37

מועצת המדינה הזמנית, ישיבה ט, תל-אביב

8/7/1948

המשך ההפוגה או חידוש הקרבות?

הקדמת משה שרת[1]

הוויכוח עם המתווך על הצעותיו המדיניות נבלם ונדחה משום דחיפותן היתרה של בעיות ההפוגה. לקראת תום תקופת ארבעת השבועות, שנקבעו להפוגה בתחילה, פתח הרוזן ברנדוט במשא ומתן עם הצדדים על חידושה לירח נוסף וכרך בפנייתו הצעה לפירוז העיר ירושלים. עם התקרב המועד לסיום ההפוגה הראשונה - 9 ביולי - גברה הוודאות כי הצד הערבי יבחר בחידוש הקרבות. ידו של המלך עבדאללה, שהפציר בשליטי ערב אחרים להסכים להארכת ההפוגה, הייתה על התחתונה. ראשי השלטון במצרים ובסוריה, שכל דאגתם לספק את היצרים המשולהבים של המוניהם, הכריעו את הכף למלחמה. אכן, היו גם מפקדי צבא שעדיין קיוו להכריע את ישראל בשדה קרב, אבל עד היום האחרון הייתה השאלה תלויה ועומדת ובינתיים נמשך המשא ומתן בין המתווך לבין משרד החוץ הישראלי, בהנחה שההפוגה תוארך. עמדתה העקרונית של הממשלה הזמנית הייתה בעד המשך ההפוגה, אבל היא נאלצה להיכנס בדין ודברים עם המתווך על כמה מתנאיה, בייחוד על אלה שנגעו להמשך העלייה במשטר ההפוגה ולסידורי הביטחון המיוחדים בירושלים, שהיו כרוכים בתוכנית פירוז עיר הקודש.

*    *

*

שר החוץ מ. שרתוק:[2] ישיבת המועצה האחרונה נתקיימה ביום ב׳ בערב [5 ביולי] ובה אושרה הצעת הממשלה בדבר קווי התשובה להצעותיו היסודיות של המתווך מטעם האו״ם הרוזן ברנדוט. למחרת נמסרה התשובה הזאת מנוסחת בכתב לידי המתווך וכתב התשובה נפרסם בעיתונות. המתווך ענה על התשובה בכתב ותשובתו תחייב את תשובתנו אליו.

אך העניינים לא הוסיפו להתפתח לפי מסלול של חילופי דעות על הבעיות המדיניות הגדולות של מדינת ישראל ושל ארץ-ישראל כולה, כי בינתיים הועמד על הפרק עניין ההפוגה בכל הדחיפות ובכל החריפות. הממשלה דנה על שאלה זו פעמים אחדות והגיעה למסקנות מסוימות. המסקנות נמסרו לידיעת המתווך בפגישתנו איתו אתמול.[3] נדברנו איתו, שמועד הפרסום של עמדותינו לגבי השאלות הכרוכות בחידושה של ההפוגה יהיה היום בשעה ארבע אחר הצהריים, ואכן נמסרו הדברים לפרסום בארבע אחר הצהרים וגם הוא מסר לפרסום את סיכום עמדתנו ואת סיכום העמדה הערבית. יש להניח, שגם הערבים פרסמו מה שפרסמו.

בשאלת הארכת ההפוגה כשלעצמה על פני כל הארץ הייתה עמדת הממשלה הזמנית חיובית. הממשלה החליטה להודיע למתווך שהיא מוכנה להארכת ההפוגה, ובמשא ומתן בעל-פה שהיה לנו נקבע שההפוגה תוארך - אם גם הצד שכנגד יסכים לכך - לשלושים יום החל מיום ו׳ שעה עשר לפי שעון ישראל, זאת אומרת מחר.

היו שתי שאלות שהעיקו עלינו בייחוד לרגל תנאי ההפוגה, או לרגל אי-מילוי תנאי ההפוגה.

הראשונה הייתה שאלת העלייה

והשנייה שאלה הנוגעת במיוחד לירושלים: אספקת המים לירושלים.

בשאלת העלייה הודענו שאיננו רואים אפשרות להמשיך באותו משטר, הכופה הסגר במחנות על עולים בגיל גיוס, דבר שלא ייתכן משום בחינה אנושית. לאחר משא ומתן קצר הסכים המתווך לבטל את ההגבלה הזאת ולאפשר לנו להביא אנשים בגיל גיוס, אותם האנשים שהוא יחשוב שמותר לנו להביא לפי ההגבלה הידועה כדי שיהיו חופשיים בארץ, ואנו נקבע שיטה מסוימת של בדיקה ניסיונית מזמן לזמן, המבטיחה שאנשים אלה אינם מתגייסים לצבא. זהו תנאי מתנאי ההפוגה - באופן שאותם האנשים שהוכנסו למחנות יצאו מחר לחופשי, בין אם תוארך בין אם לא תוארך.

לגבי השאלה השנייה המצב הוא כזה, שהשלטונות הערבים הנוגעים בדבר, שלטונות עבר-הירדן ועיראק - באשר עבר-הירדן חולשת על תחנת [השאיבה] לטרון ועיראק חולשת על מקור המים בראש העין - לא אפשרו את הזרמת המים לירושלים. המתווך הודיע כמה פעמים לממשלות אלה ולשלטונות הצבאיים, שהוא רואה בזה הפרת ההפוגה, אך הדבר לא סודר. סוף דבר שהמתווך הסכים להצעתנו להודיע על הדברים למועצת הביטחון ושלח אתמול מברק לנשיא מועצת הביטחון בו הוא קובע, שבעיכוב הזרמת המים לירושלים יש משום הפרת ההפוגה, והוא מבקש שמועצת הביטחון תשמיע בעניין זה דברים ברורים בקשר לחידושה של ההפוגה.

רצוני להוסיף: ידוע לנו ממקורות מוסמכים, שאין דיוקם מוטל בשמץ ספק, שעמדתה של ממשלת עבר-הירדן בשאלת הזרמת המים נקבעה על פי חוות דעתו, או על כל פנים נסתייעה בחוות דעתו של הנציג הבריטי בעבר-הירדן,[4] שמצא שאין זה פירוש נכון של תנאי ההפוגה לומר, שהם כוללים חידוש הספקת המים לירושלים. המתווך נקט עמדה מנוגדת לכך.

מלבד שאלת ההפוגה בארץ כולה, עמדו לדיון כמה שאלות הנוגעות להצעות הפירוז של המתווך:

אל״ף, ירושלים.

בי״ת, מסילת הברזל מחיפה לירושלים.

גימ״ל, שטח הנמל בחיפה.

דל״ת, בתי הזיקוק בחיפה.

כל עצם ועצם ונימוקו עמו. על כל אחד ואחד היה דיון ובו נקבעה עמדתנו הברורה.

ביחס לעיר ירושלים:

אל״ף, הודענו שאנו מוכנים לדון בהצעת פירוזה, ולא נתָנו עדיין את תשובתנו הסופית בשאלה זו. ביררנו בינתיים את תנאי הפירוז, שנקבעו בנוסחה ברורה למדי. נקבע, שהכוונה היא לפירוק הכוחות הצבאיים היהודים והערבים, או ביטולם או סילוקם מן העיר העתיקה. אנו הודענו שלא יוּצאו ולא יסולקו יהודי ירושלים המגויסים ומזוינים כיום להגנתה. אך הכוונה היא שתוך תקופת הפירוז, וזו צריכה להיות תקופה מסוימת מוגבלת בזמן, לא יפעל כוח יהודי ולא כוח ערבי בתחומי העיר ירושלים, והכוונה תהיה לעיר ירושלים כולה.

בי״ת, נקבע שבתקופה הזאת יפעל בתחומי העיר כוח צבאי בינלאומי להגנתה, לשמירת הביטחון בה.

גימ״ל, נקבע שגם בזמן פירוזה תפעל בירושלים משטרה יהודית באזורים היהודיים ומשטרה ערבית באזורים הערביים.

דל״ת, נקבע שבתקופת הפירוז לא יתערבו השלטונות הצבאיים הבינלאומיים התערבות כלשהי במינהל העיר, ולגבי מינהל העיר והשליטה הממשית על חלקיה השונים יישמר הסטטוס קוו, זאת אומרת, היהודים יוסיפו להחזיק בכל אותם חלקי העיר שהם מחזיקים בהם כיום בלי כל שינוי בתקופת הפירוז.

ה״א, נקבע שכל עניין הפירוז איננו חורץ מראש את מעמדה של ירושלים לעתיד לבוא ואת פתרונה הסופי של בעיית ירושלים, ושממשלת ישראל שומרת את כל זכויותיה ואת כל תביעותיה לגבי הפתרון הסופי.

ו״ו, נקבע שכתום תקופת הפירוז רשאים הכוחות הצבאיים של ישראל להחזיר את המצב לקדמותו מבחינה צבאית, כפי שהיה ערב התחלת הפירוז.

אלה הם התנאים שנקבעו מתוך בירור ונרשמו בלי שתבוא לעת עתה הסכמה של ממשלת ישראל על הפירוז כשלעצמו. אך הממשלה הסכימה, שבמקרה שהצד שכנגד לא יסכים להאריך את ההפוגה בארץ כולה, תהא הממשלה הזמנית לישראל מוכנה, במידה שהדבר תלוי בה, להאריך את הפוגת האש בירושלים כדי לאפשר המשך המשא ומתן על פירוזה, ואחר כך את הגשמת ההסכם על הפירוז, אם יושג הסכם כזה.

יתר על כן, לגבי הארץ כולה החליטה הממשלה הזמנית להיענות לבקשתו של המתווך, שאם לא יוסכם על הארכת ההפוגה לתקופה מסוימת - והמדובר היה על 30 יום - תהיה הממשלה הזמנית מוכנה להסכים להארכת ההפוגה ל-3 ימים, כדי לאפשר תוך שלושת הימים האלה, זאת אומרת יום ו׳, שבת ויום א׳, את הוצאת המשקיפים והמפקחים של או״ם ממקומותיהם ומעמדותיהם, כדי שיוכלו להסתלק מהמקומות האלה בשלום ולא תוך סיכון חייהם.

אשר להצעות פירוז אחרות - הודענו שאנו מתנגדים לכל פירוז-שהוא של מסילת הברזל בין חיפה לירושלים במידה שהיא עוברת בתחום ישראל. לעומת זה, אם יש צורך לאו״ם להביא אספקה לירושלים - הן בשביל האוכלוסייה והן בשביל הכוח הבינלאומי - נהיה מוכנים לאפשר מעבר חופשי ובטוח לרכבות ולשיירות בדרכים, שיסיעו אספקה תחת דגל או״ם ובחסות או״ם על פני השטה שלנו בלי שהדבר יגרום לאיזה פירוז שהוא. המתווך הודיע, שהוא מסתפק בזה לחלוטין ושלא הייתה כוונתו ליותר מזה.

אני רוצה להוסיף, שאחד מתנאי הפירוז כשלעצמו הוא שאנחנו רשאים להוביל כל אספקה, חוץ מחומרי מלחמה, בדרכים העוברות על פני השטח שהוא תחת שליטתנו כיום, ושיש בכלל להבטיח לירושלים בתקופת הפירוז אספקת מזון, דלק וחומרים חיוניים אחרים שאינם מיועדים לשימוש צבאי, בלי כל הגבלת הכמות ולא לפי העיקרון שנקבע בזמן ההפוגה, שיש לשמור על מכסה מסוימת שלא יוטב ולא יורע מצבנו מכפי שהיה קודם.

אשר לנמל חיפה - הודענו על אי-הסכמתנו לפירוז שטח הנמל, באשר אנו רואים בזה הפקעה, לפחות מסוימת, של שטח נמל זה מרשותנו הגמורה והחופשית. אומנם הרוזן ברנדוט הסביר, שפירוז שטח נמל חיפה אין פירושו הפקעת הנמל מריבונותה של ישראל ואין פירושו שינוי כלשהו בסדרי עבודת הנמל. הנמל נשאר בהנהלת ממשלת ישראל אך שם יימצא צבא בינלאומי ולא צבא ישראל, ואין הנמל יכול לשמש להכנסת נשק וחומרי מלחמה. את ההצעה הזאת דחינו, אך אמרנו: במקרה שירושלים תפורז ויהיה צורך להיזקק לנמל חיפה לשם פריקת המטענים המיועדים לאוכלוסיית ירושלים בשלטון או״ם, נהיה מוכנים לעיין בהסדרים שיאפשרו את פריקתם של מטענים אלה בתנאים של ביטחון בלי שנזדקק לפירוזו של איזה שטח שהוא.

