אילון,  יום א',  7.7.1946

חמילי[1] משוש חיי,

עלז לבי בראותי את מכתבך המלא ערות ושמחת חיים. שמח אני בחלקך שיש לך סיפוק מעבודתך ושנקלעת לחבורת אנשים נעימי הליכות ומסבירי פנים. רק אל-נא תהא הידידות וההתרועעות עילה להתרשלות במילוי התפקיד. רעות לחוד וחובה לחוד.

כתוב-נא לי על תוכניותיך להבא, היתקיים המחנה[2] או שמא יתקפח בעטיין של הפורענויות? ואם המחנה יתבטל או יידחה, התישאר בעבודה? ומה יהא על הלימודים שאין תפארתך עליהם - אנגלית למשל? במה אתה מבלה את בקריך והמקדיש אתה עיתות לקריאה ולנגינה?

כיוון שללה נסעה או עומדת לנסוע, אבקשך לעמוד לימין אימא ולעזור לה במילוי משאלותי. הנה ביקשתי את הספר "ימים ידברו" שיש לקחתו מידי יצחק שנברג. ועוד אני מבקש נייר כתיבה והרי הדוגמה - נייר זה שאני כותב עליו: בלוק בכריכה תכולה ועליה השם האנגלי LINEN. ראה ביקשתיך.

היה שלום והיה מריץ לי פתקאות זעירים. רק הס מלהזכיר בטלפון ובשיחות את דבר חליפת האיגרות בינינו.

באהבה רבה.

אבא.