60. מועצת המדינה הזמנית, ישיבה יז, תל-אביב - לא נוותר שום ויתור - בגבולות, בריבונות, בעלייה - 9/9/1948
שם הספר  דבר דבור 1948
שם הפרק  60. מועצת המדינה הזמנית, ישיבה יז, תל-אביב - לא נוותר שום ויתור - בגבולות, בריבונות, בעלייה - 9/9/1948
כותרת משנה  הקדמת משה שרת

60

מועצת המדינה הזמנית, ישיבה יז, תל-אביב

9/9/1948

לא נוותר שום ויתור - בגבולות, בריבונות, בעלייה

 

 

הקדמת משה שרת[1]

 

הפנייה הרשמית אל המתווך, כי בתוקף תפקידו יעביר למדינות הערביות את הזמנת ישראל למשא ומתן של שלום, באה לגופו של עניין והן כניסיון לסתור את המגמה שנקט המתווך עצמו - לגבש המלצות משלו כאקדמה למשא ומתן, העשויה לחרוץ מראש את תוצאותיו. תשובה על פנייה זו לא נתקבלה ובינתיים לא חזר המתווך להצעותיו המדיניות, אלא התרכז בשיחותיו עם שר החוץ בבעיות שוטפות. שוב ושוב העלה הרוזן ברנדוט בשיחות אלו את בעיית פירוז ירושלים. ושוב ושוב היה צורך להוכיח לו מה רחוקה סיסמה זו מכל סיכוי של הגשמה על רקע המציאות הקיימת - הן משום המצב העובדתי בעיר ובסביבתה, שאינו מניח לממשלת ישראל שום אפשרות להתפרק מאחריותה לביטחון העיר, והן מפני המצב בזירה הבינלאומית, שאין בו שום יסוד מעשי להקמת כוח או״ם שיקבל על עצמו אחריות זו. כוח בינלאומי הצטייר באותם הימים כיציר כפיה של מועצת הביטחון, ובראש וראשונה כפרי השותפות של חמשת חבריה הקבועים. אבל בוושינגטון לא שררה אז שום נטייה לשלוח גייסות אמריקנים חדשים אל מעבר לים ועוד פחות מזה להסכים להופעת חיילים סובייטיים בירושלים. לעומת זה, היה מובטח וטו סובייטי לכל הצעה על משלוח כוח בינלאומי, אשר מוסקבה הייתה רואה בו זרוע צבאית של המערב בטבורו של המזרח התיכון.

בינתיים קרבו ימי כינוסה של העצרת השנתית הסדירה, העצרת השלישית, והתברר כי המתווך תולה תקווה בכנס זה, שיביא גאולה לעולם על ידי קידום דבר השלום. היה בזה אישור להנחה אשר רָווחה זה כבר, כי בעצרת זו תעלה מחדש בעיית הארץ במלוא היקפה.

 

*    *

*

 

היו״ר שפרינצק:[2] אני שומע מצדדים שונים, ששר החוץ נתבע למסור אינפורמציה על שיחתו עם הרוזן ברנדוט.[3]

 

שר החוץ מ. שרתוק: חושש אני שהדין וחשבון שלי, שאקווה שיהיה קצר, יגרום אכזבה לחברי המועצה, באשר לא נפל בשיחה זו שום דבר שיש בו כדי לשנות סדרי בראשית. השיחה נפתחה על ידי המתווך בשאלת הר ציון בירושלים, ששם תפס ״הלגיון הערבי״ עמדה באזור ההפקר, ולמרות התחייבותו המפורשת של מפקד ״הלגיון הערבי״, ולמרות הוראתו של נציג האומות המאוחדות לְפַנות את העמדה הזאת - עד היום לא פינה ״הלגיון״ את העמדה, והיום הובאה לפנינו הצעה להרחיב את אזור ההפקר מסביב לעמדה זו, כדי ש״הלגיון הערבי״ יְפנה את עמדתו ויפנה רצועה מאחורי עמדתו, וכדי שגם אנחנו ניסוג מן המקומות שאנחנו עומדים בהם.

התשובה שלי הייתה, כי בלי להיכנס לדיון על הצד הצבאי של העניין, אנחנו לא נדון על ההצעה הזאת לפני ש״הלגיון הערבי״ יפנה את העמדה אשר התחייב לפנותה ואשר ניתנה לו הוראה לפנותה. מאחר שהוא לא הוכיח את מהימנותו בתור צד במשא ומתן, אין בכלל מה לדבר, ואין אנחנו יכולים להבטיח מראש שנסכים להצעה לאחר שנדון עליה אלא אנחנו משאירים לנו כל החופש להסכים או לא להסכים. לא ניכנס לשום דיון על סידור חדש באותו אזור כל זמן ש״הלגיון הערבי״ מפר את דיבורו ואת הוראת נציג האומות המאוחדות.

מכאן עבר המתווך לשאלת פירוז ירושלים, והודיע שהוא נתבקש על ידי נשיא מועצת הביטחון בחודש אוגוסט - ולא על ידי נשיא מועצת הביטחון בחודש ספטמבר[4] - להמשיך במאמציו לפירוז ירושלים, והוא, היו״ר, עושה זאת בניגוד לדעה המקובלת בדבר השתייכותו המדינית.

עלי לקצר פה. הודעתי לו, כי גישתנו לשאלת פירוז ירושלים מושפעת משלושה גורמים יסודיים,

ראשית - מן העובדה שהוצע לנו למסור את ירושלים לשלטון ערבי.

שנית, מן העובדה שכוח בינלאומי להגנת ירושלים הוא דבר מחוסר כל ממשות, וזאת לפי הידיעות שבידינו.

שלישית, מן העובדה שירושלים מוקפת משלושת עברֵיה כוחות ערביים, שלפי ידיעותינו הם הולכים ומתבצרים. במצב כזה נוח לצד הערבי להודיע כי הוא מסכים לפירוז, באשר אז ירושלים נתונה לחסדו והוא יוכל לפלוש לירושלים בכל רגע שירצה ולעשות מה שרוצה על אפן ועל חמתן של האומות המאוחדות.

אנחנו מתפלאים שהרוזן הודיע, שהצד הערבי הסכים לפירוז ואנחנו לא הסכמנו. אי-הסכמתנו באה אך ורק מתוך דאגה לעתיד ירושלים היהודית ולעתיד חייהם של תושביה היהודיים. המתווך שאל:

״אם כן, מהו הפתרון לשאלת ירושלים כיום?״

אמרתי, שהפתרון לשאלת ירושלים כיום תלוי בפתרון השאלה בכללותה. כיום יש לדאוג שההפוגה תהיה הפוגה, והאומות המאוחדות אינן מקפידות על ההפוגה כשהערבים מפירים אותה. וכשהערבים התמידו בניסיון להמית את אוכלוסיית ירושלים בצמא, ולמרות האיומים, לא הייתה כל פעולה מצד מועצת הביטחון וכן לא נעשתה שום פעולה להביא את הערבים למילוי תנאי ההפוגה בהר ציון. במצב כזה לחינם יחכה מישהו שניתן אמון בערבים שישמרו על ירושלים המפורזת, או שהאומות המאוחדות תשמורנה עליה, אחרי שהן לא הוכיחו שיש בכוחן לשמור על ההפוגה בירושלים.

בחלק השיחה על אופיה הכללי של ההפוגה, הצבענו על המצב לבלתי נשוא ההולך ונוצר כשההפוגה כשלעצמה מסלפת כל תמונת המצב המדיני בארץ, כי היא יוצרת תמונה מסוימת של שוויון בין המתגוננים והפולשים, בין התבצרותנו ובין התבצרותם-הם, כאילו מידה שווה היא כשהם מתבצרים בארץ שאין להם כל עסק בה, ואנחנו לשמירה על עצמאותנו וחיינו.

לבסוף אמרתי: בתחילת המלחמה הייתה רווחת הנחה מסוימת בקשר לסכנות שארבו לנו - הנחתם של ערבים ולא-ערבים ביחס לכושר עמידתנו בפני פלישה ובפני תוהו ובוהו בארץ. ההערכה, שהתנבאה לניצחון קל ומהיר עלינו ולהכנעתנו הגמורה - הערכה זו נתבדתה. הניסיון הוכיח שהייתה כוזבת, שהיה בה מהרהורי לב. כעת עומדים אנו בפני הערכה חדשה: מה שלא עלה בידי מלחמה - יעלה בידי ההפוגה - שעל ידי הפוגה ממושכת אפשר להתיש את כוחנו ולהביאנו לידי כניעה. אנחנו רוצים בגמר מהיר של ההפוגה. אנחנו מעדיפים שגמר זה יבוא על ידי שלום מהיר. אך אם אין אפשרות לגמר כזה - יהיה כאשר יהיה. אם לא כך יפלו הדברים וההפוגה תימָשך, הרי עם כל הקושי בדבר אנחנו בטוחים שנחזיק מעמד בהפוגה ממושכת עוד יותר משהיינו בטוחים בתחילת המלחמה, שנחזיק מעמד במלחמה ממושכת. אם יש גורמים הרוצים בהפוגה ממושכת מתוך תקווה שעל ידי כך ירככו אותנו ויביאונו לכריעת ברך - טעות היא בידם. אנו לא נוותר שום ויתור, על שום יסוד עיקרי, לא בשאלת הגבולות, לא בשאלת הריבונות ולא בשאלת העלייה.

המתווך הודיע, שהוא סבור כי מוכרח לבוא פיתרון לבעיה בעצרת האו״ם שתתקיים בפריס. אפשר היה להבין, שאין הוא מעלה על הדעת שהפוגה בלתי מסוימת מביאה לאיזו תכלית, ושהיא תימשך אחרי העצרת. בזה נגמרה השיחה, אולי השיחה האחרונה לפני העצרת, ואין יודעים אם בכלל תבוא בעקבותיה עוד שיחה.

 

הערות:


[1] הקדמה זו לנאומו במועצת המדינה הזמנית ב-9/9/1948, כתב מ״ש בההדירו את ספרו בשער האומות, שם כלל נאום זה.

[2] יוסף שפרינצק (1959-1885). מראשי מפלגת ״הפועל הצעיר״ וממייסדי מפא״י ומנהיגיה. לימים יו״ר ראשון של הכנסת.

[3] דברי מ״ש מועתקים כאן מכרך הפרוטוקולים של מועצת המדינה הזמנית.

[4] הערת מ״ש: הנשיא באוגוסט היה נציג בריה״מ, ובספטמבר - הנציג הבריטי.

 

העתקת קישור