לבסוף הודענו את אי-הסכמתנו הגמורה לפירוזם של בתי הזיקוק, וכל פרשת הדיון על הפירוז ליווינו בהסברה, שאם גם מוכנים אנו לעיין באפשרות של הכנסת צבא בינלאומי לירושלים, הרי הדבר יהיה מוגבל אך ורק לתחומה של ירושלים ובשום פנים לא נסכים לראות איזה צבא-שהוא לא ישראלי בחיפה או באיזה חלק אחר של מדינת ישראל ובשטחים הכבושים כיום על ידי ממשלת ישראל.

בזה בערך נסתכם המשא ומתן שלנו עם המתווך אתמול. והדברים נקבעו בכתב. תחילה הבטיח המתווך, בבואו אתמול אחר הצהריים למשרד החוץ, להביא לנו כבר את תשובת הערבים לגבי הארכת ההפוגה ולגבי הפירוז, אך בבואו היה מוכרח להתנצל, שתשובת הערבים איחרה לבוא ואינה עדיין בפיו. היא הובטחה לו למשך הלילה והוא הבטיח להודיעה לנו בבוקר. בבוקר נמסרה לנו תשובת הערבים, קודם בשיחה טלפונית מחיפה בינו ובין משרד החוץ ואחר כך בכתב. במסירה הראשונה נאמר:

אל״ף, שהערבים דוחים את הארכת ההפוגה.

בי״ת, שהם דוחים כנראה גם את ההארכה הקצרה של שלושה ימים.

גימ״ל, שהם אינם נותנים תשובה ישירה להצעת פירוז העיר ירושלים, אבל יש לפרש את תשובתם כאומרת שהם מוכנים להסכים לפירוז העיר העתיקה בלבד.

המתווך הוסיף, שהוא מודיע מייד את הדברים למועצת הביטחון, וכשלעצמו יתרכז עכשיו בבירור ההצעה שלו בדבר פירוזה של ירושלים, אם לא יקבל הוראות אחרות. אחר כך הוסבר לנו שהוא ינסה לברר אם בכלל מוכנים הערבים לתת הסכמה עקרונית לפירוז ואז ייכנס למשא ומתן איתם על הפרטים. אם לא, הרי יש לראות את הדבר כנכשל לפי שעה.

מתוך החומר שהומצא לנו אחר כך בכתב ושיש בו סיכום מסוים, כנראה לא מלא, של תשובת הערבים - באשר הם הבטיחו להמציא את תשובתם המנוסחת בכתב רק מחר - אפשר ללמוד משהו על גישת הערבים לעניין. טענת הערבים היא שהם אינם רואים אפשרות לעצמם להאריך את ההפוגה נוכח הניסיון שהיה להם בארבעת השבועות האחרונים. יש להסיק מזה, שהערבים ינסו להצדיק את הפרתם או הפסקתם את ההפוגה על ידי כל מיני חטאים שלנו כביכול בהפרת ההפוגה במשך ארבעת השבועות, אם כי ארבעה שבועות אלה מלאים כרימון מקרים של הפרת הפוגה בידי הערבים, הפרות קלות והפרות חמורות וגם חמורות מאוד, שגרמו לקורבנות אדם בכל חלקי הארץ לרבות ירושלים.

אשר לשאלת ירושלים, הרי הערבים מסבירים בתשובה שנתנו למתווך, שקדושת ירושלים מצומצמת בעצם בתחומה של העיר העתיקה. העיר העתיקה נמצאת תחת שלטונם, וחזקה עליהם שיֵדעו להגן ולשמור על המקומות הקדושים. הם יתנו לכל דורש לגשת למקומות הקדושים לו - וזה בשעה שעד היום לא נתאפשרה גישה לכותל המערבי ליהודי ירושלים וליהודים בכלל, וישנה רק הודעת מפקד ״הלגיון״ בעיר העתיקה, שאומנם, עד כמה שהדבר תלוי בו, מוכן הוא לפתוח את שערי העיר להולכים לכותל, אך איננו יכול לקבל על עצמו את האחריות שצלפים בלתי סדירים לא יפתחו באש על היהודים ליד הכותל, ולכן אם הם נכנסים לעיר העתיקה, נכנסים על אחריותם ולא על אחריותו. בתשובתם אומרים הם שעכשיו יש לסמוך עליהם בכל אלה, אך אם היהודים יתקיפו את העיר העתיקה, הרי הם יתחייבו בחילול הקודש ובהפרת השלום בעיר העתיקה. על כן אין לראות שהם מוכנים להסכים אפילו לפירוז העיר העתיקה, אלא רוצים הם כנראה, שהאומות המאוחדות יסמכו עליהם שהם יֵדעו לשמור על אותו שטח ועל המקומות הקדושים הנמצאים בו.

בזה נסתיימה לפי שעה פרשת המשא ומתן בינינו לבין המתווך בקשר לשאלות ההפוגה והפירוז. המתווך הודיע לנו, שהוא מוציא את המקשרים והמפקחים שלו ממקומותיהם ומשאיר חבר אנשים מצומצם בתל-אביב לשם קשר איתנו ולשם עמידה על התפתחות העניינים. אך הממונים על פיקוח בעמדות שונות יסולקו גם מן השטחים של ישראל וגם מן השטחים של הערבים בארץ-ישראל ובארצות השכנות. יישאר, כאמור, חבר אנשים מצומצם בתל-אביב ואיש אחד או שניים בירושלים.

אני רוצה להוסיף בהזדמנות זו, שבינתיים נקבע הסדר והוצא לפועל לגבי פירוזו של הר צופים, הן בחלקו היהודי והן בחלקו הערבי.

חלקו היהודי - בתחום האוניברסיטה ובית חולים ״הדסה״,

ובחלקו הערבי - בתחום בית החולים ״ויקטוריה אוגוסטה״ - המכון הגרמני הידוע.[5]

בתחומי שני המקומות האלה הוחלפו אנשי צבא בשוטרים. יש עכשיו שוטרים יהודים מזוינים באוניברסיטה וב״הדסה״ ואיתם 20 שוטרי או״ם. ישנם 40 שוטרים ערבים בתחום בית החולים ״ויקטוריה אוגוסטה״ ואיתם 10 שוטרי או״ם. יש לחכות ולראות אם הסדר זה יתקיים או לא. אנחנו לא הסכמנו לעת עתה להתחייב להחלפת כל השוטרים היהודים המזוינים בשוטרי או״ם - כדי לראות איך ייפול הניסיון הזה.

העניינים הנוגעים לגורל ההפוגה - לגורלה הסופי או לחידוש המלחמה בארץ - נחתכים לא רק על ידי העובדות שנוצרו וייווצרו בארץ, כי אם גם בדיונים המתנהלים בעצם השעות האלה בלייק סכסס במועצת הביטחון. הבוקר קיבלנו טלגרמה מן המזכיר הכללי של האומות המאוחדות, שנשלחה על שם משרד החוץ של ממשלת ישראל, בה הוא מוסר לידיעתנו את הנוסח של החלטת מועצת הביטחון, הדורשת במפגיע משני הצדדים לקבל את הצעת המתווך ולהסכים להארכת ההפוגה. בעת ובעונה אחת עם קבלת מברק זה נתקבלו ידיעות על חידוש התוקפנות הערבית בדרום הארץ. נתקבלה ידיעה על התקפה חדשה בידי הצבא המצרי נגד העמדות שלנו, שבוצעה על ידי שני טורים ממוכנים ויחידות של חיל הרגלים וגררה אחריה קרב בינינו לבינם. ענינו על מברקו של המזכיר הכללי,[6] שעוד אתמול הודענו למתווך על הסכמתנו להארכת ההפוגה ועל הסכמתנו לדון על פירוז העיר ירושלים, ושהבוקר הודיע לנו המתווך כי הערבים מסרבים, וכבר נתקבלו הבוקר ידיעות על חידוש ההתקפה בידי צבא המצרים. כן הודענו, שצבאותינו עומדים הכן בכל החזיתות לפעולה נמרצת, אלא שיחד עם זה מעוניינת הזמנית מאוד לדעת מהי ההחלטה שמועצת הביטחון תקבל בשעת החירום הנוכחית.

הערות: