אילון, יום א', 7.7.1946
פואה אהובת לבי,
קיבלתי את מכתבך וכל רחשי לבי היו עימך בקוראי אותו. במקצת תמהתי על שאין בו הד וזכר למכתבי הארוך, לרבות המעשה המפליץ של עקיצת העקרב. האומנם לא הגיעה אותה איגרת ממושכת לידך לפני מוצ"ש, או שמא נשתכחה מלבך?
לאימא צריך לספר, כמובן, שאם לא כן - חזקה שייוודע לה הדבר מתוך פליטת פה של מישהו מבאי הבית.
לבי לקובי בבואו. קשרי אותו עם זאב. אני משער שבן-אשר יחסר לו מאוד.[1]
_____________________
חיינו כאן נכנסו למסלול והפכו שיגרה. אני משכים עכשיו ב-6.15 ומקדיש חצי שעה, מ-6.30 עד 7.00 להתעמלות, יחד עם קבוצת בחורים צעירים הרבה ממני. בזה ריצה ועימול רגליים, זרועות וגו. אחרי זה גילוח ומקלחת חמה, ארוחת בוקר, כתיבה, אח"כ קריאה וא"צ. שעות אחה"צ כבדות ולאות. אין כל אפשרות להירדם, כי השרב במלוא תוקפו. לבסוף מקלחת קרה ותה ואחריה שוב קריאה וכתיבה עד לא"ע.
אמש אחרי ארוחת הערב סיפרתי באוזני קהל רב זיכרונות מראשית עלייתנו, בזה פרשת עין-סיניה וכל הרקע העותמאני עד המלחמה. עוד עלי "לתת שיחה" אחת על שנות המלחמה הראשונה.
מתארגנת כאן פעולה תרבותית, המנצח בן-אהרון. רצו להעמיס עלי כל מיני סדרות הרצאות, אך אני בחרתי באחת: עברית למתקדמים, עם דקדוק והִלכות קריאה וכתיבה.[2]
אגב, שילחו נא לי ספר דקדוק וספר תחביר מאלה שלומדים בב"ס תיכונים.
כן אבקש משהו מהספרים שהבאתי מלונדון. כשפיניתי את השולחן לכבוד הבר-מצווה[3] סידרתי אותם בתחתיות שולחן הכתיבה, משמאל, על אחד המדפים המוצנעים מעין רואה. יש שם ספר אנגלי ששכחתי שמו ושם מחברו, אני זוכר רק את עניינו אבל הגדרת העניין לא תעזור לך. העצה היא לטלפן לבונה[4] ולשאול אותו לשם הספר שיעץ לי לקרוא בלונדון, אף עזר לי להשיגו.
ועוד: הנתקבלו חבילות ספרים מלונדון? בְּלַנְש[5] עמדה לשלוח ולפי חשבוני היו צריכים להתקבל. אבקשך לשלוח לי רשימתם.
ועוד: יש בין הספרים שהבאתי מלונדון סיפור צרפתי הנקרא Edgar. אבקשך לתיתו לברכה ח' בהמלצה ממני לקרוא ולדאוג לתרגום.
_____________________
הצלחת הצהובה בסדר גמור, תספיק.
דרוש לי: בלוק נייר בגודל זה שאני כותב עליו, עד כמה שאפשר מין משובח אך לא עבה, מברשת שיניים - את שלי סחבו האסירים הערבים המנקים את חדרי הרחצה. יותר איני משאיר שם כלים.
טוב שכתבת לי בדואר, מחוכמה! טרם קיבלתי, אף אני כותב לך באותה דרך.
בשעה מאוחרת בערב, כשאני לבדי בחדר ומסביב שקט לילי - נצבט הלב מבדידות. ההתפשטות והשכיבה עולות במאמץ.
מ.[6]
[1] הבן יעקב הוצב בתקופת שירותו האחרונה בחי"ל במערכת יומון "החייל", שיצא בבריסל בחודשי שהותה של הבריגדה בהולנד ובבלגיה, לשם הועברה מצפון-איטליה בתום המלחמה כאירופה. ראש המערכת אז היה חיים בן-אשר
[2] "מדהימה רב-אנפיותו של משה שרתוק. הוא לימד קורס מצוין של דקדוק עברי, ורק על שום לשונו בלבד עונג הוא להאזין לו. משה פתח גם בסידרת הרצאות על התפתחות המדיניות הציונית. משה מלמד ערבית. הוא מדבר ערבית כמו עברית. משה מספר מעשיות מימי מל"ע-1, כשהיה קצין תורכי ושימש מתורגמן לאלוף-מישנה גרמני. הוא מספר והתמונות מתייצבות לעיניך, פלסטיות, ססגוניות, חריפות ובדוחות. הוא מספר על השתוממותו של אותו קצין גרמני למראה הסגן היהודי הצעיר, המדבר עימו גרמנית, עם הבולגרים ובחזית מקדוניה] רוסית, בסוריה ערבית וצרפתית, ובפלשתינה אנגלית ועברית. ערב אחד הופיע משה, מלווה בחיוכינו, כמנצח מקהלה" (עוגן, עמ' 252).
את השיעורים בעברית, שהורה מ"ש במחנה המעצר, איזכר גם ד"ר זאב פון-וייזל ביומנו מ-15.8.1946: "שרתוק הוא מורה בחסד עליון. הוא חונן בכישרון נדיר לשפות וגם בכישרון נפלא להסביר את הדברים הקשים ביותר בצורה קלה להפליא. הוא מלמדנו חצי שעה ביום" (פון וייזל, עמ' 159).
[3] של הבן חיים - ב-22.6.46.
[4] פרופ' אלמרד בונה - חוקר כלכלת א"י. מ-1936 מרצה באוניברסיטה העברית בי-ם.
[5] בלנש ויטקובסקי, עובדת הסוה"י בלונדון.
[6] ביום זה כתב מ"ש גם לבנו חיים. המכתב מובא בעמ' 351.
