82

משלחת ישראל לעצרת הכללית של האו"ם, פריס[1]

25/11/1948

שבחי דאלס

מ. שרתוק: הייתה לי שיחה ממושכת עם דאלס. הבענו ביקורת קשה על הקו האמריקני, המפקיר את היוזמה להחלטה לאנגלים ומסתפק בתיקונים להצעה אנגלית זו.[2]

דאלס פתח ב״אני מאמין״, שנתן מעין סיכום של הדעה הפוליטית האמריקנית. מדינת ישראל הוכיחה יכולת של ארגון, משמעת וקורבן, אשר עלו לאין שיעור על כל מה שתיארו לעצמם קודם לכן. לעומת זאת היה הכישלון הערבי חמור הרבה יותר מששיערו. שתי העובדות הללו הינן גורמים בעלי חשיבות שאינה נופלת מזו של תוכנית ברנדוט. אין לו כל ספק שמדינת ישראל תפרח ותשגשג ותספק את השאיפות המוצדקות של העם העברי. הוא מאמין שתוך עשר שנים ישרור במזרח התיכון שלום ויציבות, ושהודות למדינת ישראל יחיו האנשים במזרח התיכון חיים טובים יותר. כדי להגיע לשלום הכרחי שיתוף אנגלי. שלום בין אנגליה לאמריקה הינו תנאי מוקדם לשלום בין ישראל לערב. הוא משוכנע שביסודו של דבר אנו מסכימים בדבר המטרה ונחלקים רק ביחס לאמצעים ולתכסיסים. לדעתו, נבון יותר להיאחז בהצעה הבריטית ולשמור על מסגרתה תוך סיגול התוכן, הכנסת נקודות רצויות והשמטת אלה שאינן רצויות. תהליך הלחץ שלהם על האנגלים לא נגמר עדיין ויש בו קושי נוסף בגלל דעת הקהל.

השבתי לו, כי שמענו בסיפוק עמוק את דבריו. יותר עוד מהשבחים אשר חלק למדינת ישראל שמחנו לשמוע על אמונתו בשלום ושגשוג, שזהו החזון הנראה לנו מבעד למסך העשן של שדות הקרב. אך יש דברים אחרים הממלאים אותנו דאגה. אנו היננו ילד של או״ם ורצוננו להישאר נאמנים להורתנו. אין זו לנו רק חובה מוסרית כי אם גם שיקול מדיני. בעולם המסוכסך הזה הדרך היחידה עבורנו היא הליכה לאור האו״ם. אולם בדרך בה נוהג הוא - דאלס - קמים נגדנו סכסוכים חמורים, אשר לא נוכל להימנע מהם עם כל רצוננו לעשות זאת. אשר לאנגליה, הודיתי כי כל עוד לא תהיה היא אדישה למזרח התיכון וחסרת אינטרסים בו, הרי תהווה שם גורם. משום כך אנו מעוניינים שתהא גורם בונה ולא מכשול.

דאלס ביקר קשה את הדרך האנגלית. הם הלכו בתוהו לא דרך, הערכותיהם נתבדו בכל מקרה ומקרה. ציינתי כי התעקשותם ראויה הייתה למטרות יותר נעלות, וכי הדרך להזיזם ממנה אינה על-ידי סיגול העובדות אליהם אלא להיפך. דעת הקהל האנגלית אינה עקשנית, להיפך, מקור העקשנות הזאת במשרד החוץ. ציינתי את הניגוד בין האינטרסים הכלכליים הבריטים לבין הקו שנוקט משרד החוץ.

הערות: