14

הממשלה הזמנית, ישיבה ח/2, תל-אביב[1]

8/6/1948

איגרת המתווך על תנאי ההפוגה

סעיף 2: המשא ומתן על הפסקת פעולות האיבה

השר מ. שרתוק: היום בשעה ארבע אחר הצהריים בא אלי מר רידמן, המקשר של או״ם בתל-אביב, ומסר לי במעטפה סגורה את האיגרת אשר נתקבלה בשבילי מאת הרוזן ברנדוט. האיגרת הועברה על ידי הטלגרף הפנימי של הקונסוליות האמריקניות מקהיר לחיפה ומשם היא הובאה על ידי שליח מיוחד.[2]

זהו הטופס שנשלח לשני הצדדים. לא שאלתי, והוא לא מסר מעצמו, שום ביאור נוסף בעל פה על איגרת זו. במידה שהייתה בינינו שיחה היא נגעה בפרוצדורה ולא בתוכן העניין. מר רידמן ביקשני, אם אפשר כמובן, שתשובתנו תימָסר לא יאוחר ממחר בשעות הבוקר, כי עליו האחריות שהדבר יגיע לברנדוט עד שעה ארבע אחר הצהריים, לפי זמננו.

בקשר לעניין זה שלח אבן מלייק סכסס מברק מארבעה לחודש זה, בו הודיע לנו שמסר למזכיר הכללי של או״ם מחאה רשמית נגד העובדה שפארס ביי אל-ח׳ורי קיבל על עצמו להיות נשיא מועצת הביטחון. המזכיר הכללי יעץ לאבן, באופן רציני מאוד, לעכב בידו את המחאה הזאת מהטעמים הבאים:

אל״ף, באופן פורמלי אין זה הוגן מצדנו לעורר שאלה פורמלית.

בי״ת, כמה משלחות התאמצו ולא הצליחו לשכנע את פארס אל-ח׳ורי שיסתלק מהנשיאות.

גימ״ל, אם השאלה תוצג באופן פורמלי, כי אז ייתכן הדבר רק על ידי חבר המועצה ואף אחד מהם לעת עתה לא התנדב לכך.

דל״ת, הוא משוכנע כי הנשיא פועל תחת הגבלות ונמצא תחת השגחה נמרצת מאוד של המזכירות.

ה״א, אם נעורר באופן פורמלי את השאלה, הדבר יכול להיגמר בהצבעה על אמון לנשיא.

אבן הבטיח לחזור ולעיין בשאלה לאור הצעתו של טריגווה לי. עד עתה התנהגותו של ח׳ורי זהירה ומאוד קורקטית. טריגווה לי מייעץ לא לפרסם מחאה.

במברק מ-7/6 מודיע אבן כי המועצה קיבלה מברק מהמתווך, המבקש לא לערוך שום ויכוח על שביתת הנשק עד שיתקבל דוח סופי שלו. לכן נמנע אבן מהערות על עמדת המתווך ורק חזר והזכיר את עמדתנו העקרונית. ישיבת מועצת הביטחון הבאה תהיה ביום ה׳. המתווך טלגרף שיודיע ביום ד׳ אם הצליח להביא לידי הסכם. הנציג הצרפתי טען, כי לעניין הפוגת האש דין קדימה על פני עניין התנאים, כי ההחלטה נתקבלה כבר ללא תנאי באופן עקרוני. אבן מסר לידיעת כל החברים את תוכן ההסכם שהיה בינינו לבין המתווך ב-3 ביוני. הציר הצרפתי והאמריקני [באו״ם] הודיעו לאבן באופן פרטי, שמוצאים את התנאים שהסכמנו עליהם באותו תאריך כמתקבלים על הדעת בהחלט. בסוף המברק פונה שוב אבן בקריאה מדוע לא החלטנו בעניין מעמדנו באו״ם. על זה שלחתי לו כבר תשובה.

אתמול נתקבל מברק שני מאבן וזה לשונו:

בנוגע לעלייה דעתי התקיפה היא שדעת הקהל האמריקני תבין את דחייתנו. לפיכך הדאגה לתגובת דעת הקהל האמריקנית אינה צריכה להשפיע על החלטתכם.[3]

הגיע אלי שדר שמסר גרוסמן[4] למשרד שלנו בפריס על מנת שיעבירו אלי:

גרוסמן הנמצא כאן במעבר מאמריקה מבקש למסור בשם אליהו אפשטיין שמחלקת המדינה היא בעד הפירוש שלנו בענייני עלייה ומתנגדת לכל שינוי בעניין זה. מציעים לנו לא לעשות שום ויתורים בשטח זה.

מברק זה נמסר מפי גרוסמן. שלחתי מייד טלגרמה ודרשתי שיאמרו בדיוק מה מסר גרוסמן ואם דעתו כרגע היא כפי שהייתה אז.

מחלקת המדינה, תחת לחץ שבא מצדנו, חזרה בה מהחלטתה ש״מארין קארפ״[5] לא תעגון בארץ ויש החלטה שהיא תעגון בארץ-ישראל לפני שתיסע לביירות על יסוד התחייבות שלא נפגע לרעה בסחורה מצרית. המצב עתה הוא כזה:

או שמקבלים אנו את התנאים ואז עלינו להוסיף, שבמקרה שהצד שכנגד אינו מקבל את התנאים חוזרים אנו לפירוש הקודם שלנו בפני מועצת הביטחון,

או שיכולים אנו להגיד עכשיו שאיננו מקבלים את התנאים ומביאים את הדבר בפני מועצת הביטחון.

הלך הרוח של אנשינו בחו״ל הוא שרשאים אנו להתעקש בעניין העלייה.[6] השאלה היא מה תהיינה תוצאות עמדה זו לגבי המצב בארץ. בשבילי קובע המצב בירושלים. אילו יכולנו להתווכח על עניין זה לאחר שנדע את תוצאות המבצע העומד להיערך על דרך ירושלים הלילה,[7] היה קל יותר לקבוע דבר - (ד. בן-גוריון: המבצע הלילה הוא חשוב ובעל ערך רב אבל אינו הצעד המכריע) - גם אם נצליח הלילה, ספק רב אם על ידי כך פותרים אנו את שאלת ירושלים. לעומת זאת, הידיעות שקיבלנו מירושלים על ידי אנשים שהסתננו משם הן מדאיגות מאוד לגבי המצב האובייקטיבי וגם לגבי המצב הסובייקטיבי, כלומר, לגבי רוח האנשים. במצב זה ולנוכח מה ששמענו בפעם הקודמת בדבר הצורך באימון חיילים,[8] סבורני שעלינו לקבל את הודעתו של ברנדוט.

השר ציזלינג העיר כי לפי התרשמותו אין איסור על הכנסת נשק אלא לא"י בלבד. השר שטרית שאל מה דינם של מצרכים מלחמתיים הנמצאים בדרך לא״י.

השר מ. שרתוק: בנוגע להכנסת נשק יש כאן שני סעיפים: סעיף 5 וסעיף 7.

סעיף 5 אומר: תנועת צבא וחומרי מלחמה מאחת הארצות הנוגעות בדבר לחברתה, או יותר קרוב לגבולות ארץ-ישראל או לחזיתות המלחמה בארץ-ישראל, אסורה.

סעיף 7 אומר: חומרי מלחמה לא יוכנסו לארץ מטריטוריה של אחד הצדדים הנוגעים בדבר - (השר פ. רוזנבליט: לפי איגרת זו, אנגליה רשאית לשלוח למצרים חומרי מלחמה והבנתי שמקודם היה הדבר אחרת) - נאמר כך: המועצה מחייבת את כל הצדדים ואת כל הממשלות להימנע מלהכניס חומרי מלחמה לארצות אלה ואלה, או להוציא חומרי מלחמה מהן. אין יבוא ואין יצוא של חומרי מלחמה. מה שכתוב הוא שאי-אפשר להחדיר, נניח, נשק ממצרים לערב הסעודית או ממצרים לארץ-ישראל, אבל לא כתוב שאי-אפשר להכניס למצרים נשק מאיזה מקום אחר. על עניין זה ישנה ידיעה מקדוגן שלא יעשו זאת. יש בידינו הצהרה ממנו בעניין העברת נשק לארצות אלה. בנוגע להסכם מסחרי אין שום כתוב מפורש, וצריך לעמוד על זה. הגיעו אלינו ידיעות ממקורות נאמנים, כי בלאו הכי לא עמדו האנגלים להעביר נשק לערבים עד יולי. לא נזכרה אף מילה על תנועה אזרחית מירושלים או לירושלים. אולם ישנו דבר אחד שמישהו דאג להכניסו, וזו העמדת ירושלים כנגד יפו. הם העמידו את ירושלים כנגד יפו, כאילו רק בתחום המזון, אולם אפשר להוציא מזה מסקנות. נניח שאנחנו דורשים אפשרות כניסה לירושלים. טענתנו תהיה כי מצב המלחמה עצר אנשים רבים מבין תושבי ירושלים מחוץ לעיר. כנגד זה יאמרו לנו שגם הרבה יפואים צריכים לחזור ליפו.[9]

בנוגע ליציאה מן העיר אמר ברנדוט, שתהיה תנועה אך מצומצמת מאוד ומבוקרת. הסכמתי שנדון על כך כאשר נבוא לידי הסכם.

בנוגע לנמלי יציאה,[10] אם נחשב גם נמל שבדרך, לא דובר על זה בינינו.

לשאלה על גורל מצרכים שנמצאים בדרך, אם יֵדע ברנדוט שהם בדרך, לא ייתן להם לעבור.

הדיון נמשך ארוכות בהשתתפות שרים רבים. להלן יובאו עיקרי דברי רה״מ ב"ג:

ראש הממשלה בן-גוריון: לפני שבאתי לישיבה זו היה מונח לפני הדוקומנט הזה [איגרת המתווך על תנאי ההפוגה] ושאלתי את המטה מה דעתו על כך מבחינה צבאית טהורה - האם ההפוגה היא דבר טוב או רע?

״לפי מצב העניינים עתה״, הייתה התשובה, ״יש בהפוגה ברכה רבה. נחוצה מנוחה לחיילים. אלה העומדים במערכה נמצאים בה כבר זמן רב והם עייפים מאוד״.

דווקא עניין ירושלים מחייב הפוגה פחות מאשר כל מקום אחר. לו עמדה לפנינו רק בעיית ירושלים, דבר זה לא היה מחייב הפוגה. במקום זה יש לנו יותר סיכויים מאשר בכל מקום אחר ונוכל לעמוד בו. עתה בנוי כל העניין על כך שנוכל להספיק לעשות את הדרוש עד ההפוגה. השאלה העומדת לפנינו היא אם יכולים אנו להיכנס בריב מזוין עם כוחות אלה [צבאות ערב] או לאו, או האם נחוצה לנו לפחות הפוגה של ארבעה שבועות. דבר זה יוצא מגדר חוות דעת של מומחה [צבאי], יען כי במשחק זה פועלים כוחות כאלה ששום מומחה לא יכול לדעת אותם מראש. לכאורה קל מאוד להוכיח שאין שום סיכוי בריב כזה ליהודים, כי אנו לוחמים אחד כנגד ארבעים לכן אינה דרושה לנו חוות הדעת כיום. המומחים יכולים היו להגיד לנו עוד לפני שישה חודשים שאין לנו שום סיכוי. רבים מהיושבים כאן היו עונים לפני שישה חודשים, שלא נוכל לעמוד במשך תקופה כזאת. גם אז לא הייתי מקבל חוות דעת זו, כי משחקים כאן גורמים כאלה שהמומחים אינם יודעים אותם. אין לנו עתה עניין עם ערביי א״י. הם יצאו כולם מהמשחק הזה, אולם לא יכולנו לנחש מראש התפתחות עניינים כזאת. ההנחה הייתה שאי-אפשר להזיז כפר ממקומו, והנה עובדה שנעזבו כפרים ערבים גם במקומות שלא הייתה בהם סכנה. לשיח׳ מוניס לא נשקפה סכנה ובכל זאת נעזבה. עמדה שאלה אם נקבל נשק או לאו, אך אם גם היה ברור שנקבל נשק, לא היה ידוע אם נקבל בזמן. לכן אמרתי גם לפני שנה, כי נוכל לעמוד בפני העם הערבי. שאלו אותי מה יהיה אם תהיה פלישה של כוחות סדירים. עניתי: ישנן שתי אפשרויות ואת שתיהן אפשר להוכיח באותו כוח היגיון - שבתל-אביב ישלוט קאוקג׳י[11] או שלתוך דמשק ייכנס מפקד יהודי. עֶמדתי מלפני שנה לא השתנתה עד היום, וכך אני מתייחס עכשיו לדעת המומחים. אילו נמצא לפני שבעים שנה אדם פיקח, שהיה מספר את כל הקשיים שעתידים להיתקל בהם ושואל אם נתגבר עליהם, איש לא היה יכול להוכיח לו בהיגיון שנתגבר על הקשיים. אני שולל את הגישה המומחית. הממשלה צריכה לדעת לשקול דברים ששום מומחה בעולם אינו יכול לשקול אותם. אין הנימוק שהצבא זקוק למנוחה קובע מבחינה פוליטית, אף כי נכון הדבר שהצבא זקוק למנוחה. צבא זקוק תמיד למנוחה, גם במצב הטוב ביותר, כי מלחמה היא דבר ארור. הגישה הצבאית היא רק חלק מן הגישה הכללית, אולם אינה הקובעת. ישנה גישה פוליטית אשר אינה תלויה במומחיות אלא בהבנת היקף הדברים כולם. אני מאמין גם עתה, כמו לפני שישה חודשים, כי יש בכוחנו לנהל מלחמה זו עד ניצחון סופי. לא הייתי חותם לפני שישה חודשים על שטר ולא אחתום עתה. האמונה נתחזקה בלבי, אך לא אחתום משום שהכל ייתכן.

עוברים להצבעה:

בעד קבלת הודעתו [של המתווך] בלי פירושים - 1.

בעד דחיית ההודעה בכלל - אין.

בעד קבלת ההודעה בתוספת של פירושים אשר יפורשו כתנאים - 8.

להצעה שיהיה פירוש הכולל את עניין ירושלים - 5.

להצעה שעניין ירושלים לא ייכלל בפירוש - 2.

ראש הממשלה בן-גוריון: לפי ההחלטה שנתקבלה, נודיע לו לפני הזמן שקצב, שאנחנו מקבלים את ההפוגה.

השר מ. שרתוק: נוסיף במכתב, כי קובלים אנו על שלא הועמדנו בתנאים שווים. מאז נפגשנו בחיפה עבר זמן מסוים ונתקיימו ;שיחות שאנחנו לא השתתפנו בהן, בעוד שהצד השני לקח בהן חלק. מכיוון שלא ניתן לנו להשתתף בשיחות מאז ועד לזמן הניסוח, תובעים אנו תשובות בעניינים מסוימים. אחרי דברים אלה תנוסח קביעת עמדתנו.

הערות: