11

הממשלה הזמנית, ישיבה 7/א, תל-אביב[1]

4/6/1948

ברנדוט חותר להגבלות על העלייה

סעיף ב׳: המשא ומתן על הפוגה בפעולות האיבה

השר מ. שרתוק: השיחה [ביום זה בחיפה] עם המתווך הרוזן ברנדוט החלה בעניין העלייה. הוא אמר כי מכיוון שהוטל עליו תפקיד מסוים ואין אפשרות לבדוק מי מבין העולים הוא איש לוחם, הוא מפרש שלא צריכה להיות עלייה. אמרתי לו, שהסכמנו לשביתת נשק על יסוד הנחות מסוימות ומכאן עברנו לבירור איזו עלייה מותרת. מייד השתלבה בעניין זה בעיית [המעפילים העצורים ב]קפריסין. אמרתי לו, שלא בלבד שאיננו מסכימים לשום הגבלות, אלא שהננו רוצים שיפעל לביטול ההגבלות שמטילים עלינו האנגלים.[2] צריך להגיד להם, שהם עושים דבר הנמצא מחוץ לכל גדר סמכות שלהם.

בשיחה השתתפו עוד באנץ׳ ואוואנס[3] וכן אחד מעוזריו ששמו וייל,[4] שלדעתי הוא טיפוס מסוכן מאוד. המוסר הוא מונופול שלו והוא מצדיק כל דבר אשר רואה צורך לעשותו.[5]

בתחילה עמדה השאלה אם אנחנו היינו מוכנים בתקופת ארבעת השבועות האלה [של ההפוגה] להסתפק רק בעלייה מקפריסין, כדי להקל על הביקורת. אמרתי שיש לנו 24 אלף איש בקפריסין ולא כל כך פשוט הדבר להעלות מספר זה של אנשים במשך ארבעה שבועות. אף כי לקפריסין יש דין קדימה, לא אוכל להגיד כי נסכים שלא להעלות אנשים מאירופה.

ראשית, ישנן אוניות בדרך וייתכן שישנן התחייבויות כלפי אנשים. ייתכן שישנם אנשים היושבים עדיין במקומותיהם, אבל אי-אפשר לדחות את עלייתם. הבטחתי לברר זאת. כלומר, לא התחייבתי אך פתחתי פתח לאפשרות, שבמשך ארבעה שבועות אלה תהיה בעיקר או רק עלייה מקפריסין, מתוך הדגשה שייתכן שתבואנה אוניות אחרות מאירופה במשך הזמן הזה. ברור לו, שמוכרחה להיות ביקורת על אנשים בגיל הצבא, שלא יגויסו ולא יאומנו. את הדבר הזה הוא מוכרח להבטיח. השאלה היא איך יעשה זאת. שאלתו היא האם אפשר יהיה להחזיק אנשים במקומות שאנשיו יוכלו לפקח עליהם? אמרתי לו, שאפשר להחזיק אנשים אלה במחנות העלייה. לא הזכרתי את המילה משקים. הברירה שעמדה לפני הייתה או להזניח את ההחלטה ולעשות איתו הסדר, ואז אני משמיט את הבסיס שאני עומד עליו, או שאני עומד על בסיס ההחלטה והיא אומרת שאסור לגייס אנשים, ואז מוכרחים לאפשר ביקורת. פירושו של דבר, שאני הסכמתי שאנשים בגיל הצבא, גברים, יהיו בתוך מחנות שאפשר יהיה לבקר אותם ולשמור עליהם שבמשך תקופה זו לא יגויסו לצבא ולא יקבלו אימון צבאי.

שאלה שנייה: מה תהיה הביקורת על האוניות? האם אפשר להודיע מראש על הפלגת כל אונייה מאיזה מקום שהיא מפליגה? האם אפשר יהיה לצרף מלווה על אונייה מטעמו, כדי שייווכח אם יש נשק על האונייה ומה טיב האנשים וכולי?

בדרך כלל, עניתי על השאלות בחיוב אם כי הוספתי שהדבר תלוי בכל מקרה ומקרה. הם ניסו לבחון את השאלה בכל מיני דרכים: שמא יובאו מקפריסין רק נשים וילדים? אמרתי שלא באה בחשבון כל הגבלה שהיא והסברתי לו, שזה יקל על תפקידו לא רק משום שהוא מחויב, על פי הגדרת סמכותו, לבטל את הגזירה על קפריסין, אלא שאם לא יבטלה נביא אנשים רק מאירופה, ובאם יבטלה נעביר את האנשים מקפריסין ודבר זה יקל עליו את עבודתו. בקפריסין נמצאים אנשים שמחצי שנה עד שנתיים לא קיבלו אימונים צבאיים. על עניין זה הייתה פחות או יותר הסכמה. אחד מהם ניסה להוציא מפי על איזה מספרים של עלייה אנחנו חושבים ואם אפשר לצמצמם. אמרתי להם את המספר של השבועיים האחרונים וציינתי שחושבים אנו על מספר גדול יותר, כי נעשו מצדנו כל ההכנות שמייד עם השגת הריבונות והעצמאות נשתמש בהן לענייני עלייה, שהייתה במחנק במשך כל הזמן.

הבוקר הגיע אלי רידמן, המקשר של הרוזן ברנדוט, והודיע שברנדוט מוסר לי שדר כזה: הוא רואה את תפקידו בביצוע ההחלטה ולא בפרשנותה. בעניין העלייה הוא מסכים עם מה שאמרנו, שההחלטה בפירוש מביאה בחשבון עלייה. גורמת לו דאגה השאלה עד כמה יוכל, באופן יעיל, לבקר את העניין כפי שמחייבת ההחלטה. לכן הוא אומר: אין זו שאלה עקרונית בשבילו, אלא שאלת הביצוע. אולם הכרחי שתהיה לו אפשרות לחפש באוניות כדי להבטיח שאין בהן נשק, במידה שאפשר בנמלי ההפלגה, על כל פנים בנמלי העגינה [בא״י]. איש שיימצא בידו נשק, מבין העולים, לא רק שהוא יילקח ממנו, אלא איש כזה ייפסל לעלייה. הוא מניח כי מצד הרשויות שלנו תינתן לו כל העזרה וכל שיתוף הפעולה בעניין זה כדי לאפשר חיפוש ולא לתת לאיש עם נשק להיכנס לארץ, משום שהוא סבור שאיש שמחזיק בידו אקדח או רובה ודאי קיבל אימון צבאי. לכן מוטב, לדעתו, לבדוק את האנשים בזמן ההפלגה כדי שלא ייגרם להם סבל נוסף, אך הוא מבין שייתכן שדבר זה בלתי אפשרי ולכן יצטרך האיש לקבל את הדין בנמל שאליו הוא מגיע. אחר כך הוא רוצה להיות בטוח שהעלייה, במשך חודש זה [של ההפוגה], תיתן תמונה של חלוקת גילים נורמלית. אין הוא פוסל אנשים בגיל הצבא, אך אינו רוצה שיתקבל הרושם שאנחנו מנצלים חודש זה רק או בעיקר להעברת צבא. עניתי לו, כי ייתכן שיהיה בזה איזה שהוא קושי, כי המצב בקפריסין בלתי נורמלי משום שמדיניות הממשלה האנגלית הייתה להעדיף הוצאת ילדים וזקנים ותשושים ונשים הרות, ולכן נשארו שם אולי אחוז גבוה יותר של אנשים בגיל הצבא, אך הם חלק מציבור שלם העולה ארצה - (ד. בן-גוריון: בכלל העלייה בכל העולם היא בגיל זה) - אמרתי לו, שאשמע את כל אשר יש לו להגיד ואחר עלי ללכת לישיבה ולמסור את משאלותיו. את ההחלטות אודיע לו רק לאחר הישיבה. הבעתי את תודתי על ידי השליח, על שבא למסור לי ברגע האחרון את הדברים האחרונים.

המצב הכללי הוא כזה: הרוזן ברנדוט בא טעון כולו בעניין העלייה. בשעות השיחה הבין כי לא יוכל להפסיק את העלייה, משום שעל ידי כך יהרוס את כל העניין כי יוקיע עצמו כלפי העולם כעובר על הכתוב. אולם יש לו תפקיד לא קל בשכנוע הערבים. הוא רוצה כי תהיה לו אפשרות להבטיח להם שתסודר שמירה על המחנות ולא יהיה בידי האנשים נשק ולא יאומנו וכולי ושהעלייה תהיה מעורבת ויימצאו בה כל הגילים. ברנדוט הסביר, כי אם תבוא אונייה שכולה מלאה אנשים צעירים ונבחרים, דבר זה יעמיד אותו במצב קשה כלפי הערבים.

היות והוא מעוניין למלא תפקידו ביושר, הוא מסכים שיהיו מחנות וריכוזים של העולים, אולם עליו להשגיח עליהם בעזרת אנשים עושי דברו. אולם מכיוון שיעבור זמן עד שיגייס אותם, הוא שואל אם אפשר לתת לו שהות ושלא נביא אנשים ארצה עד אשר יהיה מוכן להבטיח את הפיקוח עליהם. הוא העריך את השהות לשבוע ימים. אולם אני ביררתי בינתיים, שיש חמש אוניות שלנו בדרך ארצה והודעתי לו על כך. תשובתו הייתה שכל מה שמגיע לפני שבת לא יקבע בשבילו, ונגד אלה שנמצאות כבר בים אין מה לעשות. אמרתי לו, שבאונייה שצריכה לבוא מחר ישנם 600 עולים. באונייה שתבוא ביום רביעי 300 איש ובעוד שלוש אוניות 2,000 איש. הוא ענה לי, כי מכיוון שהאוניות תבואנה אחת אחת, וחבר האנשים הדרוש לו לעבודה כמעט מוכן, לכן לא תהיה זו בעיה קשה. אני מצדי אמרתי לו, שמסכים אני שהאנשים יחכו יום בנמל עד שיבואו אנשיו ונשתדל בימים אלה ליישר את ההדורים.

בינתיים אמרנו לו, שלהווי ידוע לו כי הכניסה לארץ-ישראל אינה מצטמצמת בתחום של עלייה מאורגנת. ישנה תנועת נוסעים לארץ-ישראל בדרך כלל. ישנם אנשים החוזרים ארצה. באמצע החודש יבוא בני הצעיר מארה״ב והוא כבן 15, אך אילו היה בן 18, האם היה מכניס אותו למחנה ומשגיח עליו שלא יתאמן? בני בא הביתה וצריך ללכת לבית הספר, וישנם רבים כמוהו החוזרים ארצה. באו סטודנטים החוזרים לימי הפגרה ארצה ובלבנון עצרו אותם. כן באים עיתונאים ומבקרים וישנם אנשים הבאים בענייני מסחר ובתוכם גם אנשים הבאים לצבא. הם באים באוניות ובאווירונים. הוא אמר כי התנועה הזאת נורמלית ולא יפגע בה, אלא שיצטרך להחזיק בכל שדה תעופה שנמצא במזרח התיכון איש משלו. בעניין זה היה ויכוח רב בינינו. הוא אמר שהערבים יטענו כי אנחנו מחזקים את כוחנו. אמרנו לו, שלערבים יש שש מדינות עם צבאות סדירים, ואיך הוא יכול להגיד שדבר זה מחזק את כוחנו? מה מונע את הערבים להכפיל את צבאותיהם בארצותיהם? אולם על כך ענה כעבור זמן מישהו מהם, שגם מאיתנו לא מונעת ההחלטה להמשיך את הגיוס שלנו ואימון אנשינו. על כך עניתי לו, שניצלנו את כל המלאי האנושי שלנו, בשעה שאצל הערבים ישנם מיליונים שלא נוצלו עדיין.

עברנו לעניינים אחרים. הוא פתח בעניין ירושלים. ההנחה היסודית אצלם היא שלא צריך לחול שום שינוי בירושלים. דאגתם הראשונה תהיה להבטיח לירושלים מזון ומים. הוא חשב על אפשרות הבטחת המזון תחת דגל ״הצלב האדום״. לדעתו, שיירות המזון האלה תצטרכנה להבטיח לירושלים את מכסת המזון שירושלים הייתה מקבלת בימים כתיקונם. אחד מהם העיר, כי בסופה של שביתת הנשק לא צריך שתהיה בירושלים כמות מזון גדולה יותר מאשר הייתה בערב השביתה. אני הארכתי בנקודה זו ואמרתי שאיני יכול להכתיב להם מה תפקידם, אבל אנחנו נעשה כל מה שבידינו עד לשמור על הכמות שישנה עכשיו, שאנשים מתפרנסים בארבעה או חמישה סנדוויצ׳ים ליום ושקיימת שאלה של חלב וביצים לילדים, ונקבל על עצמנו לעשות הכל כדי להגדיל את כמות המזון. אמרתי לו, שפתחנו דרך לירושלים[6] ועוסקים אנו בשכלול הדבר וייתכן שערב שביתת הנשק תהיה הובלת מזון סדירה לירושלים. אמרתי שקיים גם קשר אווירונים עם ירושלים וכל הדברים האלה כלולים בסטטוס קוו. הוא ענה לי כמה פעמים, שכל מה שאנחנו יכולים לעשות מעכשיו נעשה והסטטוס קוו יתחיל מאותם הדברים שכבר נעשו. הדגשתי שוב, שהיהודים יצברו מים והם [הערבים] יהיו מוכרחים לספק להם מים ואל יאמרו שהנחת צינור דרך אדמה שלנו זו פעולה מלחמתית. על זה ענה לי ברנדוט שנוכל לעשות זאת.

הזכרתי לו, שעוררנו את השאלה של תנועה סדירה לירושלים. הוא אמר, שמבין הוא שאנשים יצטרכו לנסוע וצריך לקבוע לכך הסדר. יחד עם זה, הוא חושב שבואם של חברי הממשלה לירושלים לא יהיה מעשה שיתיישב עם שמירה על סטטוס קוו.

בעניין זה העיר מישהו מאיתנו, שלפני כן אמר מישהו כי עבדאללה יכול לבוא לירושלים ואז ענינו שהוא אינו שייך לארץ-ישראל. על זה ענה מישהו מהם:

״מה תאמרו אם המופתי[7] יבוא ליפו?״ באנץ׳ אמר לנו שנבין היטב, כי זוהי חרב פיפיות. ״מה תאמרו״, אמר הוא, ״אם במקביל לתנועה בלתי פוסקת של מכוניות מתל-אביב, שתביא הרבה יהודים לירושלים, תתחיל תנועה בלתי פוסקת של מכוניות מיריחו שתביא ערבים לירושלים? האם יהיה הדבר רצוי לכם?״

בזוכרי שנקודה זו הייתה דקה בוויכוח בינינו, וחברים הביעו דעות שונות, עניתי לו כי אני מסכים שבמשך הזמן עוד נדבר על עניין זה ונחפש צורה להסדרת הדבר.

ברנדוט מייחס חשיבות יתרה לירושלים ולהבטחת מזון ומים לתושביה, אולם עם זאת, להבטחת שביתת הנשק בעיר זו, יהיה לו נציג מיוחד בירושלים וזה יהיה מוהן השבדי. לכן הוא מבקש שאנחנו נמנה נציג מוסמך בירושלים וניתן לו סמכות לקבל החלטות, כדי שלא יצטרך בכל עניין לשאול את תל-אביב במצבים שתידרשנה הכרעות מיידיות. אמרתי לו שנְמנה איש כזה, אולם הוא יפעל במסגרת סמכות מסוימת ויהיו מקרים שיצטרך לשאול בהם את דעתנו. כל זמן שהבעיה היא באופן הגשמת עקרונות שהוסכם עליהם, במסגרת זו הוא [הנציג] יהיה חופשי לפסוק. אולם אם השאלה שתתעורר תהיה שאלה של עיקרון חדש, יהיה מוכרח לחכות לתשובת העומדים למעלה ממנו. דבר זה פחות או יותר נתקבל.

אחר כך עמדה שאלת המועד. בתחילה קבע ברנדוט הנחה שישנם שני מועדים:

מועד ראשון של הפוגת האש

ומועד שני של שביתת הנשק.

במועד הראשון קובעים את השעה שבה פוסקת האש ובאותו זמן לא מופעלים עדיין כל אופני הפיקוח.

כעבור כמה זמן קובעים מועד שני ואז נכנסות לתוקפן כל ההגבלות.

ברנדוט חשב להציג מרחק של 48 שעות בין שני המועדים. בתחילה חשב להכריז על שביתת הנשק במוצאי שבת. על כך עניתי לו, שלא באות בחשבון שעות הערב והלילה. הצעתי את יום ראשון בצהריים. לפי זה ייכנסו הפיקוחים ביום ג׳. אולם היום בא אלי שליח שלו והודיע, שלאחר שיקול החליט ברנדוט שצריך לאחד את שני המועדים וכתוצאה מכך יש לעכב במקצת את המועד ולתת לו שהות לסדר את הדברים. לכן הוא מציע את יום ב׳. לעת עתה לא תיקָבע עדיין השעה.

הוא ביקש, שבעניין המועד לא תצא אף מילה החוצה עד שיגמור את הדבר עם הצד שכנגד, כדי שלא לגרום לבלבול ומבוכה.

שנית, שיהיה הסכם בינינו על זמן הפרסום;

שלישית, שיהיה שידור ברדיו, על ידי איש מצדנו, בעל סמכות על הציבור, ושבשידור זה יוסבר העניין ותודגש חשיבותו ותינָתן הזהרה שלא להפר את ההפוגה, כי הוא טען שישנם כל מיני אנשים שיכולים לירות בלי הוראה. אמרתי לו, שאצלנו אין שום אלמנטים כאלה ובאם ישנם צלפים היורים, הרי הירייה באה מתוך שהמפקד בא לידי מסקנה שצריך לירות באיזה מקום. בנקודה זו נכנס אוואנס באמצע הדברים ואמר שהודיעו לו כי [בניין] י.מ.ק.א. [בירושלים] נמצא כל הזמן תחת אש צלפים יהודים. זסלני הסביר לו, כי זו אש יריות ערבים על השכונות היהודיות שיהודים עונים עליה. הבטחתי להם שיהיה שידור ברדיו כפי בקשתם, בתנאי שיטילו זאת גם על הצד שכנגד.

כוונתו של ברנדוט בשידור זה היא שאישיות דגולה תדבר אל העם ודבר זה יחייב גם את הערבים. לעניין זה הסכמנו - (השר מ. בנטוב: בקשר עם ביקורת של מלווים על אוניות או ביקורת על האוניות בכלל, האם גם על הערבים יחול הדבר?) - כאשר הם אמרו שאם תיפָסק העלייה אלינו היא תיפָסק גם לארצות הערביות, אמרתי שאין כל שוויון בעניין זה, כי לארצות הערביות אין עלייה ואין להן צורך בעלייה, משום שאצלן נמצא רזרבואר עצום בכוח אדם בעוד שלנו דבר זה מכרית את דם החיים - (השר מ. בנטוב: הם יכולים לשלוח חיילים מצרים בתור מבקרים. לכן אני מציע [מילה משובשת] בנקודה זו ולקבוע שאותו הדין יהיה כלפיהם) - (השר א. קפלן האם היה סעיף על ההסגר הימי?) - רידמן אמר לי בשיחה קודמת, שדבר זה מתקבל. גם ברנדוט אמר זאת בשיחה איתי ועם בן-גוריון. הוא יודע את חמש ההנחות שלנו. על מה שערער - ערער. מצב השיחה היה כזה שמה שלא ערער זה נתקבל - (השר א. קפלן: למרות שאמרת שדבר זה מתקבל, הייתי מציע שהוא ידגיש זאת) - אחת ההודעות שמסר לי היום רידמן הייתה שהוא פנה אתמול בערב לאנגלים בעניין קפריסין. הוא הוסיף שאינו אחראי שיכוף אותם לרצונו.

נתקבלה טלגרמה מקפריסין[8] שבה נאמר, כי הודיעו להם כי ממשלת הוד מלכותו החליטה לא להעלות אנשים בגיל הצבא ארצה. ישנה תגובה על זה מצד אנשינו בוושינגטון, בלייק סכסס ובלונדון. שלחתי אתמול הוראות על תגובה[9] אולם התגובות באו עוד לפני ההוראות שלי, כי הדבר התפרסם שם.[10]

(השר א. ציזלינג: בעניין העלייה מאירופה: אל״ף, מה ההגבלות המיוחדות שצריכות להיות באירופה? בי״ת, האם יכול היה להשתמע מהדברים שעלולה להיות הגבלה מספרית? כי כאשר שאלו אותך בעניין מספר מָסרת על מספר שהיה עד עכשיו והרי בישיבה הקודמת שלנו שמענו מספרים אחרים על התוכנית והאפשרות להכניס עולים ארצה במשך חודש אחד) -

אל״ף, אם ברנדוט יצליח, ואני מפקפק מאוד אם יצליח, לבטל את הגזירה בקפריסין, אז הוא יצפה לכך שעיקר העלייה תבוא מקפריסין תוך ארבעת השבועות.

בי״ת, אין כל התחייבות לגבי מספרים ואמרתי שזה היה המספר בשבועיים הראשונים והכוונה הייתה להגדיל אותו בשבועות הקרובים.

גימ״ל, הוא ירצה שנודיע על הפלגות מראש ולא בלבד על עגינות. ואז, אם הוא יוכל לסדר חיפוש בנמל ההפלגה ויהיה לו מלווה על האונייה, מבלי להגביל את המספר, יעלו כל העולים, אלא שאדם אשר יימצא בידו נשק יורד ויוחזר מהארץ.

דל״ת, בימים הראשונים הוא ירצה איזה תיאום בין בוא האנשים ובין יכולתו לקלוט אותם מבחינת הביטחון - (השר מ. שפירא: האם אפשר היה לקבל רושם, שבשיחה עם הערבים הם קיבלו את התוכנית הזאת? הבינותי מדבריך שיש הגבלה מספרית הגיונית. זאת אומרת שאותו מספר שהיה בשבועיים אלה יישאר?) - לא! רידמן אמר לי היום, שהוא מקווה שישיג לכל הדברים האלה את הסכמת הערבים - (השר מ. שפירא: ביחס לאירופה. באם יהיה משא ומתן נוסף, יש שם מספר לא קטן של ויזות מהשלטונות הבריטיים. אלה, לדעתי, צריכים להיות מחוץ לכל חשבון) - אין שאלה של חשבון בכלל - (השר מ. בנטוב: האם יש הגדרה מה זה גיל צבא?) - לדעתי, גיל הצבא יהיה לפי צו הגיוס מ-35-18 - (השר א. ציזלינג: האם הכוונה לתת צו של הפסקת אש רק אם ישנה הסכמה או על יסוד החלטה, גם אם לא מסכימים שני הצדדים?) - הודענו בלייק סכסס שניתן צו רק לאחר שגם הצד השני מפסיק את האש - (השר א. ציזלינג: שאלתי האם ברנדוט יברר עם הצדדים כדי להגיע להחלטות ואם אחרי זה יחליט לפי הסכמתם או לא) - השיחה התנהלה מתוך הנחה, שיקבע את התאריך אם שני הצדדים יסכימו לו - האם ישנם ערעורים באותם הדברים שהסכמתי או כמעט הסכמתי ביחס לעלייה, מחנות וריכוזים ובדיקת אוניות? - (השר י. מ. לוין: אם יכולים להגיע להסכם עם שני הצדדים, הרי זה טוב. אם לאו, יגיד מר שרתוק לברנדוט שהוא מוכרח לכפות על הצד השני) - ברנדוט יצחק להצעה כזו לפי תפיסתו-הוא את תפקידו. הפרוצדורה היא כזאת: שני הצדדים הודיעו במועצת הביטחון שהם מסכימים להפוגה. עכשיו צריך רק לסדר את העניין בין שני הצדדים. אני רוצה להדגיש שוב את הסודיות לגבי יום ב׳, שלא יֵצא הדבר הזה מאיתנו. בפעם הקודמת, מייד לאחר הישיבה, טילפנו מאחד העיתונים והודיעו לי שיודעים את ההחלטה. אמרתי להם, שאם יפרסמו אותה זה יהיה מעשה לא ידידותי כלפי הממשלה והם לא פרסמו - (ראש הממשלה בן-גוריון: ברצוני להוסיף נימוק לשמירת הדבר בסודיות על פי בקשת ברנדוט. ישנם אנשים, שאם ידעו על זה ירצו להאריך את הזמן עד למועד ההפוגה מתוך שיקולים צבאיים שונים וזה עלול להביא נזק לעניינינו).

סעיף ג׳: הופעת מדינת ישראל בפני מועצת הביטחון

השר מ. שרתוק: אמסור בקצרה על עניין אחד ואני רוצה שנפסוק אם לדון בו עתה או לאו.

לפני זמן-מה קיבלתי מברק מנציגנו באו״ם ששיקול דעתו-הוא ודעת חבריו שם שצריך להסדיר את מעמדנו כלפי האו״ם, שצריכים אנו לדרוש הופעה בתור נציגות מדינת ישראל ולא להשתמש באִצטלה של הסוכנות היהודית. אחר כך קיבלנו טלגרמה שהתייעצו בעניין זה עם הסובייטים וההצעה של הסובייטים הייתה לא לעשות את הצעד הזה לפני שיובטח לנו רוב, כי אחרת יתקבל שנפסול עצמנו כלפי או״ם.

מ״ש מקריא את נוסח המברק בתרגום חופשי מאנגלית.[11] נתקבלה הצעת ב"ג לדון בנושא זה בישיבת הממשלה הרגילה ביום א'.

הערות: