15

הממשלה הזמנית, ישיבה ח/3, תל-אביב[1]

9/6/1948

תשובה לאיגרת ברנדוט

סעיף א׳: הובלת מזון לירושלים

השר מ. שרתוק: ישבתי אתמול עם מר רידמן, המקשר מטעם או״ם, ומצאתי אצלו גרסה שנייה של הודעת ברנדוט. הוא קיבל את ההודעה דרך שני צינורות ובאותו סעיף שהתקשינו בו - סעיף 7 - מצאתי כתוב במקום from את המילה or. זאת אומרת, שיש שוויון בין כולם ואיסור מוחלט על כולם להכניס נשק לאיזו ארץ שהיא. רידמן מניח בוודאות כי זו הגרסה הנכונה.[2]

בי״ת, אתמול בערב קיבל רידמן שדר נוסף מברנדוט עבורי. כנראה שהמסמך שאנו קיבלנו חובר לפני שהוא קיבל את השדר שלי בכתב משביעי לחודש, אשר בו הודעתי שהממשלה מצטרפת לביקורת שלי ומעירה במיוחד על אי חד-הזמניות של הקונטרולה לגבי העלייה ולגבי המעבר.[3] בשדר התשובה שלו הודיע כי הוא מקבל את הביקורת ביחס לנקודה השנייה ורואה אותה כבעלת תוקף - אי חד-זמניות הפיקוח על העלייה ותנועת הצבא בין ארץ לארץ - ויתאים את מדיניותו לפי זה.[4]

הוא מסב שוב את תשומת לבנו ש״באם תהיה דחייה בקבלת ההצעה, או קבלתה בתנאים״, ומדגיש את המילה ״או״, יחזיר מייד את כל העניין למועצת הביטחון ויטוס ללייק סכסס כדי למסור למועצת הביטחון דין וחשבון.

נוסף לשדר זה הגיע אלי שדר נוסף מבאנץ׳, וברור לי שני דברים:

אל״ף, הוא עומד בקשר עם לייק סכסס וברור לו, שבמקרה שהערבים יקבלו את התנאים והיהודים יסרבו, תתמוך מועצת הביטחון בגרסה של המתווך לגבי פירוש הסעיף על אנשים בגיל הצבא.

בי״ת, הוא מדגיש שאומנם הנוסח של החלטת מועצת הביטחון בהחלט מביא בחשבון עליית אנשים בגיל צבא תוך תקופת שביתת הנשק, אבל הוא אינו כזה שאפשר לפרשו בדיוק כנותן חופש גמור לעליית אנשים מסוג זה.

אמש קיבלתי טלגרמה מניו-יורק בתשובה לשיחה שלי עם אפשטיין[5] וזו לשונה:

בנוגע לשאלתך לאליהו [אפשטיין], אף על פי שיש משלחות הרואות את ההסכם מ-3 ביוני כמתקבל על הדעת אין להסיק מזה שהם יתנגדו להצעתו החדשה של המתווך. מניח אני כי ההצעה מנוסחת על ידו באופן כזה שיימָנע מהפרה גלויה של החלטת מועצת הביטחון. הטנדציה הגוברת כאן [במועבי״ט] תהיה לתמוך בו וזה עלול להיות מכריע למרות האהדה שישנה כלפינו כנגד זה. על כל פנים, אין כמעט להעלות על הדעת שמועצת הביטחון תכריע נגדו אלא אם כן הוא יגלה פנייה קיצונית ומובהקת לטובת צד אחד.[6]

הבוקר קיבלתי מברק מאבן:

רוס[7] טלפן ברגע זה להודיע כי וושינגטון רואה את הצעות המתווך כמאוד מתקבלות על הדעת. אשר לדיסקרציה של המתווך לגבי כניסת אנשים בגיל הצבא, הם מניחים מראש שהוא ישתמש בדיסקרציה באופן הוגן ומתקבל על הדעת.

מ״ש קורא את דברי התשובה לאיגרת הרוזן ברנדוט.[8]

להלן התנהל דיון בנוסח התשובה של מ״ש לברנדוט. השרים קפלן ושפירא ולוין טענו שהנוסח חריף מדי. ראש הממשלה ב״ג דיבר בזכות הנוסח. השר בנטוב הציע להוסיף לנוסח את ההנחה כי המתווך ינהג לפי מיטב שיקולו באופן שההפרש בין החלטת מועבי״ט והביצוע יהיה קטן יותר, וכן להוסיף את עמדת הממשלה לגבי החלת הפיקוח במקומות שונים. השר רוזנבליט הציע כי בהקדמה להערות ייאמר: "אם כי הממשלה הזמנית אינה מתנה תנאים להסכמתה, היא חושבת לנחוץ להעיר את ההערות הבאות", וזאת כדי למתן את חריפותן.

השר מ. שרתוק: ישנה ביקורת אחת שאני מוכן לקבלה אם היא נכונה. אני מוכן לעבור פעם נוספת על נוסח דברי התשובה ולהיווכח אם יש בהם חוסר אדיבות ואז אוסיף אותה. לעומת זאת, צריכים להיות ברורים שני דברים:

קודם כל, הצעת ברנדוט בכללותה יש בה עוול יסודי כלפינו, כי מעמידים אותנו בדרגה שווה עם המתקיפים. מכך נובעות עוולות יסודיות לגבי שוויון איסור היבוא ודברים אחרים ופוגעים בנו פגיעה ישירה. לכן איננו יכולים ללכת לקראת דבר זה בפנים שוחקות. מוכרחים אנו לקבל זאת בפנים רועמות. דבר זה מוכרח לבוא לידי ביטוי ולכן הטון צריך להיות קשה ואינו יכול להיות קל ואדיב באופן מופרז. אולם צריך להימנע מקביעת מסמרים דוקרים.

בי״ת, ברנדוט נמצא תחת לחץ עצום של הצד שכנגד לא רק מפני שהם מונים שבע ארצות ואנחנו אחת בלבד, אלא משום שהוא נמצא עתה אצלם. הוא היה בעמאן ובביירות ועתה יושב בקהיר. בעניין זה תלוי גורל הקריירה שלו ודברינו יהיו עליו לחץ.

אכניס את התיקונים של מר בנטוב, וייאמר שמקווים אנו כי הוא יקטין את הפרש הזמן בין ההחלטה לביצוע עד כמה שאפשר, ולהדגיש את ההבדל בין פירושנו לפירושו בקשר לעלייה, ומסכים אני שדבר זה ייכנס בתור סעיף. אשמיט את הסעיף האחרון בעניין פרסום ״רויטר״ את הודעתו, כי זו פגיעה נוספת בו. וכן מקבל אני את הנוסח של הצעת רוזנבליט.

בנוגע לירושלים מתעורר אצלי ספק מבחינת תעמולת המלחמה שלנו. המסמך שנמציא לברנדוט יתפרסם במילואו ומתוכו יתברר, כי ביום מסוים חשבנו כי קרובים אנו מאוד לביצוע כיבוש הדרך. הערתו של בן-גוריון[9] נכונה ומשום כך צריכים אנו להגיד, שבמידה שהכביש נמצא כבר כיום בידי הכוחות היהודיים, ובמקרה שיובטח הכביש כולו, לא תעמוד שאלת הגבלת התנועה לירושלים.[10]

לאחר דיון קצר סוכם:

מאשרים את הנוסח שהוצע על ידי מר שרתוק לאחר שיוכנסו התיקונים שהתקבלו בישיבה זו.

הערות: