39

הממשלה הזמנית, ישיבה יח, תל-אביב[1]

14/7/1948

שלט ״הסוכנות היהודית״ הוחלף ב״ישראל״

סעיף ב׳: סקירות

השר מ. שרתוק: החלפת השלט של הסוכנות היהודית ב״ישראל״ בלייק סכסס הייתה, כנראה, מאורע דרמטי למדי שעשה רושם כביר באולם הישיבות. נציגינו מובטחים עכשיו שני חודשים במעמדם כנציגי מדינת ישראל.[2] אנשים שהקשיבו למהלך הישיבה בלייק סכסס מספרים, שהיה נאום של המצרי, שבחלקו האחרון הוקדש כולו למחאה נמרצת נגד המעמד החדש הזה והוא חצב להבות אש, שלא ייתכן דבר כזה, וכשסיים אמר היושב ראש:

״רשות הדיבור לנציג מדינת ישראל״.

אני רוצה להתחיל מהבעיה שאנו עומדים בפניה בלייק סכסס. הבירור בלייק סכסס סובב על הציר של הצעת ארה״ב. הצעת ארה״ב - אליה וקוץ בה.

האליה - שהיא קובעת את התוקפנות הערבית, את אחריות הערבים לחידוש הקרבות, ומאיימת בסנקציות על הסרבן להבא.

הקוץ - שהיא מציעה שביתת נשק לזמן בלתי מוגבל, ושביתת נשק לפי התנאים של 29 במאי, זאת אומרת של הרזולוציה הקודמת, ושהיא קושרת את המשך ההפוגה לא רק בהמשך תיווכו של ברנדוט אלא גם בהמשך פיקוחו על ההפוגה. זאת אומרת, יש להניח לפי אותם פסקי הלכות שכבר קבע.

אקרא את הדין וחשבון שקיבלתי מתמצית ההצעה האמריקנית.

אל״ף, קובעת את סירוב הערבים ואת הסכמת היהודים להמשך שביתת הנשק.

בי״ת, קובעת שיש במצב שנוצר סכנה לשלום לפי סעיף 39 (סעיף 39 הוא סעיף ראשון של הפרק המפורסם 7, המטפל בסכנה לשלום. הסעיף הזה נותן סמכות למועצת הביטחון להגדיר את המצב כמצב המהווה סכנה לשלום, ואמריקה מציעה למועצת הביטחון לפעול בהתאם לסעיף זה ולהגדיר את המצב, שנוצר עכשיו בארץ-ישראל, כמהווה סכנה לשלום).

גימ״ל, גוזרת הפוגה לפי סעיף 40 על מנת שהמתווך יקבע את המועד, אבל לא יאוחר משלושה ימים ממועד קבלת ההחלטה (סעיף 40 נותן סמכות למועצת הביטחון, לאחר שהיא מגדירה מצב ידוע כמהווה סכנה לשלום, לנקוט בצעדים כדי למנוע את הסכנה הזאת. בהתאם לסעיף  40זה מציעה אמריקה לתת פקודה להפסקת האש על מנת שהמתווך יקבע את המועד, את המועד הוא צריך לקבוע לא יאוחר משלושה ימים מיום קבלת ההחלטה).

דל״ת, אם תבוא מרידה בפקודה, יש לחשוב את המצב כהפרת השלום (שוב לא סכנה, אלא הפרת השלום בכלל המחייב פעולה נוספת לפי פרק 7. פעולה נוספת לפי פרק 7 נידונה בסעיפים 43-42-41. הסעיפים הללו דנים על שורה של סנקציות אפשריות:

יש סנקציות כלכליות - הסגר כלכלי,

יש סנקציות דיפלומטיות - ניתוק יחסים,

יש סנקציות צבאיות.

אומנם אין עוד צבא של האומות המאוחדות, אבל יש סעיף המחייב כל אומה להיענות לתביעת מועצת הביטחון לשלוח צבא, יש גם סעיף המחייב כל מדינה להחזיק במצב הכן חלק ידוע מחיל האוויר שלה, כדי להיענות בדחיפות לתביעותיה של מועצת הביטחון. אם זה יוצא לפועל או לא, איני יודע).

ה״א, קוראת לממשלות לשתף פעולה עם המתווך בהתאם להחלטה מ-29 במאי (בהתאם לאותה החלטה פנה המזכיר הכללי של האומות המאוחדות לכל הממשלות והודיע להן שנתקבלה החלטה כזאת והן חייבות לשתף פעולה, ואז החלו הממשלות לקבל כל מיני החלטות. שוויצריה, למשל, החליטה שהיא אוסרת יציאה למזרח התיכון על כל גבר מגיל 15 עד 45, וכן עשו ממשלות אחרות).

