27

מועצת המדינה הזמנית, ישיבה ה, תל-אביב[1]

23/6/1948

לא תהיה אנרכיה במדינה הזאת

האונייה אלטלנה

הדיון נפתח בדברי ראש הממשלה ב״ג.

שר החוץ מ. שרתוק: חברי המועצה! שנים רבות נשאנו על שפתינו את מילות הקסם ״מדינה יהודית״. ותמיד היה הדגש החזק נתון במילה השנייה - יהודית. אך משקמה המדינה היהודית עלינו להעתיק את הדגש למילה הראשונה, והיא ״מדינה״. לא די בזה, שמה שהקימונו יהיה יהודי. הדבר היהודי שהקימונו, אם לא יהיה מדינה - לא יתקיים ולא יהיה גם יהודי. מדינה זו עדיין נאבקת על היותה יהודית, עדיין נערכת בה התנקשות זדונית בתור מדינה יהודית. אבל אם תוך כדי היאבקות ולשם היאבקות לא תצליח להיות למדינה, ולא כמדינה תנהל את ההיאבקות הזאת - היא תיפול ולא תשיג את מטרתה.

כשהקשבתי לדברי ידידי הנכבד והיקר מאוד הרב ברלין,[2] ראיתי שאין עניין המדינה מעסיק אותו כלל. הוא מרחף עדיין באיזה עולם של מושגים ערטילאיים על אחדות כלל ישראל ועל אחווה יהודית. ודאי טוב, שהכל יאהבו איש את רעהו ויהיה שלום במחנה, אך כשאנחנו נלחמים על נפש המדינה - ואם ניפול במלחמה זו הרי כל ענייננו אבוד - בשעה כזו אין כל ערך לשלום יהודי ולאחווה יהודית ולכל האידיאלים של כלל ישראל בארץ הזאת. את ההבנה הזאת לא קלטתי מתוך דבריו.[3]

בשבילי הייתה זו מטפיסיקה - ההבחנה הזאת בין מדינה ובין ממשלה, שהממשלה מותר לה להיות חלשה ועל כן תהיה המדינה תקיפה, ולא עוד אלא דווקא הא בהא תליא, ככל שהממשלה תהיה חלשה יותר, כן תהיה המדינה תקיפה יותר. ראשי אינו תופס את זה. אולי לא למדתי די, ואולי לא התמחיתי בשיטות ידועות של לימוד. ראשי מסרב לתפוס את זאת. איך יכולה לקום מדינה תקיפה על יסוד ממשלה חלשה?

איזה ערך יש למועצה הזאת, אם החוקים שאנו מחליטים עליהם הם בבחינת ״הלכה ואין מורים כן״, אם יש מיעוט שדבר-מה אינו מוצא חן בעיניו והוא מוכן בכוח הנשק לתת תוקף למרי שלו, בעוד שלנו אסור להשתמש בכוח הנשק כדי להביא אותו לידי ציות? איזה ערך יש לישיבתנו כאן במועצת המדינה, ואיזה ערך יש לממשלה בכלל? החלטנו על הפוגה. הממשלה הזמנית החליטה, ומועצת המדינה אישרה את ההפוגה. מובנו של משלוח הנשק ומובנה של פריקת הנשק ברור: הם היו עלולים להביא לידי הפרת ההפוגה. נניח שיש שיקול מדיני להפר את ההפוגה, אך מי יחליט על כך? האם הממשלה תחליט על כך, או שהדבר יוכרע מתוך הצטרפות נסיבות שהממשלה יודעת עליהן, אלא שהיא תהיה אדישה לא מתוך שאין לה כוח להשתלט על אותו כוח הרוצה להפר את ההפוגה, אלא מתוך שדורשים ממנה להיכנע לכוח הזה רק כדי לא להגדיל את רשימת ההרוגים? אפילו אם נניח, שכלפי הפרה כזו של ההפוגה היו הערבים מתנהגים בחסידות ולא היו מתחילים מייד באש בכל החזיתות, ורשימת ההרוגים והפצועים לא הייתה גדלה - גם אז אסור היה לנו להיות אדישים לעניין זה.

אמרתי במסיבת עיתונאים[4] כלפי חוץ וכלפי פנים, ואני מרוצה שמישהו מצא לטוב להדגיש את הדבר כך - שאומנם עניין הפרת ההפוגה היה דבר חשוב מאוד, אך לא זה היה העיקר בדבר, אלא הפגיעה בריבונות, במרות המדינה. אך גם לגבי ההפוגה היה זה העיקר. אין ההפוגה יכולה להיות מופרת על ידי אנרכיה, על ידי כך שעל דעת מישהו יעלה - מתוך חוסר משמעת - להפר אותה. זה צריך להיות מוחלט במקום המוסמך להחליט החלטות כאלה.

המסקנה אינה אפוא כפי שמסיק הרב ברלין - לא במקל נועם ובקירוב הלבבות יש להילחם בהופעות כאלה. הרי אין אנו עומדים בראשית הדרך, הרי היה הסכם,[5] הוחלט עליו - וגם מיעוט שהתנגד לו קיבל עליו את דין הרוב. הדבר הוגשם במידה שהיה תלוי בנו - וההסכם הופר.

בהסכם היה כתוב, שנפסקת רכישת הנשק - והרכישה לא נפסקה.

בהסכם היה כתוב, שהנשק שברשות האצ״ל יימסר לממשלה - והנשק לא נמסר.

עכשיו מודיעים לנו מהרחוב, שמי שקורא לעצמו מפקד האצ״ל[6] הודיע שההסכם בטל, שהם אינם מכירים בממשלה והם מוציאים את אנשיהם מצבא ישראל - אל תצטטו זאת מפי, כי שמעתי זאת מפי אחרים. ולא היה צורך בהודעה כזו. ההסכם בוטל עם הפרתו הגלויה בידיהם. כל הסכם מחייב שני צדדים ולא צד אחד בלבד. את ההסכם אי-אפשר להציל עכשיו אחרי הפרתו הגלויה.

הרב ברלין ראה צורך לשלב בירור אחר לגמרי, שאין לו כל שייכות לעניין - האם צריכה להיות ועדה בממשלה לענייני הגנה או לא, ואיזו סמכות נוטל לעצמו שר זה וזה?[7] אני רוצה לומר, שכחבר הממשלה היה זה עלבון בשבילי שתהיה הנחה בציבור, כאילו בשאלות כאלה פוסק כל אחד משרי הממשלה על דעת עצמו. להווי ידוע, שנתקיימה ישיבת ממשלה שלא מן המניין, שנקראה על ידי שר הביטחון - הייתה באותו יום ישיבה מן המניין של הממשלה - ועד לישיבה ההיא לא ננקפה אצבע בעניין זה. בישיבה זו נמסר דוח על המצב, ומתוך יוזמת חברי הממשלה - ולאו דווקא בכל שלב ביוזמתו של שר הביטחון - נתגבש שיקול דעת בממשלה על הצעדים שיש לנקוט בהם, והיה דיון, ונתקבלה החלטה לפי איזה קו ומתי לפעול, ואז ניגשו לפעולה ונמסרה הודעה על כך לציבור. והפקודה שניתנה ניתנה על יסוד החלטת הממשלה הזמנית. כלום מפרסמים אנו דברים כאלה בעיתונות כדי שחברי המועצה הזמנית לא יקראו, או שיקראו ולא יאמינו? ניתנה פקודה למפקד על כפר ויתקין - אחת היא מי הוא - להתקיף, ועד כמה שאפשר לא לפתוח באש, אבל להיות מוכן גם לכך כשלא תהיה ברירה, והפקודה הזאת ניתנה על יסוד החלטת הממשלה הזמנית.

אשר לוועדה, אני התנגדתי לוועדה, והנני מוסיף להתנגד לה. ואילו הייתי במקום חברי שר הביטחון הייתי מתנגד לה. כל חבר שיעמיד עצמו במקום שר הביטחון יתנגד לוועדה. כי מה עושה ועדה - כלום מנהלת עניינים היא? לא, היא מתכנסת לישיבות. אפשר לשבת יום שלם בישיבה, אך אחריותו של שר הביטחון אינה פוסקת כל 24 השעות ביממה. כלום ועדה יכולה לעבוד כך? ומי ייתן הוראות בין ישיבה לישיבה? כלום אפשר לכנס ישיבה בכל רגע? ואם לא תכונס הישיבה הרי יאמרו שהשר פעל על דעת עצמו! זה מגביל בלי כל הצדקה את אפשרות פעולתו של שר הביטחון, זה מרוקן את הממשלה מתוכנה. כי מה תעשה אז הממשלה?

למחרת - גם כן בישיבה שלא מן המניין - קיבלה הממשלה החלטה לגבי קו ההתנהגות ביחס לאונייה, ועל פי הקו הזה פעלו. לחינם ינסה מר וינשטיין[8] על ידי להטי תעמולת זוועה כוזבת, לחפות על עובדות ניצחות: נעשה ניסיון לכבוש חלק מהחוף על ידי כוחות האצ״ל, נעשה ניסיון מטורף ואווילי לפרוק את הנשק מעל אנשי ה״הגנה״ בתל-אביב, כשלא הייתה ברירה, ועל זה, כשלא הייתה ברירה, נפתחה אש. מר וינשטיין שכח לספר מה קרה: מדוע בא הסירוב למסור את האונייה הזאת על נשקה לרשות הממשלה? כלום היה הסירוב הזה מוצדק? וכלום יכול חבר מועצת המדינה להצדיק קו זה? כלום יכול הוא לשאת בסמכות ובמהות של מועצת המדינה ולדבר כך? וגם אילו היה הדבר נכון שיָרו בשוֹחים - לא הייתה לכך שייכות לעניין זה, אבל זה שקר.

רוצה אני לסיים בשני פסוקים,

האחד כלפי חברי ב״מזרחי״: אנחנו חיים קצת בעבר. התפטרות מן הממשלה אינה התפטרות מהנהלת הסוכנות. את הנהלת הסוכנות אפשר היה לערער בקלות הרבה יותר על ידי התפטרות ועל ידי ערעור הקואליציה, מאשר את הממשלה. ממשלה מוכרחה להיות - הנהלת הסוכנות יכולה גם לא להיות. לא תהיה אנרכיה במדינה הזאת. הממשלה תתקיים.

הצטערתי צער רב על הצעד הזה [התפטרות שני השרים הדתיים] ועשיתי את כל מה שביכולתי כדי למנוע אותו ואצטער מאד אם יעמדו בהחלטתם. אני אומר לחברי ״המזרחי״ כחבר וכידיד לתנועתם, אומר זאת בייחוד כלפי מר מ. שפירא: הם יזיקו לעצמם יותר מאשר לממשלה. הפטריוטיזם הממלכתי של מר וינשטיין אומר: זוהי רק ממשלה זמנית. כלפי מי היא זמנית? כלפי הציבור שהקים אותה? ובכלל מה פירוש הדבר? כלום זה מחליש את סמכות הממשלה, כלום היא יכולה לוותר בענייני ריבונות מפני שהיא זמנית? אמרו לנו [אנשי אצ״ל]: ״כשתקום המדינה, נציית״. עכשיו אומרים: ״עוד לא היו בחירות, ואין עלינו לציית״. לא אייגע את דמיוני בניחושים איזה תירוצים ימצא מר וינשטיין להפרת המשמעת על ידי אצ״ל לאחר שהממשלה תקום על ידי בחירות. אני משוכנע, שיימצאו לו נימוקים לרוב. אני רוצה להוקיע את הפטריוטיזם המזויף הזה.

ופסוק שני כלפי חברי סיעתו של מר וינשטיין: לא תוכל להיות נייטרליות בין שמירה על החוק ובין הפרת החוק, על כל פנים, לא במסגרת האורגנים החוקיים של מדינת ישראל, אלא מחוץ להם.

אם יש טעם וצידוק לישיבתנו כאן, הריהו קביעת חוקים מתוך שיקול משותף, הכרעה משותפת, ואחר כך - שמירה על החוקים האלה. מי שנוטל לעצמו את הזכות להשתתף בדיון, בהצבעה והכרעה על חוקים, ואחר כך מתיר לעצמו את החופש ללמד זכות על הפרת החוקים האלה - מפקיע את עצמו מן המסגרת הזאת. הברירה כאן היא בין מילוי חובתנו כלפי עצמנו ובין התכחשותנו לעצמנו. המדינה שלנו תקום על מילוי חובה ולא על התכחשות.

הערות: