34

הממשלה הזמנית, ישיבה טז, תל-אביב[1]

7/7/1948

ההפוגה ופירוז ירושלים

סעיף ג׳: הצעות המתווך

מ. שרתוק: היו לי שתי שיחות עם המתווך. בשיחה הראשונה מסרתי לידיו את תשובתנו.[2] הוא ביקש מילואים, כמה תשובות על שאלותיו. הוא קרא את המסמך באותו מעמד ואמר:

״אני מציין שלא מצאת שום טעם לזכות, שום טעם לשבח, כל מקום ללמד זכות על העמדה שלי״.

הוא לא ניסה להיכנס בוויכוח, אך אני התקפתי אותו קשה בשאלת ירושלים וגם בשאלת העלייה והריבונות. הוא אמר שהוא רוצה לבקר אותי שנית ויביא את תשובתו בכתב.[3]

מזאת עברנו לדבר על שאלות ההפוגה והפירוז. השיחה הראשונה שלנו הייתה בשעה 9 בבוקר והיא נמשכה כשעתיים. השיחה השנייה נקבעה ל-12.30 ונמשכה כשעה.[4] הוא הודיע שיטוס לקהיר ומקווה לקבל את התשובה הערבית בנוגע להפוגה, יחזור אחר הצהריים ויבוא למשרד החוץ בשעה 4.30 לאחר שידע את תשובת הערבים, ואז הוא מקווה לשמוע מאיתנו את תשובתנו בעניין ההפוגה. אם אחד הצדדים, או שניהם, יתנגדו להפוגה, תהיה הצעתו שעל כל פנים תהיה הארכה לשלושה ימים, כפי שהוא אומר, כדי לאפשר לו לחלץ את אנשיו ואת הציוד שלהם מכל המקומות הרבים שהם פזורים עליהם. שאלתי אותו מכמה אנשים מורכב חבר המפקחים שלו. הוא אמר לי שהם 250 ורובם מחוץ לארץ-ישראל. לא היה סיפק לוויכוח שהציע מר גרינבוים.[5] הוא [ברנדוט] נימק עניין הארכת ההפוגה בצורך זה. אני סבור שיש לו יסוד מסוים. אני סבור כי שלושת הימים נחוצים לו כדי לאפשר כינוס מועצת הביטחון אחרי שהוא יקבל את התשובות השליליות משני הצדדים.

בנוגע לשאלות ההפוגה אמרתי לו שיש שאלות פתוחות, בעיקר שלוש:

עניין העלייה,

מים לירושלים,

גישה לכותל המערבי.

פה אני מצרף מה שהוא אמר לי בבוקר ואחר הצהריים.

בנוגע לעלייה הסברתי לו שזה דבר בלתי אפשרי להחזיק את האנשים במחנות כאילו לזמן בלתי מוגבל, לאחר שהם היו שנים במחנות בגרמניה, אחר כך שנים במחנות באירופה וחלק מהם גם במחנות בקפריסין. הוא רצה להזכיר לי, שזאת הייתה טענתו אלי, שלא ייתכן להחזיק את האנשים במחנות. אמרתי לו: מבחינה אנושית יש הסכמה בינינו, אבל לא במסקנות לפעולה. מסקנתו הייתה לא להכניס כלל אנשים אלה. אני הצעתי להכניסם ולהחזיקם במחנות. עכשיו הצעתי לו שלאנשים אלה יהיה כרטיס מיוחד, שיעיד שבעל הכרטיס נכנס בזמן ההפוגה והוא פטור מגיוס ואימונים. אנחנו נאפשר למפקחים שהאיש יובא אליהם, או שהמפקח יבקר אותו במקום עבודתו ובמקום מגוריו. אחר הצהריים הוא הביא לי תשובה חיובית לעניין זה. הוא הסכים שאלה הנמצאים במחנות ישוחררו והעתידים לבוא לא ייכנסו למחנות. עם זה הוא הביע את משאלתו שנשתדל להחזיקם במרוכז ולא במפוזר, [כך ש]אם יהיה רצון לבדיקה קולקטיבית, יהיה זה אפשרי. אמרתי שאנחנו בעצמנו מעוניינים להחזיק אותם במרוכז, אבל אם מישהו יודיע שיש לו קרוב בארץ, יש לו מיטה להלינו ויש לו מקום עבודה בשבילו - האם לא ניתן לו לצאת? הוא הסכים שיש להתחשב במקרים כאלה.

[אמרתי]:

״עד עכשיו לא הוזרמה אף טיפה אחת מים לירושלים. זוהי שאלה עקרונית, זוהי הפרת ההפוגה, זוהי גם שאלה מעשית. יהודי ירושלים שואלים עצמם מה בצע בהפוגה כשהם צריכים לסחוב מים בדליים״.

הוא אמר, שמסכים בהחלט לעמדתנו וגם לאופן ניסוח השאלה. היא גם עקרונית וגם מעשית. הוא שמע שאנחנו עומדים לפתוח קו מים חדש ברשותנו. בשיחה היה נוכח מר דוד הורוביץ והוא אמר שזוהי שאלה של עוד 20 יום. זה נאמר כדי ללחוץ עליו שיעשה מעשה להזרמת מים דרך הצינור שישנו. הרוזן ברנדוט הודיע, שבשיחה עם ראש ממשלת עבר-הירדן בקהיר הוא אמר לו, שזוהי הפרת ההפוגה ברוח הדברים ובלשונם. ראש ממשלת עבר-הירדן הודה על זאת בשיחה איתו והוא הבטיח להמציא לו באופן רשמי תשובת ממשלת עבר-הירדן עד אתמול בערב.

אשר להפרת ההפוגה [אמר] - היו עוד הפרות. ברור שנכנסו אנשים לוחמים על ידי אצ״ל [ב״אלטלנה״] במקרה כפר ויתקין, ברור שעל ידיהם הוכנס גם נשק. אומנם הממשלה עשתה את כל אשר יכלה למנוע את הדבר, זה לא משנה את העובדה שהם נכנסו.

הוא החליט לנקוט בלשון תקיפה כלפיהם [כלפי העבר-ירדנים] בשאלת המים ובמשא ומתן ישיר לראות מה זאת.

בנוגע לכותל הודיע מה שהודיע, לא הוסיף כלום. [אמרתי:]

״׳הלגיון הערבי׳ יכול לתת רשות ליהודים לגשת לכותל המערבי, אבל הם אינם מקבלים עליהם אחריות שצלפים לא יפגעו בהם, זאת אומרת שהם טוענים שאין להם שליטה על הצלפים אפילו בחלק הקטן של העיר העתיקה, זאת אומרת שהם צריכים לתת לנו אפשרות ליווי על ידי כוח מזוין שלנו, שיירו בחזרה״. ״מה בצע״, אמר ברנדוט, ״שיירו בחזרה? בינתיים האיש מת״.

אמרתי שאנחנו עומדים בגמר ההפוגה והוראה מפורשת של מועצת הביטחון לא קוימה.

עברנו לבירור שאלות הפירוז. קודם כל פירוז ירושלים. [אמר:]

״מה זאת אומרת פירוז ירושלים? פירושו שיוכנס לירושלים כוח צבאי בינלאומי, כוח מורכב מאמריקנים, בלגים וצרפתים, כאלף וחמש מאות אנשים מזוינים כהלכה. לא יהיה אז כוח צבאי בירושלים לא ליהודים ולא לערבים״. קודם השתמש בביטוי ״יוּצא הכוח״. אני אמרתי: ״הכוח הצבאי היהודי הוא כוח צבאי של יהודי ירושלים, האם זאת אומרת שכוח זה יפורק?״ הוא אמר: ״לא יהיו שם כוחות מהחוץ. אם אתם אינכם מעוניינים להשתמש בכוח זה בחזיתות אחרות, הרי יישאר בירושלים״. אמרתי: ״ייתכן שהייתה שם תגבורת-מה מהחוץ, ודאי שכוח זה יוּצא. אין כל ספק שרוב האנשים הם מירושלים. בירושלים היה גיוס חמור יותר מאשר בחלקים אחרים של הארץ״. הוא אמר: ״אז יאמר ׳הלגיון הערבי׳ שהם רק פושטים מדיהם ונשארים בירושלים״. אמרתי: ״׳הלגיון הערבי׳ הוא כוח פולש מהחוץ, וזה [שלנו] כוח מתגונן מקומי״.

שאלה זו נשארה פתוחה.

״מה דינו של מינהל ירושלים בימי הפירוז?״ הוא אמר: ״פירוז אין פירושו משטר בינלאומי. אין כל שאלת שינוי המשטר, המינהל נשאר כמו שהוא״. אמרתי: ״לפי הסטטוס קוו?״ הוא אמר: ״זה נוגע רק לצד הצבאי, לא למינהל העיר״.

״מה בנוגע לדרכי האספקה, האם תאסור על הערבים כניסת מכוניות מכביש רמאללה ועוד, או לא? האם זאת אומרת שהאספקה בדרך שברשותנו תהיה חופשית?״ הוא אמר: ״אומנם נדאג לכך שלא יוכנס נשק, כי זה שייך לפירוז״.

שאלתי על אספקה והוא אמר שאו״ם יספק, ולזאת יש קשר עם פירוז הרכבת.

הוא אמר שאם תהיה הסכמה לפירוז ירושלים, ולעומת זאת לא תהיה הסכמה להפוגה, לא יהיה לו זמן במשך שלושה ימים להכין כוח זה ולכן הוא יציע שההפוגה תימשך לגבי ירושלים, ושבתקופת ההפוגה בירושלים הוא יוכל להכין את הכוח הזה.

חיפה - מדובר על נמל חיפה ועל בתי הזיקוק. עד כמה שהצלחתי להעלות בשאלות ותשובות, אין הכוונה להפקיע את נמל חיפה מריבונותה של מדינת ישראל. הנהלת הנמל נשארת בעינה. הנהלת המכס נשארת בעינה. כל סידור העבודה, תור האוניות לפירוק וכולי נשאר בעינו. הנוהג נשאר כמנהגו, אבל אין צבא בנמל, אין משטרה בנמל. נשארת רק משטרת הנמל היהודית בחלק היהודי, ערבית בחלק הערבי. יש בנמל משמרות של או״ם.

״מה יהיה״, שאלתי, ״אם תהיה גניבה בנמל חיפה? האם יהיה תפקידה של משטרת או״ם לתפוס את הגנב ולשפטו?״ הוא אמר: ״הם אומנם יתפסו את הגנב, אבל יסגירו אותו לשלטונות חיפה על מנת להענישו״ שאלתי: ״הנוכל להכניס נשק דרך נמל חיפה לא בשביל נמל חיפה, אלא בשביל צורכי מדינת ישראל?״

זה קצת הביא אותו במבוכה. אחד מחבריו ניסה להוציא אותו מהמבוכה ואמר, שאחת המטרות בפירוז נמל חיפה הוא שהנמל יהיה מובטח בפני הפצצות, ואי-אפשר דרך נמל מפורז להכניס נשק.

בתי הזיקוק יהיו תחת משטרת האו״ם. ההנחה היא שאם יתקבל הסדר זה של פירוז בתי הזיקוק, עיראק תסכים להזרים נפט ואז אפשר יהיה לעבוד, ואז יותן נפט גם ליהודים וגם לערבים. ברור - גם לעולם כולו החלק שהוא צריך לקבל. בעצם זהו שורש כל ההצעה. הוא אמר בערך כך:

״אילו לא בתי הזיקוק, ספק אם היה מציע משהו בנוגע לנמל״.

הוא בא לתרום לפתרון בעיה זו.

הרכבת - הם רואים צורך לשם הבאת אספקה לירושלים בפירוז הרכבת חיפה-ירושלים, והיא תימסר לרשות האו״ם. שאלתיו מה פירוש הדבר, והוא אמר שאין פירוש הדבר הפקעת המסילה מריבונותה של מדינת ישראל או המדינה הערבית. המצב כיום הוא שאין שירות רכבות תקין על פני כל הקו, כי הקו מבותר בין השטח היהודי ובין השטח הערבי. המצב - אם הם יבואו לפתור שאלת האספקה בעזרת הכביש כשאין הפוגה - המצב מסובך ומסוכן, אך הרכבת זה דבר אחר. הכוונה היא שיהיה שירות רכבות על פני כל הקו מחיפה לירושלים. הרכבות תלכנה תחת דגל או״ם ותחת משמר או״ם ותהיינה מפורזות. לא שאלתי אותו אם יהיה משמר על המסילה, לא דייקתי לשאול זאת. אני מוכן לשער שזוהי הכוונה. אפשר לומר שצריך לשמור שלא יושם מוקש, שלא תפוצץ הרכבת וכדומה.

בישיבת הצהריים הביא לי תשובה בכתב - מכתב בן ארבעה עמודים. פה יש הטענה על חוסר ״fairness״ בתשובתנו. הוא שאל:

״איפה פגעתי בריבונות? איפה התכוונתי לכפות עליכם הצעה כלשהי? הצעתי [לכם] ברצונכם הטוב להיכנס למשא ומתן, לא הצעתי לכפות עליכם הסדר״.

לא במעט מרגיז הסעיף על עלייה ועל ירושלים, ופה יש הרבה חוסר יושר, כאילו אנחנו דרשנו במכתבנו את ירושלים ליהודים.

אמרתי: ״אנחנו זכאים לדרוש את ירושלים ליהודים. במכתבנו לא דרשנו זאת. אתה מתווכח פה עם מכתב מסוים. במכתבנו הבענו התנגדות נמרצת להשלטת הערבים על ירושלים״.

הוא סיים את השיחה השנייה בזאת שאמר:

״אחרי הכל עלי לציין, שאני הצעתי לכם להציע הצעה מצדכם, הצעה שכנגד לא באה, לא הייתה כל הצעה מצדכם״.

אמרתי, שההצעה היחידה שאני יכול להציע היא שהעולם הערבי יעשה שלום עם מדינת ישראל.

״אם תוכל לסדר זאת - תבוא עליך ברכה״.

הם כולם צחקו.

לא הודעתי לו על החלטתנו בעניין ההפוגה. אני אמסור לו עוד את ההחלטה. אנחנו לא החלטנו על פרק זמן ההפוגה. אשאל אותו קודם לאיזה פרק זמן הוא מתכוון, ואנחנו נסכים לחודש ימים. אם הוא יאמר שלו רצוי פרק זמן של חמישה-שישה שבועות, ודאי נסכים גם אנחנו לזמן זה.

ד״ר יוסף, שהוא המקשר שלנו בירושלים, היה איש ריב עם אנשי או״ם במיוחד בשאלת המים. הוא אמר לי בשיחה אתמול, שהוא היה דורש להגיד לאנשי או״ם, שבלי מים לא תהיה הפוגה. עמדה זו לא קיבלתי, כי לא נאמר מה שלא נְקַיים. הם מבינים את המצב כמונו, שאי-הפוגה לא תיתן מים, אבל יכולה לסכן את הסידור שאנחנו עומדים בו. אומנם צריך ללחוץ בשאלת המים, אבל בלי לעשות מזה אולטימטום. נראה מה שהוא יאמר בשאלת המים. אם הוא יאמר שהערבים קיבלו את הדין - מה טוב. אם יאמר שהערבים לא קיבלו את הדין - יהיה עלינו לפעול במועצת הביטחון - ואנחנו ממשיכים בסידורי המים שלנו. הוא לא התנגד לזאת, אלא להיפך - שמעתי שבח ממנו.

נדמה לי, שבענייני ההפוגה אין מה להחליט, כי החלטנו. אולי החברים יביעו דעתם בנוגע לתקופת ההפוגה.

אני חושב שאנחנו צריכים להיות בעד פירוז ירושלים, על כל פנים מבחינה עקרונית. אם יש עוד איזה תנאים להתנות, אדרבה, ואני חושב שנוכל גם להסכים להפוגה זמנית בירושלים עד לפירוז. בכל הבירור על ירושלים לא הציע מסירת הנשק שיש לצבא שלנו שם. ברור, שאם רק יעלה זאת על דל שפתותיו - ייתקל בהתנגדות נמרצת, שום ״סטן״ ושום כדור לא יימָסר. אם הוא יתעקש על יציאת הכוחות אנחנו נעמוד על זאת שבני ירושלים יישארו, בני חוץ יוכלו לצאת. הם לקחו שאלת פירוז ירושלים לחוד ולא מזכירים פירוז הרכבת.

השאלה היא מה אנו מציעים בנוגע לאספקה. ישנן שתי אפשרויות:

אל״ף, אנחנו עושים זאת ברשותנו, מתוך הנחה שנחזיק ב״דרך בורמה״, או

בי״ת, מציעים הצעה בנוגע לפירוז הכביש.

כל הצעות כאלה הן מסובכות. הן מביאות לידי קיצוץ הריבונות באמצע הארץ. שמירה על פירוז הרכבת קלה יותר מהוצאת הכביש מהצירוף הטריטוריאלי. אם אנחנו אומרים רק פירוז ירושלים, אנחנו מקבלים על עצמנו סידור האספקה, ואם יש צרות - יש צרות.

חיפה, בתי הזיקוק והרכבת - אני רואה אותם כקומפלקס לכל הפחות לגבי רקע העניין. אני רוצה לומר לכם, שקיבלתי מברק מאבן, מברק סודי מאוד מ-2 לחודש זה, האומר:

טריגווה לי הודיענו אתמול, כי מזכירות האו״ם עושה הכל להכות את הרעיון של פיקוח בינלאומי על נמל חיפה ועל בתי הזיקוק, מכיוון שזה ייצור בעיית טרייסט חדשה,[6] ויסבך את האומות המאוחדות בסכסוכי מדיניות של נפט ושל שלטון. רעיון זה בא מתוך התעלמות גמורה מהאינטרסים של האומות המאוחדות. הוא הודיע את זאת לבאנץ׳. יש לי הרושם שבעניין זה באנץ׳ אינו השליח של טריגווה לי, אלא השליח של ארה״ב. ביקשו ממני במפגיע למסור זאת לך. הוא נשאר בדעתו כי ירושלים היא אובייקט נכון לפיקוח בינלאומי.[7]

זה לא בקשר עם פירוז חיפה ובתי הזיקוק, אלא בקשר עם אינטרנציונליזציה של הנמל ובתי הזיקוק. לנו יש ידיעות, שבעניין זה יש כתב ברור מצד אנגליה ואמריקה. אנגליה בעזרת אמריקה ואמריקה בעזרת אנגליה רוצות ליצור פה פתח לאחיזה, אולי גם השתלטות צבאית לעתיד לבוא. קראתי פה טלגרמה בה נאמר שהכנסת המתווכים זהו טריז שננעץ לתוך הארץ. מבחינה צבאית ההרכב נוח - זוהי ירושלים, זוהי חיפה, זוהי רכבת בינלאומית, זהו נפט, זוהי עמדה שאפשר גם לצמצם אותה, אפשר גם לפרט אותה אם יש צורך בכך. יחד עם זאת יש גם שיקול מעשי.

לי ברור, שמבחינה עקרונית יש לנו נימוקים רציניים לחייב פירוז ירושלים. כן יש לנו מבחינה עקרונית נימוקים רציניים להתנגד לפירוז חיפה, בתי הזיקוק והרכבת, כי זה פוגע בעמדות מפתח.

לעומת זאת, יש שאלה מעשית שכדאי לחשוב עליה - שאלת הנפט. אמרתי לו:

״מה אם נבוא בהצעה שאנו לוקחים על עצמנו להפעיל את בתי הזיקוק ולתת לערבים את חלקם בנפט, ואם הם לא יאמינו לנו, נסכים שיהיו שם מפקחים אשר יאמרו אם החלוקה נכונה או לאו?״ הוא אמר: ״התשובה היא פשוטה. לא יהיה אז לבתי הזיקוק מה לעשות, עיראק לא תזרים נפט״.

התשובה שיש לתת על זאת היא שאם עיראק לא תזרים נפט, אנחנו נפציץ את כירכוך,[8] אנחנו נפציץ את טריפולי.[9] לעומת זאת, אני יודע שהעניין לוחץ מאוד. הוא טוען לנו, שאם אנחנו נקבל את הסידור שלו - נקבל נפט, עיראק תזרים נפט. אחרת לא נקבל נפט מעיראק.

אני יודע שיש עכשיו הצעה אנגלית חדשה ההולכת אלינו ועוד לא הגיעה, הצעה המעידה קודם כל על לחץ שאנגליה עומדת תחתיו בעניין זה. יוצא, שבתי זיקוק חשובים מושבתים, לא ממלאים תפקידם בתוכנית קימומה של אירופה. יש על כן לחץ חזק מצד אמריקה על אנגליה, וניתנה הוראה לשאול אותנו אם אנחנו מסכימים לסידור כזה - הם ישיגו הסכמת עיראק להזרים נפט גולמי, לא ברור בדיוק אם זה כרוך בהפעלת בתי הזיקוק או לאו. עיראק תזרים נפט גולמי אשר יוּצא, והם לא יתנו נפט פה לא ליהודים ולא לערבים. כל הנפט יוּצא והם יתחייבו כלפי היהודים, שהם לא ימכרו שום נפט לשום מדינה ערבית. האם אנחנו נסכים? מזאת אני מסיק רק שיש לחץ חזק על אנגליה מבחינה זו. אך הם אומרים:

״נצטרך להכניס חלק העובדים שלנו, למען הביטחון של העובדים לא נוכל לעשות זאת בחיפה ונצטרך לשכנם באוניות בנמל״.

מכאן אני למד, שהכוונה היא להפעיל את בתי הזיקוק, זאת אומרת שהם אינם סומכים על ברנדוט - (פ. ברנשטיין: בזאת אנחנו איננו מעוניינים) - אם לא נשמע שעניין הנפט כל כך חמור, שאין לנו קיום בלי מקור זה של נפט, עלינו להתנגד לפירוז נמל חיפה, לפירוז בתי הזיקוק, לפירוז הרכבת. הלחץ שלנו הוא כי הננו המחזיקים ביד - בתי הזיקוק בידינו - ולכן גם הסידור בידינו, ואם הם מתכוונים לסידור אחר יש להוציאם מידינו. אנחנו יכולים לבוא בהצעות. גם באותה הצעה של משרד החוץ [הבריטי] יש לנו פה אפשרות של משא ומתן ושל סחיטה ושל ניצול עמדת הכוח שיש לנו בעניין זה, ולכן לא נסכים בשלב זה לפירוז - (השר מ. שפירא: האם פירוז ירושלים לא קשור עם פירוז חיפה?)- זאת לא, אבל יכולים לומר ששאלת פירוז ירושלים קשורה בשאלת פירוז הרכבת.

בתום דברי מ״ש התנהל דיון שבמהלכו אמר פ. ברנשטיין:

השר פ. ברנשטיין: החלטנו להסכים להפוגה, והשאלה היא אם אנחנו צריכים לדחות את התשובה עד הרגע האחרון או לא. אני חושב שלא.

השר מ. שרתוק: הבטחתי לרוזן את התשובה היום בשעה 4.30 אחר הצהריים ואני אמסרנה.

הדיון נמשך. להלן אמר מ״ש:

השר מ. שרתוק: שתי מילים לרב לוין[10] - נכון שהוחלט לא לנתק את המשא והמתן, נכון שהייתה הצעה לאסור עלי לבוא בהצעות שכנגד. ההצעה לא נתקבלה. הנוסח שאושר במועצת המדינה הוא שנמסר לרוזן והוא גם פורסם בעיתונות, ואנחנו כתבנו שלאחר עיון במכתבנו ודאי יהיה לרוזן מה להגיד. האם זה ניתוק המשא והמתן? אני חושב שמילאתי חובתי באמונה.

מרכז הכובד עכשיו הוא אם תהיה הפוגה או לא תהיה הפוגה. כאשר הוא פנה אלי מרודוס בשאלה אם אנחנו מוכנים להמשך ההפוגה, הוא נימק את זאת בצורך של המשך המשא והמתן, ואנחנו עונים שאנחנו מוכנים להפוגה, הרי גם בזה אין ניתוק המשא והמתן. זה מאפשר לו לבוא בהצעות אם יש לו הצעות חדשות. אם יש מחשבה שנבוא בהצעות שכנגד, צריך להציע ההצעות שכנגד, אחרת אין לי שום זכות ושום סיבה לבוא בכל הצעה-שהיא.

בעניין [המשכת] ההפוגה מסרתי ישר למועצת המדינה, כי זה בא אלי לאחר ישיבת הממשלה. הוא אמר לי במפורש, שיחכה לתשובה עד יום רביעי אחר הצהריים. כמו כן אמר לי שהוא מקווה לתשובת הערבים אתמול, יום ג׳ בערב או הבוקר, ולכן היום אחר הצהריים אמסור לו את תשובת הממשלה.

בנוגע לפירוז אני מציע תשובה כזאת: פירוז ירושלים עוד בדיון אצלנו ונחליט רק כעבור יום או יומיים. אנחנו מבדילים בין פירוז ירושלים ופירוז חיפה. מתוך זה הוא יראה שאנחנו מתייחסים ברצינות להצעותיו. אומר לו, שאם לא תהיה הפוגה כללית, נסכים להפוגה בירושלים עד בירור פירוז ירושלים. כעבור יום או יומיים נוכל לתת לו תשובה סופית.

בנוגע לבתי הזיקוק מציע אני שתשובתנו תהיה שלילית.

בנוגע לרכבת, במקרה אם יהיה פירוז ירושלים, נהיה מוכנים להעביר רכבות עם אוכל ואספקה לאנשי האומות המאוחדות בירושלים.

בנוגע לפירוז נמל חיפה אני מציע לומר, שהנטייה אצלנו להשיב בשלילה. יש רק שאלה של אותם המשלוחים שיישָלחו בשביל חיל המצב של האומות המאוחדות בירושלים. העברתם ביבשה אנחנו מבטיחים על ידי פירוז הרכבות. אולי נציע לו שנפרז את הנמל ליום מסוים בחודש, כאשר יגיעו המשלוחים בשביל חיל המצב שלהם - (היו״ר השר א. קפלן: לא הבינותי מה עמדתך שלך בנוגע לפירוז ירושלים, ולא מה לענות לברנדוט) - אני מקבל את הדעה שהושמעה כאן, שנחוצה התייעצות רצינית עם אנשי הצבא שלנו - (היו״ר השר א. קפלן: אם אנשי הצבא שלנו לא יביאו נימוקים אשר יחייבו דיון מחדש, מוסרים לך הרשות לגמור את המשא והמתן מתוך הבטחת האספקה לירושלים) - (השר י. גרינבוים: יש עניין שאנחנו לא נגיד ״כן הפוגה״ עד הרגע האחרון. אני מציע שבשיחה תינָתן התשובה לרוזן שאנחנו צריכים עוד לברר המקרים שקרו שלשום והיום) - עלי להגיד לך, שאתמול קיבלתי לפחות עשר תלונות ממפקחי האומות המאוחדות שצבא ההגנה לישראל הפר את ההפוגה.

היו״ר השר א. קפלן: עלינו להחליט אם שר החוץ מוסמך להודיע היום למתווך על הסכמה להמשך ההפוגה.

 1. נתקבל פה אחד.

2. כולם היו נגד פירוז בתי הזיקוק.

3. כולם נגד פירוז נמל חיפה וקו הרכבת חיפה-ירושלים, פרט למתן אפשרות מיוחדת להורדת אספקה בנמל ולהובלתה לירושלים לכוחות האומות המאוחדות שיחנו שם, באם יוסכם על פירוז ירושלים.

4. הממשלה נכונה לקבל הצעת פירוז ירושלים לאחר שתתקיים התייעצות בשאלה זו עם מוסדות הצבא. יש להבטיח אספקה חיונית לקיום העיר. בגמר תקופת הפירוז צריך לחזור ל״סטטוס קוו אנטה״ וזאת בלי כל קשר עם כל הכרעה בינלאומית שתהיה לגבי ירושלים.

הערות: