מכתב 170 - מינֶהאהא חמדת נפשי - 25.7.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 170 - מינֶהאהא חמדת נפשי - 25.7.1946
כותרת משנה  א-ן, יום ה'

 

                                                                                                                       א-ן,  יום ה',  25.7.1946

מינֶהאהא[1] חמדת נפשי,

 

למראה אותיותיך אורו עיני ולמקרא דבריך רָפַא לרוחי. מכתבך כולו אומר: "אקרא: הידד הנעורים! - ויען הד"[2] - בלבי.

האומנם עוד תצאי למחנה? נעים לי יותר לחשוב שכולכם יחד סביב אימא, אך אם גזירה היא מלפני התנועה - אין להמרות.

עניין אחד שמור עימי להזכירו לפניך. קלטה אוזני שמץ מהרהורי מינות שנכנסו בלבך לגבי עתיד נגינתך. באתי להשביעך, שתגרשי מלבך מחשבה זרה זו! בשם השנים הבאות עליך, הנני גוזר שלא תפסיקי. זהו, אומנם, מאמץ, אבל את חוננת בכישרון נדיר של ניצול כל שעות היום לתכלית רצויה ולא ייבצר ממך להמשיך עד תום שנות הלימודים. שכר המאמץ הוא לאין ערוך! אינך חייבת להגיע לפיסגה, אך רמה מסוימת היא בהחלט בתחום השגתך ולא יכופר אם לא תגיעי אליה. בשובי בפעם האחרונה מאנגליה מצאתי בנגינתך התקדמות ניכרת - ממש קפיצה קדימה. יבואו ימים ואת תימָשכי אל הכלי ותבקשי לך ביטוי מה, ואז לא תסלחי לעצמך שהפסקת וקיפחת את יכולתך ללא תקנה - גם לנו לא תסלחי, שלא הנֵאנו אותך מעצת קוצר-יד כזאת. לפיכך - חלילה לך להפסיק.

הגמרת את Green  [3]?Howומה לאחריו?

נשיקות לך בקצה החוטם הפותה.

 

א.


[1] כינוי לבת יעל, מינֶאהאה - דמות מ"היוואתה" מאת לונגפלו - אפוס אינדיאני בתרגום טשרניחובסקי, שאותו קראו מ"ש ויעל יחדיו. מינאהאה בשפת המקור: מים צוחקים.

[2] שורה משירה של רחל, "הד".

[3] Valley My Was Green How (מה יפית עמק נווי) רומן מאת הסופר הבריטי ריצ'רד לוולין (Llewellyn).

 

העתקת קישור