17. מ"ש במסיבת עיתונאים מקומיים וזרים, תל-אביב - הזמן פועל לטובתנו - 9/6/1948
שם הספר  דבר דבור 1948
שם הפרק  17. מ"ש במסיבת עיתונאים מקומיים וזרים, תל-אביב - הזמן פועל לטובתנו - 9/6/1948

17

מ"ש במסיבת עיתונאים מקומיים וזרים, תל-אביב[1]

9/6/1948

הזמן פועל לטובתנו

 

 

מ. שרתוק: הוקל עלינו לקבל את הצעות הרוזן ברנדוט בשאלת הפסקת האש מפני שההפוגה אינה הכרח או צורך צבאי בשבילנו. שתי סיבות עיקריות להחלטתנו לקבל את הצעותיו של הרוזן ברנדוט:

אישרנו מחדש את החלטתנו הקודמת כי נסכים להפסקת אש אם גם האחרים יסכימו לה;

רצוננו לחיות בהרמוניה עם האומות המאוחדות.

הערבים פרסמו סיפורים דמיוניים על ניצחונותיהם. הם סיפרו, למשל, כי המדינה היהודית בותרה על ידי כיבוש נתניה, שלא היה ולא נברא. הדמיון הערבי ומכונת התעמולה הבריטית עשו יד אחת. בעיתונים בריטיים פורסמו סקירות על המאורעות בארץ-ישראל, אך לא המציאות, אלא התוכנית שנקבעה מראש מצאה את ביטויה בסקירות אלו.

לעומת כל הסיפורים הדמיוניים האלה יש לקבוע כי השבועות האחרונים הביאו השתרשות ועיצוב מהיר של מדינת ישראל. הזמן פעל לטובתנו ואנו מקווים כי יוסיף להיות גורם מסייע. אם יש מי שמציע הפוגה מתוך תקווה כי ימצא אותנו בסופה נחלשים ומוכנים לפשרה - במהרה יבין כי אין זאת אלא טעות. שום משא ומתן על שינוי פוליטי אינו אפשרי.

200 כפרים ערביים נעזבו על ידי תושביהם. טבריה, חיפה, עכו, יפו, צפת וכל ירושלים שמחוץ לחומות נמצאות בידינו. ג׳נין ריקה מאדם. אם הערבים יעשו חשבון ריאליסטי, יראו כי מאזן המצב הוא חיובי בשבילנו.

הסכמנו ב-29 בנובמבר [1947] כי ירושלים תהיה עיר בינלאומית בפיקוח או״ם, אף כי היא עיר יהודית בעיקרה. אך לא הסכמנו ולא נסכים שירושלים תהיה עיר ערבית. חוגים נוצריים פנו אלינו בבקשה שנוותר על דרישתנו בנוגע לירושלים אך לא על מנת שירושלים תהיה בירת ממלכה ערבית.

אין לשכוח כי התקפות ״הלגיון״ על ירושלים ומקומותיה הקדושים נערכו בפיקוד גנרל נוצרי וקצינים נוצרים. אם הערבים לא יסתלקו מדרישותיהם לגבי ירושלים, תתחדש המערכה למען הצלת ירושלים מסכנת שלטון הערבים - (ארתור קסטלר:[2] התכיר ממשלת ישראל בגבולות שנקבעו ב-29 בנובמבר או תחזיר לערבים את יפו אם הערבים יפרו את ההפוגה או לא יכירו במדינת ישראל?) - הסכמנו בנובמבר לתוכנית מסוימת, הקובעת כי בא״י תוקמנה שתי מדינות ריבוניות, יהודית וערבית, שתהיינה מאוחדות באיחוד כלכלי וירושלים כעיר בינלאומית. כל עוד קיימת תוכנית זאת, נקבלה כולה, על כל חלקיה. אם אינה קיימת - זכותנו היא להציע שינויים הנראים לנו הכרחיים. הותקפנו. נאלצנו לכבוש כמה שטחים בחלק הערבי לפי תוכנית נובמבר. אם יש רצון מצד האחרים לקיים את התוכנית המקורית נקיים גם אנחנו את התחייבויותינו - (ארתור קסטלר: ואם החלק הערבי יהיה חלק של מדינה ערבית אחרת, האם ייחשב הדבר כשינוי התוכנית המקורית?) - כן, זהו שינוי יסודי, הואיל וזה מבטל את עיקרון האיחוד הכלכלי - (ארתור קסטלר: האם מדיניות החוץ של מדינת ישראל תהיה מושתתת על עקרונות דמוקרטיים ואנטי-טוטליטריים?) - מדיניות החוץ של מדינת ישראל מבוססת על האומות המאוחדות - (ארתור קסטלר: אך האם תהיה נטייתה הרגשית של מדינת ישראל להעדיף את הדמוקרטיה האנטי-טוטליטרית?) - מדיניות החוץ שלנו לא תהיה רגשית כלל.

 

בתשובה לשאלות אמר מ״ש:

 

מ. שרתוק: סעיף 7 של תשובתנו בעניין ירושלים עניינו הצעת ברנדוט כי מזון יובא לירושלים באמצעות ״הצלב האדום״. עם זאת נקבע כי כל צד יישאר בעמדותיו שעליהן הוא נמצא ועליהן הוא שולט. המצב בדרך לירושלים הוא שהיהודים שולטים בחלק חשוב של הכביש. בידי היהודים נמצא, למשל, הכביש שבו מביאים את החלב מקריית ענבים ומעלה החמישה לירושלים. איננו רואים כל צורך להביא חלב מקריית ענבים לירושלים תחת דגל ״הצלב האדום״.

 

הערות:


[1] מתוך ״דבר״, 10/6/1948.

[2] ארתור קסטלר (1983-1905). עיתונאי, סופר והוגה דעות יהודי, יליד הונגריה. ישב בבריטניה. ב-1929-1926 התגורר בא״י, תחילה בקיבוץ חפציבה, ואח״כ היה מזכירו של ז'בוטינסקי וכתב ב״דואר היום״. ב-1931 הצטרף למפלגה הקומוניסטית ונוכח ״הטיהורים הגדולים״ בבריה״מ פרש וכתב את ספרו הנודע אפלה בצהריים. ספריו על הציונות וא״י: גנבים בלילה, הבטחה והגשמה.

 

העתקת קישור