42

הממשלה הזמנית, ישיבה יט, תל-אביב[1]

18/7/1948

הסכמה להפוגה על תנאי

סעיף א׳: ההפוגה

הישיבה נפתחה בדוח רה"מ ב״ג על המצב בחזיתות.

השר מ. שרתוק: ההחלטה שקיבלנו בישיבתנו ביום שישי[2] נמסרה טלגרפית למזכיר הכללי של האומות המאוחדות.

בתשובה למברק זה אמסור אולי את מהלך העניינים בירושלים. בא כוחנו יחד עם הממ״ז [מפקד המחוז] התקשרו עם ועדת הקונסולים והציעו, שבחצות יודיעו לנו אם הערבים מסכימים להפוגה ובהתאם לכך תינָתֶנה פקודות. עד חצות לא נתקבלה שום הודעה. בבוקר פסקה האש מצד הערבים. לא היינו מוכנים לכך, אך הפסקנו גם אנו את האש. עד אותה שעה לא נתקבלה שום הודעה מצדם. במשך היום הודיע משקיף מטעם ארגון האומות למר יוסף, שהערבים מוכנים להפסקת אש מייד. זה היה בשעה שתיים וחצי אחר הצהריים. מר יוסף שאל:

״מה פירוש הדבר? אם אתה מתכוון לעובדה - ישנה הפסקת אש. ואם פונה אתה באופן פורמלי - מה סמכותך?״

על כך לא הייתה בפי המשקיף תשובה ברורה. מר יוסף התקשר עם ראש ועדת הקונסולים ולא הצליח להשיגו אלא בשעה שש בערב. הוא שאל אותו אם יש לו הודעה פורמלית מצד הערבים. היושב ראש אמר שאין לו תשובה ברורה, אך הוא מקבל את המצב בהפוגה ״דה פקטו״ מצד הערבים. אם ישנן צליפות אין בהן כדי הפרת ההפוגה, לדעתו. בשעה יותר מאוחרת, קרוב לעשר בלילה, התקשר איתו היושב ראש והודיע לו שהקונסול האמריקני קיבל הודעה מגלאב, שנשלחה מרבת עמון אתמול בצהריים, שנתן פקודה לכוחותיו בירושלים להפסיק אש.

בעניין זה עלי להעיר, כי לא קיבלנו הודעה רשמית שגלאב שוב אינו מפקד.[3] לעומת זאת, קיבלנו הודעה שבשעה שתים-עשרה הודיע שנתן פקודה לצבא. מר יוסף שאל אם פקודה זו חלה גם על העיראקים וכוחות ערביים אחרים. הקונסול ענה, שהוא מניח שהפקודה חלה גם עליהם. על כך אמר יוסף שאינו מסתפק בתשובה כזאת ואינו רואה אותה כרשמית. הבוקר בשעה חמש וחצי החלה הפגזה ערבית והרעשה במכונות ירייה מהעיר העתיקה, מבפנים לחומה וגם משטח סנט-ג׳ורג׳.[4] בין הבניינים שנפגעו בניין הסוכנות וביתו של יוסף, אולם לא נגרם נזק רציני. ההרעשה נמשכה למעלה משעה. הודעתי ללייק סכסס ולברנדוט על הדבר, ואמרתי שהפגזה זו יצרה אי-ביטחון מוחלט ביחס ליציבות ההפוגה ולנאמנות הערבים בעניין ההפוגה בירושלים. קראתי בעיתונות, שמישהו מסר בשם דובר הממשלה בירושלים, שאם לא תהיה הפוגה בכל הארץ תבוטל ההפוגה בירושלים. שלחתי מברק ליוסף ושאלתי לפי אלו הוראות נאמרו הדברים, ואמרתי שלא הייתה כל סמכות לממשלה להודיע זאת. אילו נשאלתי הייתי אומר ששומרים זכות לקו פעולה, אבל לא הייתי מבטל מראש בטרם אדע איך ייפול דבר - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: קיבלתי טלגרמה מישראל גלילי, שנשלחה בשעה אחת ורבע אחר הצהרים. הוא מודיע שאצ״ל הוציא כוחותיו מהגזרות הנמצאות תחת פקודתנו בהר ציון, מלחה וסנהדריה, הדבר נעשה שלא ברשותנו. לא נזכר בטלגרמה עניין ההפגזה) - הטלגרמה שנתקבלה מיוסף נשלחה ב-7 בבוקר. הוא מודיע שהפגזת העיר התחילה בשעה 5.35 ונמשכה למעלה משעה. אין הוא כותב שנסתיימה, אולם יש להניח שנסתיימה. מברק מאתמול מדבר על צליפות בודדות ועל חוסר שקט בעיר, אולם בבוקר נשלח מברק מיוחד המודיע על הפגזות והרעשת מכונות ירייה ותותחים, על כל פנים במרגמות.