ו״ו, פוקדת על הפסקת אש דחופה בירושלים על מנת שוועדת הקונסולים תפקח על הגשמתה (״דחופה״, זאת אומרת ברגע שמתקבלת ההחלטה, הפקודה צריכה לצאת לפועל. אין מניחים למתווך לקבוע את המועד ואין מניחים לו שהות, שבה הוא רשאי לקבוע את המועד).

זי״ן, נותנת הוראה למתווך לפרז את ירושלים.

חי״ת, נותנת הוראה למתווך לפקח על שביתת הנשק בכללותה (זאת אומרת, מחדשת את סמכותו של המפקח לפי העקרונות שהוא קבע).

טי״ת, שביתת הנשק תישאר בתוקפה בהתאם להחלטה זו ולהחלטה מ-29 במאי עד שיושג הסדר של שלום.

(השר מ. בנטוב: האם הפירוש הזה אינו אומר, שההפוגה צריכה להיות לפי קווי החזית הקודמים?) - אין שום רמז על כך. מתוך שאלותיו הקודמות של אבן הבינותי, שאין זו הנחתו. שאלותיו הקודמות היו מיוסדות לא על הנחה זו אלא על ההנחה, שזה לפי המצב הצבאי שיהיה בשעת ההחלטה. על זה יש לי שאלה מאבן. הוא אומר כך:

אם נוסח ההחלטה יתקבל ואם אתם אינכם מוכנים לתת את הסכמתכם הגמורה לכל העניין, אפשרית תגובה כזו: להבחין בין הפוגה ובין שביתת נשק. ואז ייאמר:

א) הממשלה מוכנה להיענות לתביעת ההפוגה בארץ כולה ובירושלים מייד כשיודיע הצד שכנגד שהוא מוכן לכך:

ב) אם ההפוגה תתקבל על ידי הצד שכנגד, מוכנה הממשלה הזמנית לשקול היענות לקריאה להמשיך את שיתוף הפעולה עם המתווך.[3]

זאת אומרת, הוא רוצה ליצור שני שלבים:

שלב ראשון - שביתת נשק. לשביתת נשק אנו מוכנים, שלא יצא שעל ידי דרישות ותנאים אנו מעכבים את הפסקת פעולות האש. אבל אין זאת אומרת שאנו מסכימים לתנאים. תיפסק האש - נדון על התנאים בלי להתחייב אלו תנאים אנו מקבלים, אלא אנו מתחייבים רק לשאת ולתת עם המתווך.

לי נראה, שאיננו יכולים ללכת אפילו בדרך זו בשלב זה, אלא אנו צריכים להחמיר קצת יותר. התייעצתי הבוקר עם מר בן-גוריון ונתתי הוראה לאבן, שאם לא נאשר אותה, צריך לשלוח הוראה נוספת או אחרת.

השיקול שלי היה כזה, שאנו צריכים מעכשיו להביע התנגדות לדברים אחדים בין אם נעשה את ההתנגדות אולטימטיבית ובין אם לא נעשה אותה אולטימטיבית. חשבתי בראש וראשונה על עניין אחד - זה עניין העלייה. חשבתי גם על עניין הכנסת הנשק לארץ, אבל לדעתי העניין הראשון חמור מהשני.

העניין השני יש לו שייכות אורגנית לעניין שביתת נשק יותר מלעניין הראשון. גם קיצוץ בריבונות יותר חריף לגבי העניין הראשון. מדוע, לפי דעתי, יש לנקוט כאן עמדה קשה? מפני שזו שביתת נשק לזמן בלתי מוגבל. על ידי כך חדל העניין להיות שביתת נשק, אלא נהפך לעניין של משטר שבו מתנהלת הארץ ושבו יש קיצוצים מסוימים בריבונות - לא בכל. ויש העמדת המתווך במצב של סמכות עליונה - שוב לגבי עניינים ידועים. ולכן אמרתי לגבי הדבר הראשון להודיע מייד שאנו מסכימים להפסקת האש, אבל לאחר הודעת הצד שכנגד שהוא מקבל. אשר לדבר השני ייאמר, שהארכת שביתת הנשק לזמן בלתי מוגבל יוצרת מעצורים קשים מאוד. אין אנו יכולים להסכים לשום הגבלה על עלייה, גם מתנגדים אנו לאיסור הכנסת חומרי מלחמה לארץ. יחד עם זאת, הוספתי במברק סודי שאם יישָאל אם פירוש הדבר שהממשלה הזמנית תדחה את שביתת הנשק במקרה שתנאי זה לא יתקבל - יודיע כי עליו להתקשר עם ממשלתו ולמסור לה את השאלה הזאת.[4]

עוד דבר: בעיתונות פורסמו שני דברים לא נכונים שאמר ברנדוט.

הוא אמר שהבענו לו אמון

ושוב אמר, שאנו הסכמנו שהוא ימשיך בתיווך,

ושני הדברים אינם נכונים.

הדבר השני בכלל אין לו על מה לסמוך. לא הייתה מילה וחצי מילה, לא בעל-פה ולא בכתב, שיכול היה לפרש כך חוץ מזה שכמובן נפרדנו בלחיצת יד ואיחלתי לו דרך צלחה - (השר הרב י. מ. לוין: הלא כתבנו, שאנו מוכנים להמשיך במשא ומתן) - לא כתבנו. אמרנו במכתב בפסקה המסיימת, שאיננו רואים צורך בהזדמנות זו להעיר על כמה דברים שבפעולתו, באשר אנחנו מקווים, שעל ידי עיון בהתנגדות שלנו יגיע לידי שינוי גמור של כל גישתו לעניין. לא אמרנו מילה על המשך המשא ומתן.

ובכן, הדבר השני, לפי דעתי, אין לו כל יסוד.

אשר לדבר הראשון: פעם, בשיחה אחת, אמרתי לו דבר קשה.

אמר: ״מה זאת אומרת, שאין לכם אמון בי?״ אמרתי: ״מה זאת אומרת, אין כל ספק, שאתה איש ישר ומכובד ושאתה ניגש לעניין זה מתוך מניעים גבוהים, אבל וכולי וכולי״.

פשפשתי בנבכי זיכרוני, וזה הדבר היחידי שיכולתי להעלות. אני דאגתי לכך שהיום, במסיבת העיתונאים היומית, יסדר דובר משרד החוץ שישאלו אותו שאלה והוא יענה על שאלה זו ויאמר מה זאת אומרת ״אמון״ - שאיש לא נמלך בנו על מינויו של ברנדוט, שאלת הבעת אמון אליו אינה מתעוררת לגמרי - לא נדרשנו להביע אמון אליו ולא הבענו אמון.

זה לאינפורמציה. אבל העניין, שחברי הממשלה בוודאי ירצו לשקול אותו, זה הקו שננקוט במועצת הביטחון לגבי ההצעה האמריקנית - (השר י. גרינבוים: האם ידוע על תיקונים, שמתכוננים להציע מצד מדינות אחרות?) - איני יודע.

יש לי עוד למסור מגולדמן על שיחתו עם מקניל,[5] סגן מיניסטר החוץ הבריטי, לאחר שחזר ממונטרֶה ללונדון.

לשאלת ההפוגה, סגן מיניסטר החוץ אמר לו שהאנגלים לחצו לחץ חזק על הערבים שיסכימו להפוגה, ואמרו להם ברורות שלא יתנו להם שום עזרה צבאית בנשק ובדברים אחרים אם יחדשו את המלחמה. עוד אמר לו, כי עבדאללה אינו מסרב להמשך ההפוגה, אבל הקושי העיקרי הוא במצרים, שמסיבות פנימיות היא מעוניינת בניצחונות בחזית ארץ-ישראל. אומנם, ידיעה זו יש לנו גם ממקורות אחרים. הבריטים יעצו לערבים, זאת אומרת חיוו את דעתם לערבים, שהסיכויים הצבאיים שלהם אינם בהירים ביותר אם יחדשו את המלחמה. גם איימו עליהם שאמריקה עלולה לבטל את האמברגו לטובת היהודים. במקרה כזה, אמרו הבריטים, לא יוכלו להגן עליהם בפני סנקציות של מועצת הביטחון אם יחדשו את המלחמה.

לשאלת הצעותיו של הרוזן. הבריטים רואים אותן כאוויליות. הם והאמריקנים יעצו לו לעמוד על כך שעבדאללה יסתלק מירושלים, ולהציע לו בפיצוי קביעת נמל חיפה כנמל חופשי לכל. הם רואים את הצעת הרוזן לגבי ירושלים כמזיקה. כאן חסרה מילה אחת ואחר כך כתוב: ״יהודים ונוצרים״, הכוונה, כנראה ״מזיקה ליהודים ונוצרים כאחד״. כן הם סבורים, שעדיין לא הגיעה השעה להצעות שלום סופיות, ולכן הצעותיו של הרוזן קודם זמנן. לדעתם עלינו להתרכז בפתרון שאלת ירושלים והמשכת ההפוגה. הוא - מקניל - כאילו דיבר על לב ידידים, ידידים שלו, כנראה, לדרוש מהקצינים הבריטיים לצאת מ״הלגיון הערבי״ במקרה שתתחדש המלחמה. בייחוד מדובר על גלאב ולאש,[6] אבל לא בטוח אם גלאב יקבל את הצעתם, כי הוא יותר ערבי מאשר בריטי. על כל פנים, כל הבריטים שנשארו ב״לגיון הערבי״, הפסידו את הפנסיה הצבאית שלהם.[7] זה לדעתי רק באופן פורמלי, כמובן, ואינו אומר שום דבר.

יחסים עם ממשלת בריטניה. הם החליטו לשלוח את צ׳רינגהם[8] לתל-אביב כקונסול. אנחנו אמרנו שהוא מוכרח להיות מאושר על ידי הממשלה הזמנית. הם ענו:

״אם ידרשו מאיתנו הקלות לסידור העניין, ננקוט עמדה כזאת״.

מקניל ביקש מאיתנו לפנות אליכם בבקשה שניתן הגנה למאריוט[9] בחיפה באשר הם חושבים שאנשי אצ״ל יחטפו אותו, והוא אמר שדבר זה תהיה לו ריאקציה פטלית באנגליה.

בנוגע לבתי הזיקוק. הם מקווים לפתור את השאלה על ידי הסכם, אולי בהכללת בתי הזיקוק בנמל חופשי. גולדמן הביע התנגדות לעניין הנמל החופשי. עוד אמר, שהבריטים מוכנים ללחוץ על הממשלה העיראקית לחדש את זרם הנפט לפי הסכם חופשי.

בנוגע לקפריסין. לחצנו מאוד בנקודה זו. מקניל הודה, שקשה להם [לממשלה הבריטית] להגן על הערעור שערערו על ההוראה של הרוזן, והבטיח לקחת דברים בעניין זה עם בווין ולתת תשובה בשבוע הבא. יש לו תקווה, שישיג שינוי ההחלטה.

מקניל אמר כמה פעמים, שלא היה מגע ישיר להם ולאמריקה עם הרוזן, שלא נמלך בהם אלא בשאלות חיפה וירושלים ואחר כך התעלם מהצעתם.

לדעתו של מקניל, אם אתם מוכנים לדבר כאן על הכספים הקפואים financial assets - יהיו מוכנים למשא ומתן - (א. קפלן: financial assets זה מושג יותר רחב מאשר כספים קפואים).

מוושינגטון מודיעים בעניינים אלה, שלפי ידיעות שלהם משרד החוץ הבריטי לוחץ בחזקה על מיניסטריון החוץ להחזיק באמברגו גם אם יוכרו הערבים כתוקפנים. הבריטים משתמשים באיום גדול אחר[10] - הערבים ימנעו את זרם הנפט לחברות הבריטיות והאמריקניות כאחת, ומבחינה פוליטית יעברו לצד מוסקבה.

מודיעים, שהשגריר האמריקני בלונדון, דאגלס, אינו ידידותי לישראל ותומך בעמדה הבריטית. עוד מודיעים, שהתוכנית הטריטוריאלית של ברנדוט הוכנה על ידי מוהן בשיתוף אמיץ עם הבריטים.

בסיום החלק האינפורמטיבי, יש לי רק למסור בענייני אצ״ל ולח״י. כידוע לכם, נחטפו חמישה אנגלים על ידי אצ״ל בירושלים.[11] הקונסול הבריטי פנה אל יוסף ודרש ממנו התערבות, באומרו שאם לא ישיג עזרה ממנו יפנה ישר לאצ״ל. יוסף אמר לו:

״אתה רוצה לפנות ישר? בבקשה, תפנה ישר. אני אעשה מה שאוכל״.

יוסף קיבל אחר כך מכתב מיושב ראש ועדת ההפוגה, המביע דאגה למאסר בלתי לגלי של חמשת הבריטים ומודיע, שאם לא נשיג את שחרורם עד מחר בצהריים - זה היה ב-12 לחודש - יבקשו ממועצת הביטחון לנקוט באמצעים מתאימים לאור אי-יכולתנו לטפל בעניין ולשמור על החוק והסדר בירושלים.

כאן נמחקו 47 שורות בידי צנזור ארכיון המדינה.

השר מ. שרתוק: שכחתי למסור לידיעתכם סיכום שבועי של העיתונות מהצירות שלנו בוושינגטון, לפי מברק מ-13 ביולי:

בזה סיכום תגובת העיתונות לעניינים שלנו במשך שבוע: הרצון שלנו להאריך את ההפוגה, שבא לידי ביטוי פעם אחר פעם, זכה לתרועות בעיתונות, בכלל זה מפי הרבה עורכים ופרשנים בלתי ידידותיים לנו. שבח זה מלווה בהזהרות חמורות לערבים, שיצאו לדרך מסוכנת שמוכרחה להביא לידי תוצאות חמורות. עיתונים רבים מדגישים את הקרע בין מושלי ערב, בייחוד בין עבדאללה ופארוק, כפי שמעידה זהירותו של עבדאללה לגבי חידוש הקרבות בניגוד לתוקפנות המצרית. כל העיתונים הגדולים בכל הארץ מדגישים בכותרות גדולות את ניצחונות ישראל מתוך הרגשה שיש לערבים להתחרט על שדחו את ההפוגה. אבל שיקוף יותר מובהק של פעולות המלחמה שלנו הוא תוצאה של הקלות, שאתם נותנים עכשיו לכתבים ללוות את צבאותינו בשדה המערכה, מה שמאפשר להם לשלוח תיאורים אותנטיים מפורטים. דעת הקהל הגיבה בביקורת רבה על ניסיונו של ברנדוט למעט את התוקפנות הערבית וכמה פרשנים הכתימו אותו באופן גלוי כפרו-בריטי. ענייני מדינת ישראל ממלאים תפקיד ניכר בוויכוחים בוועידה הדמוקרטית, מתוך הרגשת ניגוד ההשקפות בין מיניסטריון החוץ ובין הצירים לוועידה.

(השר פ. ברנשטין: [---] אני חושב, שאנו חייבים להבליט כבר עכשיו, כי הפוגה ללא הגבלת זמן אינה יכולה להתקבל) - הלא זוהי הצעת אבן, האומר שהוא בעד הפוגה ללא תנאים ואחר כך נוכל לדון. אני איני מסתפק בזה ורוצה לומר מראש שאנו נגד הגבלת עלייה ונגד הגבלת יבוא נשק. אם [אבן] יישָאל אם זה אולטימטיבי, יאמר שישאל את ממשלתו - (א. ציזלינג: [---] אני מציע להודיע שאנו מתנגדים לשביתת נשק ולא נוכל לקבל אותה אלא אם כן תובטחנה עמדות היסוד שלנו) - קודם כל, מבחינה טכנית לא הייתי נוקט את הנוסחה של התנגדות לשביתת נשק. אני מתנגד להגבלת העלייה, לאיסור יבוא נשק. אם כן, צריך אני להגיד שלגבי שביתת נשק אני מתנגד להגבלת העלייה, אבל איני צריך להגיד שאני מתנגד לשביתת נשק. אם לא תהיה עלייה חופשית עלי להגיד בפירוש, שלא התכוונתי להציג את הדבר מלכתחילה באופן אולטימטיבי, אלא אמרתי שהוא [אבן] יפתח בהצעת התנגדות לכל הגבלת עלייה. אם הצעתנו תתקבל - טוב. אם תהיה הגבלה - יגיד שישאל את ממשלתו.

בהזדמנות זו אגע בעוד שאלה. ישנם חברים המעוררים את שאלת משך ההפוגה. שיקולי בעניין הוא כזה: פעם אחת הסכמנו להגבלות ידועות מתוך הנחה שההפוגה נקבעה למשך זמן ידוע. לא נוכל בנשימה אחת גם לדרוש תקופה קצרה של הפוגה וגם להתנגד לכל הגבלה של עלייה. לי נדמה, שקודם כל הניסיון לימדנו, שאם מסכימים לשביתת נשק לתקופה מסוימת - אותו היגיון אומר שוב, שלא טוב לעשות רושם שמסירים אנו את שביתת הנשק. אולם קיימת שאלת העלייה. על כן מציע אני להתנגד בשלב זה לכל הגבלה של עלייה. לשם חיזוק הדבר נחוץ לי האלמנט של זמן בלי מוגבל, אז התנגדותי מובנת יותר ועלולה להתקבל על הדעת, בפרט לאור העובדה שהם אומרים שאין לדעת מראש כמה זמן תימשך ההפוגה - ואנו לא נוכל להסכים להמשך משטר כזה.

בתום דיון הוחלט:

לאשר עמדת שר החוץ, והיא שאנו מסכימים להפוגה בלי תנאים כפי שהוצע במועצת הביטחון על ידי ארה״ב. במקרה שירצו לקבוע שביתת נשק, נתנגד לכל התערבות בענייני עלייה. לכשיישָאל נציג ישראל אם זה תנאי-לא-יעבור, ישיב כי עליו להיוועץ בממשלה.

הערות: