטינה ועוד. אך יש גם משלחות במועצת הביטחון שאינן שלמות עם הקו של ממשלותיהן. יש למשלחת כזאת האפשרות להיות נאמנה להלכה, ולהכשיל את העניין למעשה על ידי שימוש בנוהל. אפשר, למשל, לסחוב את העניין על ידי מסירתו לוועדה מקבילה של מועצת הביטחון, ועל ידי כך יידחה לימים רחוקים מבלי שתהיה בזה מעילה בהוראות האומרות לתמוך בנו. עדיין לא ברורה עמדתה של קולומביה. נראה, שעמדתו של הציר כאן היא בעד קבלתנו, אך דעת ממשלתו לא ברורה. כן לא ברורות עמדותיהן של צרפת וקנדה. אין טעם לטשטש את הצללים שישנם, אך אין גם צורך לדחוס אותם יתר על המידה. רבות השמועות שכל מגמתן לרפות את ידינו וידי ידידינו, המדברות על מכשולים קשים וכיוצא באלה. לסוג זה שייכת השמועה בדבר וטו סיני או בריטי, או גם השמועה על עזיבת מצרים למקרה שנתקבל. ידוע לנו - וכאן אבקש שלא לפרסם דבר זה בשמי, או בכל קשר שהוא עם המסיבה הזו - כי הציר המצרי קיבל [מממשלתו] נזיפה על איומו ביציאה מאו״ם.

הגשנו את בקשתנו מאחר שהגענו לאופטימום של סיכויים. כל עוד ראינו אפשרות לשפר את הסיכויים שלנו לא עשינו זאת. כעת, כשנראה לנו שהשגנו את כל הסיכויים האפשריים בלי להגיש את הבקשה, ראינו את הזמן כמתאים להגישנו ולא לדחות יותר. למען האמת ההיסטורית יש לציין, שהיינו עושים זאת בכל תאריך אחר, אך היות ועמדנו כה קרובים לכ״ט בנובמבר, היה טעם לעשות זאת דווקא ביום זה. עוד אתמול אחר הצהריים - גם את זאת אין לפרסם ברבים - הייתה לי שיחה הן עם נציג קולומביה והן עם - מילה לא ברורה - לפני אשר הגשנו את הבקשה. אנו מניחים, שעצם עובדת ההגשה יש בה כדי ליצור לחץ ולהכריח את הממשלות לקבוע את עמדתן. תהיה בוודאי ממשלה אשר תצטרך לקבל על עצמה את האחריות להכשילנו על ידי מניעת קולה מאיתנו. אנו מקווים שתהיה רגישות לאחריות זו של הכשלה. ברור, שעניין כזה לא יטריד את אלה הנוקשים בהתנגדותם לנו, אולם אלה המהססים יביאו בחשבון את זאת.

אלה הם הנתונים הברורים והנעלמים של משוויה זאת, ועתה עלינו לחכות לפתרון. אנו מצפים שהדיון יתחיל ביום ה׳.

על השטח השלישי, השאלות העומדות בפני מועצת הביטחון, אין לי מה לומר אלא אם כן תרצו לשאול שאלות.

אשר לשטח הראשון, הדיון בוועדה הפוליטית - היום חל שינוי על ידי הופעת הנוסח הבריטי החדש,[2] המקבל את התיקון האמריקאי הראשי. אין אנו מתפעלים מכך. מלכתחילה לא ראינו בעין יפה את דרך הממשלה האמריקאית להתאמץ ולהשיג הזדהות עם הבריטים. בשלב הראשון לא הוכתר מאמצם זה בהצלחה. האמריקאים מחקו את הסעיף המקבל את דוח ברנדוט וכפייתו על הצדדים. הבריטים לא היו נכונים אז לוותר על הסעיף הזה ונשאר ביניהם פרץ. באותו זמן נתרכזה תשומת לב רבה סביב ההצעה האוסטרלית [המתונה]. לסלאבים היה אומנם נוסח משלהם, אך היה מקום לשעֵר שיצטרפו במידת-מה להצעה זאת. אז אמרנו, שעם ריכוז כוחות כזה, ובהיעדר הסכם בין הבריטים לאמריקאים, תעמוד ארה״ב בפני - שורה חסרה במקור -

אם לסקור אחורנית לימים שבווין ומרשל סמכו את ידיהם על תוכנית ברנדוט כמות שהיא, הרי נראה שעברנו דרך רבה עד להצעה הבריטית הנוכחית, כאשר הבריטים מוותרים על הגשמת תוכנית ברנדוט בכל הדרכים. מאידך, עוד הדרך רבה ויש עוד הרבה לתקן. עדיין נשארת ההסתמכות על דוח ברנדוט כקו מנחה לוועדה.

סעיף 4 מעמיד בדרגה שווה את דוח ברנדוט עם החלטת כ״ט בנובמבר, בציינו כי יש יסודות משותפים בשניהם וכי יש להכניס תיקונים מסוימים בהחלטת כ״ט על סמך דוח ברנדוט כדי להגיע ליישוב בדרכי שלום. ויש לְפָּסוק זה פנים לכאן ולכאן.

ישנם כמה סעיפים אשר מלכתחילה האמריקאים לא נגעו בהם, והם לנו גרועים מאוד. אילו נשאר פרץ בין העמדה הבריטית והעמדה האמריקאית, יכלו הללו לחזור לעמדתם המקורית היות והבריטים לא מתפשרים. מכיוון שאין הדבר כן, והבריטים ויתרו, קשה יהיה עתה הרבה יותר להזיז משהו. ויתור בריטי זה מחייב את האמריקאים במידה רבה.

לגבי סעיף 4 יש מקום לחילוקי דעות בין הפרשנים - אבקש להבחין בין שיחות בהן מחויבים אנו להתריע על סכנה העלולה להתעורר לבין פרסום, שאז יש להישמר מלעורר סכנה לטנטית. אפשר לפרש כאן שלפי סעיף זה ניתן לוועדת הפישור הסמכות להתוות גבולות.

כל אחד מהסעיפים הבאים אחרי 4 חמור הוא.

סעיף 5 מקבל למעשה את ההנחה של ברנדוט, כי גורל החלק הערבי יימסר לידי המדינות הערביות.

סעיף 6 חוזר ומדגיש ללא צורך את התקנות ביחס למקומות הקדושים.

סעיף 7 הנוגע לירושלים חמור מאוד -

מאשר מחדש את המשטר הבינלאומי הכלול כבר בהחלטת כ״ט בנובמבר,

קובע פירוז העיר לאלתר,

נותן סמכות לוועדה לקבוע סידורים בירושלים ומקנה לה סמכויות מינהליות,

וכן את הסמכות למנות נציב של או״ם לעיר -

כל זאת עד לעצרת הבאה. אם מישהו יפריע בעדה מלבצע זאת, מייד הוא מובא לדין בפני מועצת הביטחון. עם סעיף זה עוד יהיה עלינו להיאבק קשה.

כן רע לנו גם סעיף 8 הקובע, לא פחות ולא יותר מזה, שעד לפתרון הסופי יש לאשר גישה חופשית בלתי מופרעת לירושלים בכביש, ברכבת ובאוויר לכל תושבי ארץ-ישראל בלי שים לב אם יש מצור או לא, אם יש שביתת נשק או לא - בכל אופן, על משה דיין[3] לדאוג לכך שכל ערבי יוכל לגשת באופן חופשי לירושלים. בהפרעה הראשונה - מייד מושיבים את משה דיין על ספסל הנאשמים.

ברור שדבר זה לא יקום ולא יהיה, אך תפקידנו כאן לראות מראש שלא יגיעו הדברים לידי סכסוך, ולדאוג שהחלטה כזאת לא תתקבל.

הוא הדין בסעיף 11 בעניין הפליטים. אומנם יש פה נסיגת-מה מהנוסח הבריטי הראשון, אך גם עם התיקון האמריקאי זה גרוע מאוד. נקבע כאן עיקרון שאותם הפליטים החפצים לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת בתאריך הקרוב ביותר. זה נאמר ללא כל קשר עם השלום, דהיינו - לאחר קבלת ההחלטה, כאילו לא הייתה מלחמה בארץ. שוב, גם דבר זה לא יקום כל עוד נמשכת המלחמה, אך גם כאן אנו עלולים להסתבך בסכסוך ואין אנו מעוניינים בכך.

מכל הבחינות הללו, הנוסח האוסטרלי הרבה יותר טוב. הוא רחב יותר, גמיש, משאיר פתחים ואינו מחייב. הוא מדגיש את חשיבות החלטת כ״ט בנובמבר ונשאר פתוח להצעות חדשות בדבר גורל החלק הערבי, הפליטים וירושלים.

לעומת הדברים הגרועים שבהצעה, שיש לראותה עכשיו כאנגלו-אמריקאית, יש לציין את שחסר בה לפי נאומו של ג׳סאפ:[4]

ציון קיום ישראל,

הצורך לקבלתנו לאו״ם,

ההכרה כי אין לגרוע משטחה בלי הסכמתה.

אומנם, ביחס לקבלתנו לאו״ם אפשר לומר שאם המשלחת האמריקאית תדאג לקבלתנו, אז הריהי פטורה מלציין זאת בפירוש בהחלטה בוועדה המדינית.

הוועדה המדינית מתווכחת עכשיו על העקרונות השונים של ההחלטות. אחרי כן ידונו אם למנות ועדת משנה לניסוח. לדעתנו, טוב אם תמונה כזאת, שכן זה יאפשר צירופים יותר טובים ואף נוכל לפורר במידת מה את הנוסח הזה. בדרך כלל יש לזכור, שההחלטה שאנגליה ואמריקה עומדות מאחריה יש לה סיכויים טובים, אם כי עוד יש עידוד בעובדה כי לא נשמע עדיין כל קול שיתמוך בהצעה זו.

יש להניח, שהנוסח שיקבל רוב בוועדה יקבל רוב גם בעצרת. ההבדל החיוני הוא שבוועדה מספיק רוב פשוט בשעה שבעצרת דרוש רוב של שני שליש.

 

שאלה: האם אין ההצעות מפליגות רחוק מדי מהחלטת כ״ט בנובמבר?

מ. שרתוק: איני מניח אף לרגע, שההצעות יתקבלו כמו שהן. יש לזכור שאנו פה בכלל מחוץ לעניין וכל אשר נוכל לעשות הוא לדאוג שמה שיתקבל יהיה פחות גרוע ממה שהוא. אנו נביע את דעתנו על כל סעיף וסעיף. אין זו שאלה של משא ומתן שיש לנו בו חלק. קיימת הצעה כזאת ועלינו להשתדל להמתיקה.

 

שאלה: מה בנוגע למשא ומתן עם הערבים, שכה מרבים לדבר בו?

מ. שרתוק: אני חושב שמה שמפריע למשא ומתן היא העובדה שאנו עומדים על סף דיונים באו״ם, והערבים מקווים לקבל מדיונים אלה יותר מאשר במשא ומתן ישיר עמנו. אך אין זה מתפקידי להסביר את העמדה המצרית.

 

שאלה: באיזה מידה כוללת הגשת בקשתנו לחברות באו״ם התחייבות מצדנו על גבולות כ״ט בנובמבר?

מ. שרתוק: בכלל לא. אנו אומרים שאנו מדינה ומבקשים לקבלנו. השיקולים אם לקבלנו או לא אינם נובעים מבעיית הגבולות. על כך ישנה חוות דעת של מומחה לחוק מהמשלחת האמריקאית.

 

שאלה: באיזה מידה ישפיע ההסכם המקומי שהושג בירושלים[5] על העתיד הדיפלומטי?

מ. שרתוק: אם הושג הסכם בירושלים לא היה זה הודות לאו״ם, אלא הודות לרצון שני הצדדים להשיג הסכם. עובדת ההסכם הזה מחזקת את היסוד שיש לנו להניח, שאין זה מן הנמנע להגיע לידי הסכם. כמו כן אין זה מקרב את הפיכת העיר לבינלאומית.

 

שאלה: האין זה מכביד על כך?

מ. שרתוק: השאלה היא מה היא הברירה העומדת לפני עבדאללה. אם יש לו ברירה בין ירושלים ערבית לירושלים בינלאומית, בוודאי יתנגד בתוקף [לירושלים בינלאומית], ואילו כאשר הברירה היא בין ירושלים יהודית ובין בינלאומית, יהיה בוודאי חסיד נלהב [של האחרונה].

 

שאלה: התוכל לנסח לשם פרסום את ביקורתך על הנוסח החדש של ההצעה הבריטית?

מ. שרתוק: ניסוח כזה טעון בעצם עיבוד מחושב, וקשה לתתו על רגל אחת. ההצעה הבריטית בנוסָחָה החדש ניתנת להתפרש

כמעמידה בדרגה שווה את תוכנית ברנדוט עם החלטת כ״ט בנובמבר,

כנותנת סמכות לוועדת הפישור על דברים שאינם צריכים להימסר לסמכותה,

כמוסרת את גורל החלק הערבי של ארץ-ישראל למדינות השכנות,

כפותחת פתח לסכסוך חמור [של ישראל] עם או״ם בדבר ירושלים ובדבר הפליטים.

 

הערות:


[1] לפי ארכיון המדינה, תיקי משרד החוץ. המסיבה התקיימה במשרדי משלחת ישראל לעצרת. נכחו 20 עיתונאים.

[2] ב-29/11/1948 קיבלה הוועדה הראשונה של העצרת את הצעת ההחלטה הבריטית על דוח המתווך, שכללה את מרבית התיקונים האמריקאים לרבות השמטת הקטע המאמת את המסקנות הספציפיות של המתווך (ר׳ תלחמ״י 2, עמ׳ 251).

[3] משה דיין (1981-1915) איש צבא ומדינאי. ממפקדי ה״הגנה״ וצה״ל. ביולי 1948 נתמנה מפקד חטיבת ״עציוני״ ומחוז ירושלים. לימים רמטכ״ל, ח״כ ושר.

[4] פיליפ ג׳סאפ. סגן נציג ארה״ב במועבי״ט וסגן ראש משלחת ארה״ב לאו״ם מיוני 1948.

[5] ב-29/11/1948, חתמו משה דיין ומפקד ״הלגיון הערבי״ בירושלים עבדאללה אל-תל הסכם שביתת נשק מקומי, שקבע כי ממועד זה תיפסק האש בחזית ירושלים. לפי הסכם זה נותר הכפר בית-צפאפה חצוי בין שני הכוחות והכפרים ולג׳ה ובתיר הוכרו כשטח הפקר. השטחים שנכבשו באזור הרטוב ע״י חטיבת ״הראל״ נכללו בשטח ישראל ונקבע הסדר לגבי השיירות הישראליות למובלעת הר הצופים (מאיר אביזוהר, מוריה בירושלים בתש״ח; יצחק לוי (לויצה), תשעה קבין, עמ׳ 422).

 

העתקת קישור