בנוגע להפוגה בכל הארץ - לא קיבלתי תשובה מטריגווה לי, אולם נתקבל מברק מברנדוט שנשלח מלייק סכסס ב-16 לחודש והגיע אלי אמש. הוא אומר שהואיל וסעיף שלוש של ההחלטה נותן לו סמכות לקבוע את המועד - הוא קובע את המועד ביום א׳ [17/7] בשעה 3 אחר הצהריים, ב-7 בערב לפי שעוננו. כדי שכל צד יוכל לקבל הודעה על כוונות הצד שכנגד, הוא מבקש שאאשר לו שניתנה פקודת הפסקת אש בהתאם להחלטת מועצת הביטחון.

להלן הוא אומר, שהואיל וסעיף שמונה של ההחלטה נותן הוראות למתווך לפקח על הגשמת ההפוגה, כדי שלא תהיה כל אי-הבנה לגבי מילוי חובתו של פיקוח הוא מודיע לי, שאף על פי שיעשה כל מה שבידו לקיים ולהפעיל שיטה של פיקוח במהירות האפשרית, אין הוא יכול להבטיחנו שמשטר זה יופעל מייד עם התחלת ההפוגה ולכן הוא יכול רק להביע תקוותו הנאמנה ששני הצדדים יקפידו על שמירת ההפוגה עד לאותו מועד.

ניסחתי תשובה, שבה אני מאשר את קבלת הטלגרמה שלו ומודיע שהסכמנו להפוגה, אבל לא ניתן פקודה להפסקת אש עד שנדע שהצד שכנגד נתן פקודה כזאת. מסרתי את התשובה על ידי [נציג] המתווך בתל אביב. מייד טלפן אלי ואמר שימסור כל מה שאומר לו, אבל מחובתו להסב תשומת לבי, שהודָעָתי אינה בהתאם להחלטת מועצת הביטחון. החלטה זו אומרת שכל צד צריך לתת פקודה לא לאחר שידע על החלטת הצד השני, אלא בהתאם להחלטת מועצת הביטחון, וכל צד המפסיק את האש מאפשר את ההפוגה. אמרתי לו, שהוא מבין היטב שמבחינה אנושית ופיזית הדבר בלתי אפשרי, ואנשינו ימשיכו לירות אם הצד השני יורה. כתוצאה מוויכוח זה שיניתי את הנוסח ובמקום

״אבל לא ניתן פקודה עד ...״ נאמר ״וניתן פקודה להפסיק אש מייד לאחר שיודיעו לנו כי האש הופסקה מהצד שכנגד״.

היום, לאחר שלא קיבלתי תשובה ונשאר זמן קצר, הודיעו לי מהמטה שהם נותנים פקודה להפסיק את האש בשבע, אבל בכל מקום שהערבים ממשיכים לירות מחדשים מייד את האש. אמרתי: ״אם ניתנה פקודה כזאת, אשתמש בה״. שלחתי טלגרמה למתווך, שמפאת חוסר זמן ניתנה פקודה לכל המצביאים להפסיק בשבע את האש, אולם לחדשה אם הצד שכנגד ימשיך לירות.

לאחר ישיבתנו, לאור כמה הערות בישיבה מצד החברים, וגם לאחר שהוספתי לעיין בהחלטה, שלחתי לאבא אבן כמה שאלות וביקשתי, אם אפשר, בירור עליהן.

השאלות ששאלתי אלו הן:

אל״ף, בהחלטה מדובר על הארכת ההפוגה ולמעשה אין היא קיימת. אנו בכוונה מדברים על חידוש ההפוגה. יש דברים בגו?

בי״ת, הכוונה, ששביתת נשק לכל דבר בהתאם לכל התנאים מתחילה ביום ב׳, או לכתחילה תהיה הפוגה בכל הארץ והתנאים יופעלו בשלב מאוחר, לכשיהיה המתווך מוכן עם כל הצוות שלו? שלחתי שאלה זו עד שלא שמעתי מהמתווך, שלא יהיה מוכן למועד שביתת הנשק.

גימ״ל, האם נצדק אם נפרש חוסר כל הסתמכות בהחלטת המועצה לפירושי המתווך לגבי ההפוגה הראשונה כחזרתנו לטקסט של 29 במאי, בלי שנהיה קשורים בשום תיווך של המתווך?

דל״ת, מה כוונתם בבחינה או בדיקת הפרות ההפוגה החל מ-11 ליולי?

ה״א, הסעיף שלפני האחרון, המטיל על המזכיר הכללי לקיים את צוות המתווכים, פירושו שהבחירה אינה מצומצמת בתחום שלוש המעצמות הקונסולריות בתוספת נופך סקנדינביה? ומה כוונותיו של המזכיר הכללי בעניין זה?[5] על השאלות האמורות קיבלתי מאבן תשובות אלו:

א. המילה ״הארכה״ מוצדקת מבחינה היסטורית בקשר לסעיף הראשון, הואיל והסעיף הראשון מסתמך על תשובתנו החיובית למתווך ותשובתם השלילית של הערבים. תשובות אלה היו בעניין הארכת ההפוגה.

ב. מה שיש להתחיל ביום ב׳ זו הפסקת אש. יתר התנאים טרם נקבעו ויוכלו להיקָבע רק לאחר שיקבע המתווך את משטר הפיקוח. הבחנתך בעניין זה נכונה.

ג. הסכמתנו להפוגה אין פירושה אלא נכונות לשתף פעולה עם המתווך בהתאם להחלטת 29 במאי, עם כל החופש לדון איתו על אופי שיתוף הפעולה שיוכל להתחיל רק לאחר שיבוא. אין בהחלטה שום הסתמכות על איזה הסכם מלבד הסכמה לטקסט של 29 במאי. לכן עמדתנו לגבי כניסת אנשים בגיל הצבא מוצדקת בהחלט, בייחוד לאחר שהסתייגתי במפורש בנקודה זו פעמיים במועצת הביטחון.

ד. עניין הבדיקה של הפרות קודמות בא כתוצאה מדרישת הערבים לעשות חקירה ביחס להפרות שבאו מצדנו, לדבריהם. הדרישה נכללה בתיקון הבריטי. ראינו לא להתנגד לכך, אלא שהוספנו שגם אנו מצדנו נגיש קובלנות על הפרות מצד הערבים. המתווך כשלעצמו התנגד לכל העניין מטעמים מעשיים. ספק אם סעיף זה יופעל.

ה. הָנַחתך נכונה והכוונה לשתף [בצוות המשקיפים] את הגוש הסלאבי, את הולנד, ארצות סקנדינביות וקנדה. המתווך מבקש לגייס שלוש מאות איש כדי לכסות את כל השטח של המזרח התיכון. אני מטלגרף לאחר שיחה עם המתווך והדברים מבוססים בחלקם על שיחה זו.

לכתחילה נקבעה התחלת ההפוגה לחצות ליל א׳ g.m.t (שש בבוקר), אבל אנו דרשנו שעת אור יום.

אבן מוסיף לתשובתו זו הערכה של ההחלטה. להלן הערכת ההחלטה:

סעיף א׳ מכיל הודאה באחריות הערבים לחידוש מעשי האיבה וכן יש בו הודאה במעמד מדינת ישראל כצד בוויכוח. יחד עם הסעיפים 2, 3, 4 יש בהחלטה משמעות לקביעת העובדה של תוקפנות ערבית.

סעיף 5 דורש מכל הממשלות והשלטונות לשתף פעולה עם המתווך לשם שמירת השלום בארץ-ישראל בהתאם להחלטה שנתקבלה על ידי מועצת הביטחון ב-29 במאי. בנוסח הסתום מרובה על המפורש. אפשר לפרש אותו כפותח שאלת הפירוש המעשי של החלטת 29 במאי לאור העובדות החדשות, בייחוד לאור משך ההפוגה הבלתי מוגבל.

סעיף 7 הוא בדבר המאמצים להביא לידי פירוז העיר ירושלים.

סעיף 8 - פיקוח על שביתת הנשק ובחינת ההפרות הקודמות. ההדגשה כאן היא על הפיקוח ולא על הסדר הבעיה הגדולה.

סעיף 9 הוא השלילי ביותר. הוא אומר כי עד להחלטה חדשה על ידי מועצת הביטחון או העצרת - שביתת הנשק תישאר בתוקפה בהתאם להחלטה הנוכחית והחלטת 29 במאי עד שיושג הסדר של שלום (אסיפת האומות המאוחדות תתקיים ב-25 בספטמבר).

סעיף 10 - חזרה על הקריאה לכל הצדדים הנוגעים בדבר וזירוז להמשיך את השיחות עם המתווך, כדי להגיע על ידי ויתורים הדדיים לפתרון של שלום. סעיף זה הכניסה המשלחת האמריקנית במקום ההצעה הסינית, שדרשה ויתורים מפורשים בענייני העלייה והמעמד הפוליטי. ראו צורך כאן בוויתור כדי להשיג את הצבעת סין בשאלת האיום לשלום והסנקציות. העמדה האמריקנית במועצה הייתה חיובית לגבי תוכן העניין, אבל חלשה לגבי הניסוח. למשל, הם היו מוכנים לוותר בשאלת שְמנו המפורש אלמלא

התעקשותנו. התיקון הבריטי בעניין זה[6] לא קיבל לבסוף אלא שלוש דעות.

ממקורות ערבים מ-12 לחודש נודע לנו: נוקראשי טלגרף לנציגו בלייק סכסס וביקש למסור לפארס אל-ח׳ורי, שהוא מצטער להשיב פניו ואינו יכול להסכים להפוגה גם אם דעת הקהל בָּעדה. כנראה שפארס אל-ח׳ורי ציין נימוקים ואמר, שדעת הקהל בעד הפוגה. זה היה ב-12 לחודש. עתה יש בידי ידיעה מ-17 לחודש, אתמול, שבשיחה בין הערבים גם המצרים וגם הסורים היו מדוכאים מאוד, על גבול ייאוש, נוכח הצלחותינו הצבאיות. הם אמרו שאין הערבים רשאים לחדש את ההתקפה אם עלולה היא להביא לידי כישלונות כמו לוד ורמלה. הייתה זו שיחה בין המצרים והסורים. מכל מקום, סבורים שני הצדדים, שאין הערבים יכולים לקבל את החלטת מועצת הביטחון על הפוגה. מודיעים שפאוזי יצא לביירות.

בשיחה שהייתה לאחד מאנשינו עם המתווך ועם באנץ׳, אמר המתווך שהערבים הפסידו את המלחמה.

אם הם מקבלים את ההחלטה, הריהם מקבלים את החלוקה.

אם הם דוחים את ההחלטה - הם מתאבדים.

בשיחה זו השתתף גם אבן. המתווך שאל מה עמדתנו לחידוש משימתו. אבן הבחין בין פיקוח על הפוגה לבין תיווך מדיני, ואמר שהצעותיו הקודמות של המתווך גרמו למשבר של אמון ולתגובה ציבורית חריפה. המשך התיווך לא יביא לידי תוצאות, אלא אם כן היה מכוון ליצירת יחסים של חוזה בין מדינות סוברניות.

באנץ׳, שלפי התרשמות אנשינו מהשיחה הוא מחבר ההצעות, הגן על כולן והציע לנו שהעיקר לחתור להסכמת הערבים לקיום מדיניותו מבחינה מהותית. לכן אין לנו להיות דבקים יתר על המידה בריבונות פורמלית. תחת השפעת באנץ׳, גישותיו המדיניות של המתווך הן ביסודן חד צדדיות אף על פי שיש מקום להניח, שהמאורעות האחרונים והתגובות האחרונות רופפו את ביטחונם.

המזכיר הכללי של ארגון האומות יצא היום לפריס ואנו מטלגרפים לפישר[7] לדבר עמו, בכל הטקט הדרוש, בדבר תפקידו של באנץ׳. הרושם הוא שבאנץ׳ חזר לשורשו של פקיד ה״סטייט דפרטמנט״.

האיש שהודעתי לכם שנחטף על ידי לח״י ונשקפת לו סכנה - חי וקיים ותחת לחצנו הוצא לחופשי. הוא שבור ורצוץ לא בנפשו בלבד. החקירה הייתה בדרגה שלישית.[8]

חמשת האנגלים נמסרו לידינו ונמצאים ברשותנו בירושלים.[9] כנראה הותנה שתהיה חקירה וייתָבעו לדין. כפי שאני מבין העניין נמצא בידי המטה והמטה ראה לא להביאם לכאן כל זמן שעניין ההפוגה הוא בבירור.

להלן התנהל ויכוח בשאלה אם יש לכבד את החלטת או״ם על כניסת ההפוגה בשעה 7 בערב. כמה שרים טענו שאין לכבד את ההחלטה, אלא אם כן יתברר שהערבים מכבדים אותה. רה״מ ב״ג אמר בין השאר:

"נכנסים אנו כרגע לסטדיה של מאבק פוליטי ולא כדאי לנו להסתבך בהפרת ההפוגה. מצבנו עתה טוב מבכל זמן אחר. לוד, רמלה ונצרת [שנכבשו] הם בשביל העולם הגדול עובדות מכריעות. כיבוש משלט שאינו ידוע אין לו שום ערך. קובע כיבוש צבאי שיש לו ערך פוליטי בעולם. לכן לא כדאי לנו להפר את החלטת או״ם בגלל אחד המשלטים. אני תומך בהצעת מר גרינבוים שלא נפסיק היום את האש אם לא נקבל ידיעה מהערבים או מהמתווך, שהם הפסיקו את האש".

מחליטים: ב-5:6 קולות לדחות ההצעה, שלא להורות הפסקת האש עד שהצד שכנגד לא יודיע במפורש על קבלת הפקודה של מועצת הביטחון מצדו.

סעיף ג׳: ועדות ענייני ביטחון וענייני חוץ של מועצת המדינה

רה"מ ב״ג פתח את הדיון וביקש מהממשלה לקבוע עמדה בעניין שתי הוועדות שנקבעו לענייני ביטחון וענייני חוץ. הוא ציין קיומו של ועד לענייני ביטחון (ועד הביטחון היישובי), שיושבים בו חוגים אחדים שאינם בממשלה; ביטולו יעורר תרעומות שכדאי למנוע בעדן; כן קיימת בממשלה ועדה מייעצת לענייני ביטחון. נשאלת השאלה מה תהיה סמכות ועדת הביטחון של המועצה.

השר מ. שרתוק:

אדבר נגד ועדת ביטחון. ועדת ביטחון מיוחדת מטעם מועצת המדינה תביא לידי סרבולת של ועדות. קיימת כבר ועדה של הממשלה. הממשלה עצמה היא ועדה יעילה מאוד לענייני ביטחון. היא מתכנסת פעמיים בשבוע, ובכל זמן שענייני ביטחון דרושים פותחים בדיון על ביטחון ואין מקצרים עד שמסיימים את השאלה.

שנית, הממשלה הקימה ועדה מיוחדת בתוכה לענייני ביטחון, שמתפקידה לדון בעניינים לעתים תכופות יותר. שלישית, קיימת ועדת ביטחון.

רביעית, שמעתי משר הביטחון שיום יום, ולרוב פעמיים ביום, מתכנס המטה כולו ודן שעה לא קצרה בכל העניינים. אימתי תיעשה העבודה אם נוסיף ועדה רביעית או חמישית?

צריך להסביר למועצת המדינה, וחברי הממשלה צריכים לתמוך בכך ולהסביר את הדבר למפלגותיהם ולהבטיח רוב שלא תהיה ועדת ביטחון נוספת, כי היא מיותרת.

השר קפלן הציע לצרף את בא כוח הרביזיוניסטים לוועד הביטחון היישובי ולהימנע באופן זה מהקמת ועדה נוספת. השר רוזנבליט תמך בהצעה זו והציע לצרף גם את בא כוח "עלייה חדשה". להלן אמר השר גרינבוים, בין השאר:

השר י. גרינבוים: אם מועצת המדינה לא תנוהל כפי שמתנהל פרלמנט - אין טעם לקיומה. נגד הדברים שאמר כאן מר שרתוק נלחמנו ב[פרלמנט ב]וורשה בשצף קצף, משום שחשדו בנו שאיננו יכולים לשבת בוועדת חוץ כי אסור לנו לגלות את סודות המדינה. מר שרתוק אמר שאסור לגלות דברים מסוימים למפלגות מסוימות - יש מפלגות נאמנות ויש מפלגת חשודות. איני מסכים לדבר זה.

השר מ. שרתוק: בנוגע לוועדת חוץ, איני רואה בה צורך. ייתכן שמבחינת הדמוקרטיה החיצונית והפורמלית לא נוח להתנגד לזה, אולם דבר אחד צריך להיות ברור - אם הכוונה לאפשר למפלגות להיכנס באופן רציני יותר לבירור בעיות מדיניות החוץ, דבר זה לא יקוים. אם הכוונה היא לדעת יותר פרטים ודברים שאינם מובאים כרגיל לידיעת המועצה, אני רוצה שיהיה ברור לחברי הממשלה שדבר זה לא יושג. אם פרטים אלה אינם מובאים, הרי זה משום שיש מפלגות או אנשים שאין לסמוך עליהם, ישנם כאלה שהם רואים מצווה עליהם לפרסם את הדברים, לכן לא ישתנה היחס לאנשים אלה לכשיהיו בוועדה מן היחס הקיים כשהם במועצה.

אני חולק על גרינבוים בגישתו היסודית לתפקיד הממשלה לגבי המועצה. לפי דעתי, הממשלה צריכה לנהל את המועצה. אם לא תהיה הנהלה של הממשלה למועצה - או שהמועצה לא תנוהל כלל, או שתנוהל שלא כראוי.

הדיון נמשך ובסופו התקבלו החלטות.

מחליטים:

ב-4:6 להוסיף נציגי יתר הסיעות לוועד הביטחון היישובי ולא להקים ועדת ביטחון מיוחדת במועצה;

ב-3:6 שהממשלה תביע במועצה התנגדותה להקמת ועדה לענייני חוץ.

הערות: