71. משלחת ישראל לעצרת הכללית של האו"ם, פריס - שיחות עם מרשל ודאלס - 11/10/1948
שם הספר  דבר דבור 1948
שם הפרק  71. משלחת ישראל לעצרת הכללית של האו"ם, פריס - שיחות עם מרשל ודאלס - 11/10/1948

71

משלחת ישראל לעצרת הכללית של האו"ם, פריס[1]

11/10/1948

שיחות עם מרשל ודאלס

 

 

מ. שרתוק: נפתח בדוחות על שיחות. היו בוודאי חברים שהשתוממו על כי בפגישתנו הקודמת לא הזכרתי כלל את השיחה שהייתה לי עם מרשל.[2] הסיבה היחידה להשמטה זאת הייתה משום שכחה. שיחה זו לא הייתה בעלת ערך רב ועל כן נשמטה מזיכרוני. אמלא עתה את שהחסרתי.

שיחה זאת נולדה במזל לא טוב. מרשל היה עמוס ראיונות בלתי צפויים. הראיון שלנו החל באיחור ונסתיים בהקדם, ארך כחצי שעה בלבד. לא יכולתי בזמן זה להרצות לפניו הרצאה מקפת של העניין. הזכרתי לו רק את שיחתנו האחרונה לפני צאתי לארץ ב-9 במאי.[3] מרשל זכר שיחה זו היטב. אז הזהירני שלא ללכת שולל אחרי הצלחות [צבאיות] רגעיות, ועתה אמר שהוא רואה כי לא הייתה זו הצלחה בת חלוף. לאחר ההקדמה ראיתי צורך להכניס למוחו בהזדמנות זו את עמדתנו בעניין הנגב. הוא הסתכל במפת הנגב בעניין רב ופתאום זרק לנו שאלה:

״ומה בדבר הגליל?"

הסברנו לו כי

אל״ף, אנו תמיד תבענו את הגליל.

בי״ת, הניסיון הראה כי אין להחזיק את גבולות הכ״ט בנובמבר בגליל.

וגימ״ל, כבשנו את הגליל.

הוא הביע את צערו על ששעתו דחוקה ואינו יכול לומר את שיש ברצונו להגיד. הוא הוסיף ואמר, כי שני הצדדים התקיפוהו וכי עליו לטפל בעוד שאלות קשות כגון עניין ברלין וכולי. נפרדנו כאילו מתוך הבנה לשוב ולשוחח.

בשיחתי עם פוסטר דאלס[4] השתתף אבא אבן.[5] שקלנו תחילה אם עלינו ללכת אליו או לא. מאחר שכבר התראינו עם ראש המשלחת [האמריקאית, מרשל], הרי זה עלול היה ליצור רושם כאילו אנו חוזרים על פתחיהם של כל חברי המשלחת, אך משום המקום המיוחד אשר דאלס תופס במשלחת החלטנו לעשות את הדבר על כל פנים - דאלס מונה אישית על ידי הנשיא טרומן, אך הוא נמצא שם גם באישורו של דיואי.[6] השיחה, שארכה כעשרים וחמש רגע, הייתה עניינית וממצה. [הוא אמר:]

״היו אנשים בקבינט שרצו לעשות את עניין ארץ-ישראל לנושא של מדיניות דו-מפלגתית, אבל הממשלה הדמוקרטית לא קיבלה דעה זאת ושמרה לעצמה יד חופשית. ולכן, כאשר מרשל קם והצהיר מה שהצהיר,[7] עשה זאת כשר חוץ של ארה״ב ולא כראש המשלחת, ואני שומר לעצמי את הזכות לחוות את דעתי לאחר שאעיין בדוח של ברנדוט. אין אני רואה את עצמי קשור בדברי מרשל על הדוח״.

דאלס הוסיף ואמר, שבעצם היה צריך לשמוע את שני הצדדים ואולם הוא סבור כי בכלל לא יתערב בעניין הזה. כעת גם איננו משתתף בישיבות של המשלחת. אנחנו אמרנו לו, שאנו מבינים את מצבו ואולם אנו הננו זרים למדיניות פנימית אמריקנית ועבורנו קיימת רק משלחת אחת של ארה״ב, אשר הוא הינהו חבר חשוב בה. על כן אנו רוצים להעיר את תשומת לבו לכמה צדדים חשובים של הבעיה. גם כאן נסבה השיחה בעיקר על הנגב. כל מהלך הסברתנו היה כזה שייתן לו להבין, שאין זו בשבילנו שאלת מיקוח אשר יש בה אפשרות של פשרה. אף על פי כן, הוא הבחין בדבריו בין תביעתנו לנגב לבין תביעתנו למפרץ אילת.

הוא סבור, שאין זה מעניינו של או״ם לפסוק הלכה בצורה של כפיית הפתרון על שני הצדדים. או״ם יכול להציע ולסייע, אך לא להטיל. המצב שייווצר בארץ-ישראל יהיה לא פרי החלטות, אלא תולדה של יחסי הכוחות כפי שהם. התוצאה תהיה תלויה ביכולתו של כל צד להתבסס ולהיות לעובדה. לדבריו, אין קיומה של מדינת ישראל תוצאה של החלטת כ״ט בנובמבר אלא יש לזוקפו על חשבון המציאות אשר יצרנו ואשר אנו עומדים עליה. כשאמרנו לו שאין, בכל זאת, לזלזל בחלקה של החלטת הכ״ט בנובמבר, הוסיף שבלי הכוח האמיתי ויכולת העמידה אשר הראינו, לא הייתה החלטה זו מביאה לידי הקמת מדינה לעולם.

הסברנו לו, שתפיסה כזאת אינה זרה לנו ושמתוך גישה כזאת אנו שוללים את ההצעה של ועדת הפישור.[8] לבסוף דיברנו על שאלת קבלתנו לאו״ם. המדינות הלוחמות בנו מכירות בנו בשדה הקטל ומן הדין שיכירו בנו גם בדיוני שלום. ומה הצדקה יכולה להיות לכך, שאנו נשב בחוץ בשעה שהן יושבות בתוך הטרקלין? הדגשנו, כי בקבלתנו לאו״ם יהיה משום צעד לקראת השלום, היות וזה ייתן פיתחון פה לממשלות ערב כלפי עמיהן להפסיק את המלחמה בנו באמתלה שהנה, העולם כולו הכיר בנו והרי בחבֵרת או״ם לא יוכלו להילחם. נימוק זה נראה לו כבעל ערך רב.

הייתה לי שיחה עם שני ראשי המשלחת הסובייטית, וישינסקי ומאליק.[9] בשיחה השתתף דוד ליבשיץ והיא נמשכה כשעה ועשרים דקה. שאלתי את וישינסקי אם שמע פעם הרצאה מקפת על עניינינו, וכשענה בשלילה סיפרתי לו בקצרה על הרקע של מה שהתרחש אצלנו בתקופה האחרונה. בצורה יותר מקיפה הסברתי לו את פרשנותנו לגבי הדוח של ברנדוט.

אגב, בדברי על נפט השתמשתי בביטוי ״נפט ערבי״, ומאליק תיקן אותי ״נפט אנגלו-אמריקני״.

הסברתי את עמדתנו לגבי גבולות הכ״ט בנובמבר - את אי- התאמתות ההנחות שעליהן נבנו הגבולות הללו, את הצורך בתיקונים בגליל, בירושלים, וביחס לקשר לירושלים. בסוף דברי פנה וישינסקי אל מאליק ואמר: ״כל הדברים הללו מתקבלים על הדעת״. בדבריו אלי אמר, כי יש סיכון בדרך זו של טיעון - ברגע שאנו סוטים מכ״ט בנובמבר אנו נותנים פתחון פה לאחרים לסחוט מאיתנו. על כך עניתי, שלא אנו היינו הפותחים בדרך זו שהביאה לידי המצב היום. אנו השלמנו בשעתו עם הגבולות, אלא שבאו אחרים וערערו. ערעורם הוא שהביאנו לכבוש את הגליל ועתה השאלה היא היבוא מישהו וייקחנו מאיתנו?

וישינסקי לא ראה קושי רב ביחס לגליל, אולם בעניין ירושלים התקשה גם הוא וגם מאליק. אנו עמדנו על כך, כי הניסיון הוכיח שבירושלים דרוש כוח צבאי. האמריקנים לא ישלחו כוח כזה ועוד יותר יתנגדו לכך שמישהו אחר ישלח. מלבד זאת, לא יוכלו יהודי ירושלים לבטוח בצבא זר שיגן עליהם. הצבא שלנו הנמצא כעת שם לא יצא - היוציאו אותו בכוח?

עוד תמה וישינסקי אם העיר תהיה תחת פיקוח, וכשאמרנו לו שלפי התוכנית היא תהיה תחת פיקוח מועצת הנאמנות, נחה דעתו. במועצת הנאמנות יש לבריה״מ עתה עמדה - פירושו של פיקוח כזה בשבילם עמדה [סובייטית] בירושלים. אמרנו לו, שעדיין לא השבנו לאמריקנים בדבר התוכנית הזאת, ובזה נתתי להם הזדמנות לייעץ לנו, אך הם לא השתמשו בה. הסברנו, כי אם יציעו האמריקנים לערבים נאמנות על חלק מירושלים, יכללו בזה את העיר העתיקה ולזה לא נוכל אנו להסכים. כאן באה הסברה מצדנו מהם מקומות קדושים ומהי לנו העיר העתיקה. מתוך כך הגעתי לאמור, שאילו אמרו ליתן לערבים חלק מהעיר החדשה, היינו יכולים להסכים, ואולם העיר העתיקה צריכה להיות בינלאומית. על דברי שחלק מהעיר החדשה יוכל להיות ערבי לא הגיבו.

דוד ליבשיץ הסביר מהי ירושלים בעיני הציבור, כמה רגיש היישוב כולו לעמדתנו כאן בעניין ירושלים. ברור הוא, שביחס כזה לא ייתכן ויתור בהיסח הדעת. הוא הדגיש את ההכשלה הבריטית של תוכנית הכ״ט בנובמבר ואת ההתקפה הערבית המודרכת על ידי הבריטים, שהביאה אותנו לידי רוויזיה של הגבולות. לאחר אלה אי-אפשר יותר לראות את כ״ט בנובמבר במקסימום.

לשאלת וישינסקי אם אנו רואים סיכויים לשלום עם ערב, עניתי לו שאומנם הם מוכנים לשלום, אבל במחיר שאנו איננו מוכנים לשלמו. גם עבר-הירדן וגם מצרים היו מוכנות לכרות שלום, כל אחת אילו ניתן לה לפחות חלק מהנגב. לשאלתו על עבדאללה הרציתי קצת על רצונו של זה לשלום, שאינו נובע מיוזמה בריטית, כי אם מגמתו היא דווקא להשתחרר על ידי כך מן התלות בבריטניה. הסברתי לו, כי אנו היינו מעדיפים כינון מדינה עצמאית בחלק הערבי של ארץ-ישראל, אלא שאיננו רואים כל גרעין ציבורי לכך. עם ממשלת עזה לא נוכל למצוא כל לשון משותפת בשל צביונה הפוליטי והסוציאלי. בגלל כל אלה אנו נאלצים לעיין גם בכל מיני אפשרויות אחרות של פתרון.

לשאלת וישינסקי אם אנו מתחזקים בינתיים, עניתי בחיוב. כן עניתי גם לשאלתו אם נוספים לנו אנשים - תשובה זאת עתידה לשמש לנו פתח בבוא העת לדון על עלייה [מארצות הגוש הסובייטי].

וישינסקי יעץ לנו להכין נוסח של החלטה שהיינו רוצים שתתקבל בוועדה הפוליטית וביקש להראותו להם לכשנכינו.

בדבר חברות הנפט הסברתי לו, שהחלטת כ״ט בנובמבר מחייבת אותנו לכבד את הזיכיונות, ואנו כמדינה צעירה ביותר לא נוכל להתחיל את הקריירה שלנו בביטול זיכיונות.

הועלתה שאלת הקיום הכלכלי של העיר העתיקה, ואמרנו שאם כל העיר החדשה תהיה יהודית, אין זו שאלה. רק אם כל העיר תהיה בינלאומית תתעורר שאלה כזאת.

 

הערות:


[1] מתוך תלחמ״י 2, מס׳ 21.

[2] השיחה התקיימה בפריס ב-5/10/1948.

[3] על השיחה ר׳ עמ׳ 9, הע׳ 18.

[4] ג׳ון פוסטר דאלס (1959-1888). חבר משלחת ארה״ב לעצרת הכללית השלישית של האו״ם. מזכיר המדינה של ארה״ב 1959-1953 במימשל הנשיא אייזנהאואר.

[5] השיחה התקיימה ב-9/10/1948. מ״ש דיווח עליה למחרת במברק לאילת בוושינגטון (תלחמ״י 2, מס׳ 19, אנגלית). לדבריו, הדגיש את הטיעון להכללת הנגב כולו במדינת ישראל, הבהיר כי אין מקום לחילופי שטחים בנושא זה, הזהיר מפני מתן סמכות כלשהי לוועדת הפיוס מעבר לתיווך הוגן בין הצדדים ודרש קבלת ישראל לאו״ם לאלתר כצעד חיוני לקראת שלום.

[6] מושל מדינת ניו-יורק. יריבו הרפובליקני של טרומן בבחירות לנשיאות, 2/11/1948.

[7] ב-20/9/1948, כשפורסם דוח המתווך ברנדוט למזכ״ל או״ם, הודיע מרשל על תמיכתו בו.

[8] על הוועדה, ר׳ עמ׳ 495, הע׳ 3.

[9] אנדריי וישינסקי (1954-1883). סגן שר החוץ של בריה״מ וראש משלחתה לעצרת או״ם השלישית בפריס. שר החוץ ממרס 1949. היה התובע הכללי במשפטי ה״טיהור״ הגדולים בבריה״מ במחצית השנייה של שנות ה-1930 והתנכר בארסיותו כלפי הנדונים; יאקוב מאליק, נציג קבוע של בריה״מ באו״ם. מסגני שר החוץ של בריה״מ. השיחה התקיימה ב-9/10. מ״ש דיווח עליה בפרטות לאיתן במברק מ-10/10/1948 (תלחמ״י 2, מס׳ 20, אנגלית).

 

העתקת קישור