16. הממשלה הזמנית, ישיבה ט, תל-אביב - שגרירים וצירים - 9/6/1948
שם הספר  דבר דבור 1948
שם הפרק  16. הממשלה הזמנית, ישיבה ט, תל-אביב - שגרירים וצירים - 9/6/1948
כותרת משנה  סעיף ה׳: אישור שגרירים וצירים בחו״ל; סעיף ו': הודעה על החלטת הממשלה בדבר ההפוגה

16

הממשלה הזמנית, ישיבה ט, תל-אביב[1]

9/6/1948

שגרירים וצירים

 

 

סעיף ה׳: אישור שגרירים וצירים בחו״ל

 

השר מ. שרתוק: אני מציין, שלא אני הצגתי את הסעיף הזה. אבל אם עומד סעיף בעניין שגרירים וצירים עלי לומר: עד שלא נתקבלה החלטה בניגוד לזה, אני סבור כי המינוי של שגרירים וצירים מסור לסמכותו של שר החוץ - (השר מ. בנטוב: קיימת ועדה שצריכה לאשר את המינוי) - לעת עתה יש לנו סמכות למנות ציר רק במדינה אחת - פולין, המדינה היחידה שקיבלנו ממנה אישור שהיא מוכנה להחליף צירים. פניתי לאדם אחד בארץ והצעתי לו את המינוי הזה, אבל עדיין לא קיבלתי ממנו תשובה.[2] יש לי גם מחשבות על קונסול כללי בוורשה, אבל עוד לא קבעתי בזה שום מסמר.

ככלל לא נהגתי לבקש הכרה ומיניה וביה לבקש ציר. הדבר נעשה בשני שלבים:

אני מבקש הכרה,

ואם מכירים אני מודה ומבקש חילוף צירים,

כמובן, מאותן ארצות שאני מעוניין בהן. לא ביקשתי חילוף צירים מאורגוואי או מקוסטה ריקה.

בנוגע לבירות אחרות המצב הוא כדלקמן: קיבלנו עצה מממשלת ארה״ב, שנפנה ונבקש מעמד של ציר לנציג שלנו. זו הייתה הצעה ישירה של מיניסטריון החוץ. אבל כאשר פנינו בעניין זה נאמר לנו שהדבר נשאר עוד בגדר דיון, ובינתיים יאשרו לנו משלחת. לאחר שקלא וטריא החלטתי לקבל את הדבר לעת עתה, ואמרתי שזה אינו במקום הדבר השני שבוודאי לא יאחר לבוא.

בנוגע לבריה״מ, מייד אחרי שנתקבלה הכרה של מולוטוב[3] שלחתי מברק למולוטוב בו הודיתי על ההכרה וביקשתי חילוף צירים. לעת עתה לא קיבלתי תשובה. אומנם, משהגיע המברק למוסקבה, ניתן פרסום לזה שממשלת ישראל פנתה והציעה להחליף צירים ודנים בדבר, אך תשובה רשמית טרם קיבלתי. בשלב קצת יותר מאוחר פניתי אליהם באמצעות וושינגטון, כי אין לי איתם קשר של קוד, ואמרתי שעד להסדרת עניין הצירות אנחנו מעוניינים לשלוח משלחת מיוחדת ״אד הוק״[4] לדון בשאלות של ציוד ומזון, ואני עוד מחכה לתשובה.[5]

אשר לצ׳כוסלובקיה, מעשה שטן, לא קיבלתי עד היום תשובה מממשלת צ׳כוסלובקיה שהיא מכירה בנו. טלגרפתי כבר כשלוש-ארבע פעמים. אומנם זה לא מפריע ליחסים. בינתיים הודעתי לממשלה [שם] שמנהל המשרד הארצישראלי[6] בפראג הוא לעת עתה נציגנו. אבל הכרה רשמית בכתב עוד לא זכיתי לקבל.

ההכרה היוגוסלבית נתקבלה אתמול באמצעות הקונסול בירושלים, ואני עומד לחבר איגרת ליוגוסלביה ולהציע לה חילוף נציגים, אף כי אינני יודע אם עלי למהר כל כך, אבל בדרך הטבע צריך לעשות זאת.

בנוגע לאנגליה, אתם יודעים עד כמה המצב מסובך. אולי אביא את העניין לישיבה הבאה.

בנוגע להונגריה, נתקבלה שלשום טלגרמה מוושינגטון. הקונסול היוגוסלבי בוושינגטון מסר לאפשטיין, שהוא נתבקש על ידי ממשלת הונגריה להודיע שהיא מכירה בנו. מייד שלחתי טלגרמה שאנחנו מודים על ההכרה וביקשתי חילוף צירים.

צרפת לא הכירה בנו. יש סבורים כי בקבינט הרוב הוא בעד הכרה, אך [שר החוץ] בּידוֹ מתנגד והדבר לא נקבע עוד בצורה סופית.

מיניתי לקונסול כללי בניו-יורק את ארתור לוריא[7], שהתחייב לקבל את הנתינות הישראלית היום ושלחתי אדם למשרד המסחר והתעשייה להתייעץ על מינוי קונסול מסחרי. מלבד זה בא איתי בדברים שר העלייה, ויחד התייעצנו וקבענו הסדר זמני למינוי מנהלי המשרדים הארצישראליים בכמה מרכזי עלייה כקציני ויזות - ברוך יפה,[8] ח. הופמן,[9] א. גולדברג[10] ואחרים. הסכמתי לכך למורת רוחי, כי אני חושב שצריך להפריד הפרדה גמורה בין מנהל המשרד הארצישראלי ובין האדם שיפעל בעניין ויזות.

 

להלן התנהל דיון על הליך מינוי נציגים זמניים וצירים קבועים. הוצע למנות ועדה למינוי צירים, שהחלטותיה יהיו טעונות אישור הממשלה.

 

סעיף ו': הודעה על החלטת הממשלה בדבר ההפוגה

 

השר מ. שרתוק: קיבלתי שדר מגרינבוים[11] שהוא נגד הפוגה. הוא בטוח שידיעות ״רויטר״ ו״יונייטד פרס״, שאנחנו עומדים להסכים להפוגה, בשקר יסודן, כי איך אפשר לנו להסכים להפוגה כשכביש ירושלים סגור? אני הודעתי לו על כל מהלך הבירורים כאן וציינתי, שאחד הנימוקים העיקריים בעד ההפוגה זה המצב בירושלים. הוא רואה את הכביש הסגור כמעצור.

הקונסול האמריקני בירושלים קיבל מברק ממשרד החוץ בוושינגטון, להודיע לנו - יש להניח להודיע גם לערבים - שמשרד החוץ [האמריקני] קיבל את הנוסח של הצעות ברנדוט, התרשם מאוד מהנוסח הזה והביע את תקוותו הנמרצה ששני הצדדים יקבלו את התנאים הכלולים בו ויסכימו להפוגה.

יש לי היום פגישה עם ועדת התגובה של העיתונות העברית, שהיא ברובה נגד ההפוגה. אמסור בפגישה זו, שההחלטה נתקבלה בממשלה ללא כל התנגדות ולמעשה כמעט פה אחד. לצד העקרוני, על כל פנים, לא הייתה כאן דעה נגד ההפוגה.

 

הערות:


[1] מתוך הפרוטוקול, סעיפים: ה׳, ו׳.

[2] מדובר בישראל ברזילי, ממנהיגי ״הקיבוץ הארצי״ ומפ״ם. ברזילי נענה וקיבל את המינוי.

[3] ויאצ׳סלב מולוטוב (1986-1890). שר החוץ הסובייטי 1949-1939, 1956-1953. בריה״מ הכירה הכרת ״דה יורה״ בישראל ב-18/6/1948. ר׳ מכתב מולוטוב מיום זה, תלחמ״י 1, מס׳ 24.

[4] ״אד הוק״ - לטינית: בעניין זה, כלומר לאלתר.

[5] במברק אל אליהו אילת, וושינגטון, מ-9/6/1948, הורה לו מ״ש לפנות אל שגרירות בריה״מ ולבקש אישור לְבוא משלחת ישראלית מיוחדת למוסקבה לדיונים ברכישת ציוד צבאי ומצרכי מזון. יוזמה זאת לא נתממשה (ר׳ תלחמ״י 1, מס׳ 173).

[6] המשרד הארצישראלי - נציגות מחלקת העלייה של הסוה״י שפעלה בכמה מארצות הגולה. הופקדה על חלוקת רישיונות העלייה לא״י שהוקצו בידי ממשלת המנדט, ועל הטיפול בעלייה.

[7] ארתור לוריא (1978-1903). יליד דרום אפריקה. מזכיר מדיני במשרד הסוה״י בלונדון 1939-1933. מנהל מועצת החירום הציונית בארה״ב 1946-1940. חבר משלחת הסוה״י לוועידת האו״ם בסן פרנציסקו 1945. קצין קישור לוועדת החקירה האנגלו-אמריקנית 1946. מנהל משרד הסוה״י ליד האו״ם 1948-1947.

[8] לא זוהה.

[9] חיים הופמן (יחיל). ראש משלחת הסוה״י לשארית הפליטה בגרמניה 1948-1945, אח״כ קונסול ישראל בגרמניה ומראשי משרד החוץ.

[10] לא זוהה.

[11] השר יצחק גרינבוים (1970-1879). מנהיג ציוני פולין. חבר ה״סיים״ 1930-1919. עלה ב-1933. ראש מחלקת העלייה של הסוה״י 1935-1933, ראש מחלקת העבודה של הסוה״י 1946-1935. ישב בירושלים, שלא כעמיתיו בממשלה שישבו בתל-אביב.

 

העתקת קישור