67

הממשלה הזמנית, ישיבה לה/2, תל-אביב [1]

21/9/1948

יש גבול לכיבוש

סעיף ב׳: תקציב המדינה

בדיון על בעיות התקציב סטה רה״מ ב״ג מן הנושא ודיבר ארוכות על ההכרח להפר את ההפוגה בתוך 3-2 שבועות ולחדש את הלחימה כדי להביס את האויב, אלא אם כן הערבים יחדשו את הלחימה תחילה, או אם האו״ם יחליט בעצרת הקרובה לעמוד מאחורי החלטת 29 בנובמבר 1947 בתוספת מסדרון לירושלים והעיר יפו בתחום המדינה היהודית, וישלח לא״י כוח בינלאומי למימוש הדבר. מאחר שסביר כי הערבים לא יקבלו החלטת או״ם שכזו, לא יהיה מנוס ממלחמה. את דבריו סיים כלהלן:

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: עכשיו איני דוחק להגיע להכרעה זו ומוכן לחכות עוד שבועיים-שלושה. מר שרתוק ייסע לפריס, ישמע מה אומרים הגויים על עניין [רצח] ברנדוט ומה מדובר בעניין ארץ-ישראל. מהן ההצעות, באיזו מידה אמריקה בעדנו או נגדנו, באיזו מידה רוסיה בעדנו ולא תלך לריב ריבנו עם אמריקה. נראה את הדברים מקרוב ובעוד שניים-שלושה שבועות יהא לנו לקבל הכרעה היסטורית - הכרעה גדולה מזו שקיבלנו שבוע לפני 14 במאי.

השר מ. שרתוק: אני מקדים ואומר שאין [זו] שאלה פולמוסית ודיאלקטית, אלא נאמרים הדברים מתוך תהייה רבה על תעלומת העתיד. נניח שבעוד שלושה שבועות, מתוך חוסר ברירה כמובן, ולא מתוך להיטות אחרי קרב, נלך בדרך זו המוצעת על ידי מר בן-גוריון. כלומר נפר את ההפוגה. נניח, שמכים אנו את האויב מכה נמרצת ואנושה. מסופקני אם נוכל להמשיך בלי סוף. יכולים לאיים עלינו ולהפסיק משלוח כספים וצבא וכולי. נניח, שנעשה את המלאכה במשך שבועיים - נכבוש את לטרון ואת הגליל ומרחב רמאללה ונשמיד את הצבא המצרי. השטח יתרחב ונהיה מוכרחים להחזיק בחזית ובעורף של חזית שיהיה עמוק יותר. לא כל הכפרים [הערבים] ינוטשו. המעמסה על כוח האדם שלנו תהיה גדולה יותר. הצבאות שמסביבנו לא יחוסלו. נניח, שמשמידים אנו את המצרים בנגב. אבל הרי זה חלק מהצבא המצרי. הוא יכניס דיוויזיה חדשה לחזית, היא תעמוד על הגבול, אבל לא נוכל להתעלם ממנה, ויהא לנו לשאת במעמסה גדולה יותר ומה יהיה מצבנו?

להלן מובאים במקוצר דברי השר גרינבוים ורה״מ ב״ג בנושא חידוש המלחמה. בסופם חזר הדיון לנושא תקציב המדינה ללא סטיות נוספות:

השר י. גרינבוים: כשקראתי נאומיהם של מ. שרתוק ומר ידין,[2] כשהייתי בירושלים וראיתי מנהג האנשים שלנו בחזית, היה ברור לי שמתכוננים אנו להתחיל בהתקפה. אם לא כן, לא היה כל טעם לדברי מר שרתוק - (השר מ. שרתוק: אולי חשבנו שהערבים מתכוננים להתחיל בהתקפה וראינו צורך להזהיר את העולם?) - איני סבור כך. לפי הבנתי, כל מה שנעשה בחודש האחרון על ידינו לא היה לו טעם אלא אם מתכוננים אנו להתקפה.

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: איני חייב לומר מה הייתה כוונתו של מר שרתוק. הוא נמצא כאן ויכול לומר. אומר לך מה הייתה כוונתו של מר ידין. ידין, על יסוד האינפורמציה שלו, היה כמעט בטוח שהערבים מתכוננים באמת להתקיפנו ב-21-20 בחודש. הוא לא היה מעוניין בהתחלת המלחמה בתאריך זה. אילו הייתה הברירה בידו, היה מחכה עוד שניים-שלושה שבועות. אבל הוא חשב שהמערכה עומדת לפרוץ. הוא נתן למטה פקודה להיות מוכן והצבא עומד הכן.

השר י. גרינבוים: אילו היה הדבר כן, לא הייתה הרשות למר שרתוק לדבר כפי שדיבר.

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: מר שרתוק קיבל אותן הידיעות שקיבל ידין. אם ידיעות אלה באות מצד היהודים - אני מרשה לעצמי לפקפק בהן. אולם אם שר החוץ מקבל ידיעות מציר מאמריקה [ג׳יימס מקדונלד], האומר שהערבים מתכוננים לתקוף ביום ראשון, מותר לשר החוץ לחשוב שתהיה התקפה ולהזהיר את העולם.

הערות: