41

הממשלה הזמנית, ישיבה יח/1, תל-אביב[1]

16/7/1948

הפוגה שנייה

החלטות מועצת הביטחון בדבר הפסקת האש

השר מ. שרתוק: לפני כחצי שעה נתקבלה הטלגרמה הבאה [מטריגוֶוה לי]:

לייק סכסס, 15 ביולי. לכבוד מ. שרתוק, מיניסטר לענייני חוץ, הממשלה הזמנית, תל אביב. יש לי הכבוד למסור לממשלתך את ההחלטה הבאה שנתקבלה על ידי מועצת הביטחון בישיבתה ה-338 ב-15 ביולי 1948.

מועצת הביטחון לאחר שרשמה לפניה כי הממשלה הזמנית לישראל (על מילים אלה הייתה הצבעה ורק שלושה הצביעו נגד) הביעה את הסכמתה העקרונית להארכת שביתת נשק בארץ-ישראל וכי המדינות חברות הליגה הערבית דחו את הקריאות הנשנות של המתווך מטעם האומות המאוחדות ושל מועצת הביטחון בהחלטתה מיום 7 ביולי 1948 להארכת שביתת נשק בארץ-ישראל, וכי כתוצאה מזה הגיעו הדברים בארץ-ישראל לידי חידוש מעשי איבה.

קובעת מועצת הביטחון כי המצב בארץ-ישראל מהווה סכנה לשלום לפי משמעות סעיף 30 של המגילה; מְצָווה על כל הממשלות והשלטונות הנוגעים בדבר בהתאם לסעיף 40 של המגילה להימנע מכל פעולה צבאית נוספת ולשם כך להוציא פקודה להפסקת אש לכוחות הצבאיים והצבאיים למחצה שלהם שתוּצא לפועל בזמן שייקבע על ידי המתווך, על כל פנים לא יאוחר משלושה ימים מתאריך קבלת ההחלטה הזאת.

מצהירה כי אי-נכונות מצד איזו מהממשלות או מהשלטונות הנוגעים בדבר לקיים את הסעיף הקודם תוכיח מציאותה של הפרת שביתת הנשק לפי משמעות סעיף 30 של המגילה המחייבת עיון מיידי בעניין מצד מועצת הביטחון לשם פעולה נוספת בהתאם לפרק 7 של המגילה כפי שיוחלט במועצה.

קוראת לכל הממשלות והשלטונות הנוגעים בדבר להמשיך בשיתוף פעולה עם המתווך לשם שמירת השלום בארץ-ישראל בהתאם להחלטה שנתקבלה על ידי מועצת הביטחון ב-29 במאי, 1948.

מְצָווה כעניין הכרחי באופן מיוחד ודחוף על הפוגת אש מיידית וללא תנאי בעיר ירושלים שתוּצא לפועל 24 שעות מזמן קבלת ההחלטה (זאת אומרת, מחר בבוקר השכם) ונותנת הוראות לוועדת ההפוגה שבירושלים לנקוט כל הצעדים הדרושים כדי לתת תוקף להפוגת אש זו.

נותנת הוראה למתווך להמשיך במאמציו כדי להביא לידי פירוזה של העיר ירושלים בלי פגיעה במעמד המדיני העתיד של ירושלים ולהבטיח הגנה של המקומות הקדושים בניינים דתיים וגישה אליהם.

נותנת הוראה למתווך לפקח על קיומה של שביתת הנשק ולקבוע סדרים לשם בדיקת ההאשמות בהפרת ההפוגה החל מ-11 ביוני 1948.

מסמיכה אותו לטפל בהפרות ההפוגה במידה שנתון הדבר בגדר סמכותו לעשות על ידי פעולה מדינית מתאימה ודורשת ממנו להודיע למועצת הביטחון בתמידות בדבר מילוי שביתת הנשק וכשצריך לאחוז בצעדים מתאימים.

מחליטה כי במידה שלא ישתנה הדבר על ידי החלטה נוספת של מועצת הביטחון או החלטה נוספת של העצרת, שביתת הנשק הנוכחית תישאר בתוקפה בהתאם להחלטה הנוכחית ובהתאם להחלטת 29 במאי 1948 עד אשר יושג הסדר של שלום במצב העתיד בארץ-ישראל (זאת אומרת אם לא תבוא החלטה נוספת, שביתת הנשק לזמן בלתי מוגבל עד אשר יושג פתרון של שלום).

חוזרת על הקריאה לצדדים הכלולה בסעיף האחרון של החלטת מועצת הביטחון מ-22 במאי וממריצה את הצדדים שימשיכו בשיחותיהם עם המתווך ברוח של שלום וּויתורים הדדיים כדי שכל השאלות השנויות במחלוקת תוכלנה להיפתר בדרכי שלום (בדקנו את ההחלטה מ-22 במאי, בסעיף האחרון שלה היא מאשרת את החלטת העצרת בדבר מינוי מתווך וקוראת לצדדים לשתף פעולה עם המתווך לא בקשר לשביתת נשק, אלא בקשר למשימה שהוטלה על המתווך.

מבקשת את המזכיר הכללי להמציא למתווך את הצוות הדרוש והכלול במילוי תפקידיו שהוטלו עליו על ידי החלטת העצרת וכן היא מבקשת את המזכיר הכללי לעשות את הסידורים הדרושים לספק את הכספים הדרושים למילוי ההתחייבויות הנובעות מן ההחלטה הזאת.

(השר הרב י. ל. פישמן: בנוגע לסנקציות לא נאמר כאן דבר?) - נאמר, שאם אחד הצדדים לא יציית, מועצת הביטחון צריכה להתכנס ולדון על הפעולה בהתאם לפרק 7 של המגילה. בשיחות שהיו עם האמריקנים, אמרו שזה המקסימום שיכלו להכניס להחלטה זו כדי להשיג את הרוב הדרוש - (השר א. קפלן: עניין הסנקציות קשור רק בהפוגה?) - כן - (השר א. קפלן: מה פירוש ללא תנאי? האם פירוש הדבר בין שיש אספקה ובין שאין אספקה?) - כן. אם יש אספקה או אין אספקה, הפסקת אש בירושלים - (השר א. קפלן: זאת אומרת, שאנו יכולים להביא עולים והפסקת אש במובן זה אינה מחייבת אותנו?) - הרי עניין הפסקת האש ללא תנאי לא נאמר אלא ביחס לירושלים, ואין שאלה של עלייה לירושלים, אבל אפשר לומר שאפילו אנו מכניסים לירושלים מאה אלף איש, אין הערבים יכולים בגלל זה להפסיק את ההפוגה מפני שזוהי הפוגה ללא תנאי.

זו חרב פיפיות - עלולה להיות חותכת לנו, עלולה להיות חותכת להם. אלא מה? מכיוון שאחרי יומיים עומדת [לחול] שביתת נשק בכל ארץ-ישראל, הרי ההפוגה בירושלים בלי תנאי אינה אלא ל-48 שעות. לאחר 48 שעות תהיה ההפוגה בירושלים מובלעת בתוך שביתת נשק כללית. שביתת נשק כללית היא לפי התנאים של החלטת 29 במאי, שבה יש עניין של אספקה לירושלים - (השר א. קפלן: האם יהיה נכון לומר הפוגה ללא הגבלה לפי אותם התנאים שהיו קודם לכן?) - כן - (השר א. קפלן: לפי פירושו של ברנדוט) - לא נאמר לפי פירושו. הייתה החלטה של 29 במאי. החלטה זו גררה כל מיני סכסוכי פירושים בינינו ובין הערבים, בינינו ובין המתווך, בין הערבים ובין המתווך, והמתווך פסק מה שפסק. יכלה מועצת הביטחון לבוא עכשיו ולומר:

״בהתאם להחלטת 29 במאי כפי שנתפרשה על ידי המתווך״. היא לא אמרה כן. היא אמרה: ״בהתאם להחלטת 29 במאי״.

ובכן, נניח לגבי השאלה החריפה הכאובה של כניסת אנשים בגיל צבא. אנו רשאים עכשיו לחזור לפירוש הראשון שלנו, שמעולם לא הסתלקנו ממנו, אלא התפשרנו עם פירוש המתווך במידת מסוימת לרועץ לנו - (השר י. גרינבוים: בהחלטת 29 במאי נאמר בפירוש, שירושלים כלולה בכל הסידור הזה?) - בהחלט - (השר א. ציזלינג: היש לך אינפורמציה מה עמדת המשלחות?) - אין אלא מה שבעיתונות. אני חושב שעמדת הרוסים הייתה להסכים לעניין ההפוגה, לא להסכים למשימה של המתווך - (השר א. ציזלינג: אני רוצה לשאול שלוש שאלות לפירוש תוכנה של ההחלטה. מה פירוש פירוזה של ירושלים, כשהדבר נזכר בקשר לשביתת נשק, הפירוז הוא חלק של הפתרון? הפוגה בלתי פוסקת פירושה בנידון זה גם השארת הכוחות הפולשים בתוך ארץ-ישראל? בסעיף ג׳ של ההחלטה יש פסקה על התפשרות וּויתורים. האם אין הפירוש הזה צופן בחובו ביטול יתר של החלטת 29 בנובמבר, האין בזה קביעה בעקיפין שהחלטת 29 בנובמבר אינה קיימת?) - השאלה הראשונה נוקבת ויורדת [לשורש העניין].

מה זאת אומרת פירוז? כשיש שביתת נשק בלתי מוגבלת, אפשר להבין פירוז. כשיש מלחמה בכל הארץ ובירושלים יש פירוז, זוהי באמת שאלה. מה יענו עליה? יאמרו כך:

״הרי זה לא שלום, זו שביתת נשק שאפשר להפר אותה ואפשר לסיים אותה״.

אם כן, ירושלים מה תהא עליה? לאותה פורענות רוצים להכין את ירושלים, שלא יבולע לה. על כן בינתיים פירוז ירושלים. אומנם נאמר כאן שהדבר לא יפגע, אבל אין זו אלא נוסחה - למעשה עלול הוא לפגוע. אומנם במשא ומתן מוקדם שלי עם המתווך, באותו שלב שבו הודעתי שאנו מסכימים לפירוז, לא אמרתי אלא שהממשלה החליטה לדון בדבר. קיבלתי תשובה שתהיה התחייבות, שאם לא יגיעו הדברים לידי הסכם על משטר, הפירוז יהיה לזמן מסוים. לאחר הזמן - חזרה ל״סטטוס קוו אנטה״ מבחינת השליטה הצבאית.

הסעיף על התפשרות וּויתורים הוא באמת סעיף רציני בעיני. כמובן, אפשר לפרש אותו לחומרה, ואפשר לפרש אותו לקולא. הפירוש לקולא הוא: נניח, עכשיו עמדתכם שצריכים אתם את יפו, על הנגב אינכם מוותרים, אתם רוצים עוד תיקונים, אתם תובעים את יפו, את הגליל המערבי, את הרצועה לירושלים, בין זה לזה תוותרו קצת. הפירוש לחומרה הוא שאם אי-אפשר להשיג פשרה אלא על ידי ויתור על משהו, כמובן תוותרו - (השר א. ציזלינג: אם כן, בזה ויתור על החלטת 29 לנובמבר?) - כן, יש בזה פתח לוויתור - (השר י. גרינבוים: זאת אומרת שרוצים להוציא את ירושלים מאזור הקרבות בכל התנאים?) - אבל השאלה היא הוצאת כל הארץ מאזור הקרבות.

להלן חיווה ראש הממשלה ב"ג דעתו, כי בעוד שהחלטת מועבי״ט על הפסקת אש היא בגדר פקודה ויש להישמע לה, ההחלטה על פירוז ירושלים היא הנחיה למתווך לפעול להשגת הפירוז, ולכן רשאית הממשלה לומר שאין היא מסכימה לכך. להלן סקר ב״ג את המצב בחזיתות ואחריו ציין השר שטרית כי לפי ידיעה שהגיעה לאוזניו פיטר עבדאללה את מפקד "הלגיון הערבי" גלאב.

במקום זה מחקה צנזורת ארכיון המדינה 39 שורות, לא מחוּוַר מדברי מי.

השר מ. שרתוק: קודם כל, הערה הקושרת את מצב ההפוגה במצב הצבאי וזה בנוגע לנגב - אם אנו רוצים להציל מצב או ליצור מצב מיוחד עד להפוגה. בראש דאגתנו צריך להיות הנגב. שכן אם תבוא הפוגה ותמצא אותנו במצב שאנו נתונים בו בנגב, יהיה הדבר חמור מאוד משתי בחינות. קודם כל, מי יודע כמה זמן תימשך ההפוגה הזאת, ובמידה שאנו נטען - נניח, במשא ומתן העלול להיות בדבר הגליל המערבי ובדבר הדרך לירושלים ובדבר יפו על יסוד החזקה שלנו - בה-במידה יטענו הערבים לגבי הנגב על אותו יסוד. אומנם אין להשוות - הם לא כבשו מרחבים בנגב אבל הם מחזיקים בצומת דרכים[2] ובמספר משלטים החולשים על הדרך, ובאופן היעיל ביותר יקטעו היום את הנגב מגוף המדינה היהודית.[3]

יתר על כן, היו לנו איתם [עם המצרים] דין ודברים חמורים מאוד בשאלת האספקה לנגב תוך זמן ההפוגה. בעניין זה היה לנו מזל לגבי הפְּסַק של המתווך[4] - אנו בכלל לא מעריכים שום פסק שהוא לטובתנו, זה לא נחשב בעינינו כלום - כל מה שנגדנו הוא הקובע. לפי דעתי, המתווך נהג כאן לפנים מכל שורת דין ושלא בהתאם לתנאי ההפוגה, שכן אין שום דבר בתנאי ההפוגה המחייב אספקה לנגב. כמובן יש שאלה של תנועה חופשית באזורים אלה. על כל פנים, אפשר היה לו על נקלה לומר:

״אין האספקה מתנאי ההפוגה, מה אני אשם, שברגע האחרון נקטו [המצרים] תכסיס כל כך מחוכם ומוצלח?״

בכל זאת פסק המתווך לטובתנו. איני יודע אם יעשה זאת עוד פעם, ואם יעשה איני יודע אם יצליח לכשתהיה תגרה בעניין זה. הלוואי ולא ניזָקק לתגרה זו, שתהיה עכשיו הרבה יותר רצינית כי בינתיים נתבססו בשליטה שלהם. עכשיו כבר נמצאים בידיהם כמה וכמה כפרים. אומנם הם ספגו מכות קשות מאוד. אנו הלמנו בהם קשות, אבל הם בכל זאת שולטים. על כן, אם עוד בידינו לעשות תוך 48 השעות או 72 השעות שנותרו לנו - ויש לנו בסך הכל שלושה לילות, מהם לילה אחד קצוץ מפני שאנו מאחרים קצת - אני רוצה לחוות דעתי שעדיפות ראשונה צריכה להיות לנגב גם אם פירוש הדבר להסתלק מכמה דברים חשובים שבמקומות אחרים אינם מסכנים אותנו במידה כזאת כמו שהם מסכנים אותנו בנגב.

אנו צריכים להסכים להפסקת אש ללא תנאי בירושלים למחר בבוקר ולתת פקודה על כך - (השר א. ציזלינג: הניתן פקודה להפסקת אש עד שלא נדע שגם הצד השני נותן פקודה כזאת?) - זוהי תמיד השאלה. בירושלים אין מתווך. שם יש ועדת קונסולים והיא צריכה לתאם את הדברים. לא נוכל להחרים אותה. ברגע שאתה מחרים אותה, אתה מחרים את מועצת הביטחון. להחרים אותה אי-אפשר, לבטל את קיומה אי-אפשר. ועדת הקונסולים יש להם מינוי ממועצת הביטחון והמינוי שלהם חוּדש לגבי ירושלים ואין לנו מכשיר תיאום אחר. אם יתנכלו לנו, מוטב לנו להתקשר איתם ולהודיע להם שאנו מוכנים [להפסקת אש] אם יודיעו לנו שהערבים מוכנים, ולפרסם שהודענו כך.

הוא הדבר בנוגע להפוגה בכללותה - שאנו מוכנים להפוגה אם יודיעו לנו שהערבים מוכנים ליום ב׳ בבוקר.

נשארת שאלה לגבי שני דברים:

אל״ף, לגבי תנאי ההפוגה של 29 במאי - האם אנו אומרים בעניין זה משהו או לא?

בי״ת, לגבי התיווך של המתווך. אם לומר, יש לומר לפי דעתי רק בנוגע לעלייה, שבעניין זה אנו נוקטים את העמדה הראשונה שלנו - שהחלטה זו אינה מטילה שום הגבלה מעשית על כניסת אנשים בגיל צבא. איני יודע אם צריך לעשות זאת. אני מציע שננקוט עמדה כזאת. אחר כך, לכשיבוא המתווך, נריב על כך. אם אנו מכריזים על זה למפרע הרי אנו נותנים פיתחון פה לערבים לטעון שזו כבר הפרה. עכשיו איני רוצה לסבך את העניין בנקודה זו. אשר לתיווך, אין אנו נתבעים להגיב על כך ויש לנו זמן עד שיבוא.

להלן התנהל דיון ממושך בעניין ההסכמה להפוגה. השרים עמדו על הבעיה של אפשרות הגבלת העלייה במקרה שההפוגה תימשך זמן בלתי מוגבל.

השר מ. שרתוק: גם אני רציתי לעמוד על צירוף זה של הגבלת העלייה עם המשך ההפוגה לזמן בלתי מוגבל. אני חושב על נוסחה האומרת: ״הואיל וההפוגה נקבעה לזמן בלתי מוגבל, אנו שומרים לעצמנו את הזכות לקיים ריבונותנו המלאה בשאלת העלייה״.

מחליטים: ב-9 קולות (3 נמנעים) לקבל את הדרישה להפוגה בירושלים ובארץ בתנאי שהצד שכנגד יודיע תחילה את תשובתו החיובית כנדרש, ובתוספת שהעלייה מותרת אלא שאין מכניסים לוחמים בהתאם לעמדתנו המוצהרת.

הערות: