76
הממשלה
הזמנית, ישיבה ט, תל-אביב[1]
3/11/1948
מובלעת
הר הצופים
סעיף ג': סקירה
השר מ. שרתוק: לא
אמסור אינפורמציה על מצב העניינים לא בפריס בארמון שאיוֹ[2] ולא במועצת הביטחון ובעצרת, מפני שאין ידיעות
מוסיפות על אלו שבעיתונות. אנו עומדים בפני הכרעה מסוימת בעצרת אם יתקבל סעיף
הסנקציות. קרוב לוודאי, שהרוב יהיה בעדו. יש הצעה של המתווך [בפועל], שצרפת כאילו
תומכת בה, לאזור מפורז מורחב. אנו רואים סכנה בכך ונראה איך ייפול דבר.
אשר לדיון בוועדה הראשונה,[3] יש פנים לכאן ולכאן. עד שלשום תבעה המשלחת
האמריקנית לדחות את הדבר עד לעצרת [הבאה] בלייק סכסס. הבריטים דחו תביעת
האמריקנים. בכך קשורה גם שאלת נסיעתי וגם שאלת זמן הגשת בקשתנו ל[חברות ב]או״ם.
החברים ודאי שמו לב למעשה שהיה בהר הצופים.[4] אתמול עברה שיירה והיום עברה שיירה של אספקה
וחילופי אנשים. ומעשה שהיה כך היה: לכתחילה היה הסכם של מעבר שיירות, אבל ה״לגיון״
הפר את ההסכם ובסופו של דבר נלאו משקיפי או״ם מלהילחם לקיום ההסכם. ה״לגיון״ תבע
משא ומתן חדש. הודענו שלא ניכנס למשא ומתן כל זמן שה״לגיון״ לא יכבד הסכמיו
הקודמים. טלגרפתי לששון בפריס, שייתן הוראה למקשר שלו לטלגרף לראש ממשלת עבר-הירדן
ולהודיע, שכדאי לו, לאור הניסיון בנגב, להיות מתון לגבי קיום הסכמים, מפני
שהיהודים יכולים להשתמש בעילה זו ולהרביץ בקלגסיו, שגורלם יהיה כגורל המצרים בנגב.
מר ששון שלח טלגרמה גלויה וישירה לראש ממשלת עבר-הירדן בחתימת ״אליהו ששון״ בלשון
נקייה מדיבור שבעל פה, אבל בלשון חמורה שממשלת עבר-הירדן תישא בכל התוצאות. על כך
נתקבלה תשובה ישירה מממשלת עבר-הירדן לנציגות ישראל בפריס:
״אנו
נקיים את ההסכמים וגם נתָנו הוראות לקיימם״.
בו-ביום הודיעה מפקדת ״הלגיון״ למשקיפי או״ם, שהם חוזרים בהם מעניין
הדיוויזיה של ההסכם ומוכנים להפעיל אותו שוב. אתמול והיום עברו השיירות - (השר
ב. ש. שטרית: הייתי רוצה לדעת מה מידת האמת בשמועות הנפוצות בעיתונות על גישושי
שלום בינינו לבין הערבים) - זה זמן מה, שבפריס מתהלכים כל מיני אנשים [ערבים],
ספק מייצגים, ספק לא מייצגים, האומרים לנו:
״רצונכם
להכניענו? תשיגו בשבילנו מלווה מאמריקה״,
וזה אומר נציג רשמי של ממשלה לנציג שלנו. גם לגבי המצרים מתהלכים
אנשים המתיימרים להיות נציגים ואומרים: אם ניתן בידיהם קלפים חשובים - ישיגו לנו
דברים חשובים. יש, כנראה, דברים בגו.
במסיבות מסוימות אפשר להגיע עם המצרים לידי שלום נפרד. אבל הם מבקשים
שנסכים, שהחלקים הערביים של הנגב - כלומר, החלקים ממערב ומדרום למדינת ישראל, יהיו
למצרים. על כך לא החזרנו כל תשובה מחייבת.[5]
סעיף ד: הצעת פקודת אזרחות
בדיון בסעיף זה עמדו השרים על בעיות שונות
המתעוררות בשל היעדר חוק אזרחות.
השר מ. שרתוק: זה
מכבר אני מאיץ בשר המשפטים לחבר חוק אזרחות, מפני שחוסר חוק זה הוא פגם רציני. אין
פספורט ישראלי בעולם והמוני ישראלים נוסעים בתורת בריטים. עכשיו נוסעים לחוץ לארץ
בכל מיני שליחויות. כשהמדינה שולחת אדם שלה, היא נותנת לו דרכון דיפלומטי, וזוהי
כבר אימפרוביזציה. צרפת, למשל, נותנת ויזות על פספורטים ישראליים - אם כן למה
צריכים לנסוע ״בריטיש״? יש צורך בחוק: אם האדם הוא אזרח ישראל או לא. יש עולים
חדשים שבאו לארץ לא מכבר, ואנו נתקלים על כל צעד ושעל בתביעה להקנות להם אזרחות.
עד היום הם בלתי לגליים ואם הם רוצים לנסוע לחוץ לארץ אין הם יכולים לקבל פספורט.
צריך להיות רקע משפטי ברור. צריך ליתן הוראות לכל הקונסוליות בעולם - למי לתת ויזה
ולמי לא. בעניין זה אני מבלבל ראשו של שר המשפטים, אני מבקש סליחה על הביטוי,
לפחות שלושה חודשים.
