40

מועצת המדינה הזמנית, ישיבה י, תל-אביב

15/7/1948

הדגל והסמל

סעיף ג׳: הדגל והסמל

שר החוץ מ. שרתוק:[1] הדוח שלי יכול להיות קצר מאוד, באשר טוב מראה עיניים ממשמע אוזן, והרי ציורי הסמלים נמצאים עכשיו בידי כל חברי המועצה.

בעניין זה היה דיון רב בוועדה מיוחדת, שנתמנתה על ידי הממשלה מתוך חבריה. ועדה זו קבעה מלכתחילה מספר מצומצם של עקרונות לגבי תוכן הסמל וקווים כלליים לגבי צורת הדגל. מסקנות הוועדה לגבי עקרונות אלה אושרו על ידי הממשלה בתיקונים מסוימים. על יסוד העקרונות שנקבעו הוכרז על התחרות חופשית בין האמנים, שנתבקשו להמציא איש איש את הצעותיו במסגרת העקרונות עד למועד מסוים. השתתפו אמנים רבים - 164 בסך הכל. נעשתה עבודה רבה וקפדנית במיון ההצעות באופן הדרגתי עד שנצטמצם המספר שמתוכו נעשתה הבחירה האחרונה. הוגשו לממשלה על ידי הוועדה שתי הצעות לדגל ושתי הצעות לסמל, והממשלה בחרה ברוב דעות באחת מכל שתי ההצעות, ואלו הן ההצעות המוגשות כיום לפני המועצה לאישור.

לגבי הדגל, רצוני להסביר את השיקולים שהניעו את הממשלה לבחור בצורה המוגשת לפניכם לאישור. לא היה כל ספק בדבר צבעי הדגל, שהם תכלת ולבן, אך התעוררה שאלה בדבר צורת הדגל ואופן צירופם של הצבעים האלה. מצאנו לטוב לקבוע הבדל מובהק עד כמה שאפשר בין דגל המדינה לבין הדגל הציוני בצורתו המסורתית. היינו סבורים, שיש להניח לתנועה הציונית ברחבי תבל את דגלה הקיים. יש לקבוע את דגל המדינה בצורה כזאת, שלא יהיה שום טשטוש זהות בין שני הדגלים, כדי לא לגרום לסיבוכים במעמדן של קהילות יהודיות בארצות שונות כשיניפו את דגל העם היהודי העולמי - הוא הדגל הציוני - ואפשר שתיפול טעות או יתקבל הרושם כאילו מניפים הם דגל מדינה שאין הם נתיניה. דגל המדינה יוכל להופיע במקרים מסוימים גם בארצות אחרות - אך הוא יופיע אז כדגל המדינה ולא כדגלו הכללי של העם היהודי באשר הוא שם.

נתעוררה השאלה לגבי תוספת של ״מגן דוד״. בנקודה זו נחלקו הדעות. היו שחייבו קביעת ״מגן דוד״ במרכז הדגל והיו ששללו את הדבר. לדעת השוללים עלולה קביעת ״מגן דוד״ באמצע לקלקל את שורת ההבחנה בין שני הדגלים ולהביא לידי דמיון קרוב יותר מדי בין שניהם. עם זה נתעוררה מחשבה, שבעת קביעת הדגל רצוי לשוב לצורת הדגל שהגה פעם אבי הרעיון של מדינת היהודים בדורותינו, תיאודור הרצל, כשכתב שהוא מתאר לעצמו את הדגל הציוני כרקע לבן ועליו שבעה כוכבי זהב.[2] את הכוכבים האלה הצענו לצייר בצורת ״מגיני דוד״ בשורה אחת על פני הפס התיכון של הדגל, שהוא פס לבן. קדמה לזה הצעה, שהדגל יהיה רק בעל שני צבעים: פס תכלת למעלה ופס לבן למטה, אך היה שיקול שמציאותו של פס לבן בשפת הדגל עלולה לטשטש את דמותו, כי בשעה שהדגל מתנופף, כאילו מתמזג הלבן שבחלקו עם החלל שמסביב ואיננו נראה כדבר-מה מסוים ומובהק. לפיכך באנו לידי מסקנה, שמוטב להניח את הלבן בין שני פסים של תכלת ועל גבי הפס הלבן את שבעת כוכבי הזהב.

ואשר לסמל - לאחר שיקול רב ולאחר שהובאו לפנינו הצעות מהצעות שונות בדבר הרעיון המרכזי של הסמל, בחרנו בסמל המסורתי של מנורת שבעת הקנים. לא מעט אמנים טרחו יחד עם החברים שעסקו בדבר, לקבוע את הצורה המתאימה לסמל זה של המדינה, והצורה שלבסוף הסכימו עליה היא הצורה שלפניכם. אם הסמל יופיע על צבעיו - יהיה רקע תכלת. המנורה תהיה מצוירת לבן וממעל לה שבעה כוכבי זהב. אם יופיע בלי צבעים בצורת חותמת - הרי נתונה גם צורה בלי גוונים, כי אם רק לבן שחור ואפור.

אלה הן הצעות הממשלה כפי שנתקבלו בישיבה האחרונה שדנה בדבר.

164 האמנים שהשתתפו בהתחרות הגישו בסך הכל כ-450 הצעות, באשר היו אמנים שלא הסתפקו בהצעה אחת, אלא הגישו כמה הצעות לבחירה. בעלי ההצעות, שהצעותיהם נבחרו הם: מר א. ואליש בהצעת הדגל, ואותו מר ואליש בשיתוף עם ו. סטרוצקי בהצעת הסמל.

אני צריך להוסיף, שבשעה שביררנו ובחרנו את הסמלים, לא היה כל מושג לא לוועדה ולא לממשלה על מהותו של המציע. ההצעות היו כולן בעילום שם. השמות היו נתונים במעטפות חתומות עם סימון אותו המספר. כן הפרדנו בין הדגל והסמל. העובדה שנזדמנו שתי הצעות של אותו האמן אינה אלא מקרה בלבד.[3]

הערות: