8. הממשלה הזמנית, ישיבה 5, תל-אביב - מזימה בריטית-ערבית לבתק את ישראל - 26/5/1948
שם הספר  דבר דבור 1948
שם הפרק  8. הממשלה הזמנית, ישיבה 5, תל-אביב - מזימה בריטית-ערבית לבתק את ישראל - 26/5/1948
כותרת משנה  סעיף ג׳1: אינפורמציה מדינית

8

הממשלה הזמנית, ישיבה 5, תל-אביב[1]

26/5/1948

מזימה בריטית-ערבית לבתק את ישראל

 

 

סעיף ג׳1: אינפורמציה מדינית

 

השר מ. שרתוק: אני רוצה למסור כמה ידיעות. קודם כל בתחום ההַכרוֹת. נוספה הכרת דרום אפריקה, ואני בטוח שהחברים עמדו על העוקץ העיקרי בהכרה זו מבחינה שלילית. הכוונה לפסוק המרכזי בדבר הגבולות. שם יש רמז ברור לאפשרות הבלעת חלקים מארץ-ישראל בשטח המדינות השכנות. שם גם לא מוּצאת מהכלל ירושלים - כיוון שירושלים איננה במדינה היהודית, אפשר להבין כי גם ירושלים יכולה להיות מובלעת בשטח של מדינה שכנה. בשטח זה היה דין ודברים בין סְמאטס[2] ובווין, וזאת הייתה הפְּשרה. בווין דרש שהוא יסייג את ההכרה בסייג זה.

העיתונות שלנו חוטאת מאוד ומחטיאה את הרבים על ידי פרסום בלתי שקול של הדברים ותיאורם באופן ורוד יותר מדי. נתפרסמו ידיעות, שבעקבות ההכרה הדרום אפריקאית תהיינה גם הכרות של ניו-זילנד ואוסטרליה. אין לזה כל יסוד.

קיבלתי טלגרמה מקוסטה ריקה. ראיתי שם הרבה ברכות ואיחולים ולא ראיתי מילה שמקבילה למילה הכרה. אקרא לכם את תרגומה:

הוד מעלתו מר משה שרתוק, שר החוץ של מדינת ישראל.

הנני מתכבד להודיע להוד מעלתו על קבלת המברק מיום 17 למאי המוסר על הקמת מדינת ישראל ותוכניתה של מועצת הממשלה הזמנית. ביחס להודעה כה משמחת, יש לי העונג להביע לו, כי ממשלת קוסטה ריקה ועַמה מאחלים למדינת ישראל הנולדת כי תתקבל בחבר עמי העולם וכי תוכל להגשים את האידיאלים הנעלים והצודקים שלה. ממשלתי שולחת את מיטב ברכותיה לשגשוגה של מדינת ישראל ומקווה כי ישרור תמיד יחס ידידותי ויציב בין שתי הארצות. בנימין אוריו, מיניסטר החוץ של קוסטה ריקה.

 

עכשיו תאמרו אתם אם זאת הכרה או לא! לעת עתה יש בידינו חמש הכרות: ארה״ב, רוסיה, פולין, גואטמלה ודרום אפריקה. אנחנו יודעים שיש הכרת צ׳כיה ויש הכרת אורוגואי, אך עוד לא קיבלנו הודעות על כך מן המדינות עצמן.

קיבלתי מברק מצירנו בוושינגטון מ-22 במאי:

הידיעות הבאות נתקבלו ממקור נאמן: הציר הבריטי בוושינגטון [סר ג׳ון] בלפור ביקר את לוֹוֶט ב-21/5 וניהל איתו שיחה כללית על דבר ישראל. הציר הבריטי הדגיש כי הוא משוכנע שישראל תוכל להגן על גבולותיה (משמע, שאין צורך מיידי בביטול האמברגו). להלן אמר הציר כי הוא חוזה מראש שישראל תעבור להתקפה שכנגד ותגרש את הכוחות הזרים מהשטחים הערביים של ארץ-ישראל. הוא הודיע כי דבר זה יחייב התערבות בריטית באשר השטחים הערביים הובטחו לעבדאללה. בלפור הוסיף כי הוא סבור שעבדאללה מבקש לכבוש את ירושלים כדי להרים את קרנו וסיים באומרו כי ייתכן שיש ברצון עבדאללה לספח גם שטחים אחרים (הווה אומר, ממדינת ישראל), נודע לי כי לווט לא הגיב בעניין ירושלים אבל הצהיר באופן תקיף שסיפוח איזה שטח-שהוא של ישראל יהיה מעשה תוקפנות מובהק ולאחר שארה״ב הכירה בישראל וכן הכירה בגבולות של כ״ט בנובמבר אין היא יכולה להסכים לשינוי גבולות על ידי הכרעת כוח ערבי.

 

עד כאן מה שנודע לצירנו מן השיחה הזאת. ויש עוד ידיעות:

ממשלת ארה״ב לוחצת מאוד על סין כדי להשיג שיתוף פעולה מצדה במועצת הביטחון. נודע לי כי מזכיר המדינה (מרשל) מתמרמר מאוד על התנהגות הבריטים בארץ-ישראל. הוא אמר לידיד אחד לאמור: הבריטים כורים במו ידיהם קבר לעצמם בירושלים.

אחר כך הוא [אפשטיין] אמר [במברקו]:

״מאסר אזרחי ארה״ב על ידי שלטונות הלבנון פתח פתח נוח לנו לעורר את כל העניין אצל ה׳סטייט דפרטמנט׳. קיבלתי הבטחה לתמיכתם המלאה״.[3]

בעניין זה התקשרתי גם עם ״הצלב האדום״ וזה התקשר עם ״הצלב האדום״ בביירות באמצעות ״הצלב האדום״ בקפריסין, ויש בידו ידיעה שעדיין לא נתאמתה, שכל העצורים נמצאים בבעל-בק וכאילו שלום להם. אני משתדל להשיג קשר ישיר עם ״הצלב האדום״ בביירות, שאולי אפשר להיעזר בו כדי לברר באופן מיוחד את מצבם וכדי להעיר תשומת לבו למצבם במקרה שארצישראליים יישארו.

 

במקום זה מחק צנזור ארכיון המדינה 40 שורות. אחר דיון קצר המשיך מ״ש:

 

קיבלתי את הידיעות הבאות מאמריקה: לפי הודעה של אנשים הקרובים ל״בית הלבן״ מאיים הנשיא במשלוח יחידות ימיות של הצי האמריקאי לתל-אביב. יש לזה התנגדות ממחלקת המדינה. הנשיא מאוד נרגז על כל האינטריגה הבריטית.

אחר כך יש ידיעות ממקורות אחרים מאוד ממשיים, שהמזימה הבריטית-ערבית היא ליצור קו רבת עמון-ירושלים-עזה, שיחתוך את כל החלק הדרומי מהחלק הצפוני של ארץ-ישראל. מכיווּן אחר של פעולה יש ידיעה ש״הלגיון הערבי״ יגיע לחיפה עד 30 ביוני, לאחר שהוא יפרוץ מתוך המשולש דרך ג׳נין והרי אפרים. מקור זה מוסיף שההתערבות המצרית, כאילו, מאוד אינה רצויה לבריטים וכי הבריטים מעריכים מאוד את ״הלגיון הערבי״ ואינם מעריכים כלל את הצבא המצרי.

ממקור מצרי רציני מודיעים, שהמצרים אינם חוששים להתקפה אווירית על קהיר כי הם סומכים על כוח הקליעה של ההגנה האנטי-אווירית שלהם.

בממשלה הצרפתית יש מאבק פנימי בעניין ההכרה. המפלגה הסוציאליסטית מינתה את אנדרה פיליפ כדובר שלה, שצריך ללחוץ על הממשלה להביא לידי הכרה. הפקפוקים של בידו[4] מתחזקים על ידי ירידת האמון ב״הגנה״. העיתונות הצרפתית מוצפת בידיעות ממקורות בריטיים וערביים על מהלך הקרבות בארץ-ישראל.

 

הערות:


[1] מתוך הפרוטוקול, סעיף ג׳1.

[2] יאן סְמאטס (1950-1870). רה״מ דרום אפריקה ושר החוץ וההגנה שלה עד סוף מאי 1948.

[3] ״מארין קארפ״, אונייה בבעלות ממשלת ארה״ב שתופעלה בידי ״אמריקן אקספורט ליין״, הפליגה בשלהי אפריל 1948 מארה״ב לנמלי לבנון, א״י ומצרים ועל סיפונה כמה עשרות יהודים אמריקאים וארצישראלים, לרבות סטודנטים שחזרו ארצה כדי להתנדב לצבא. האונייה עצרה תחילה בביירות, שם הורדו כל הארצישראלים ונעצרו. כעבור חודשיים, בלחץ ממשלת ארה״ב, שוחררו העצירים ושולחו לארה״ב, משם הפליגו חזרה ארצה באותה ״מארין קארפ״, שהפליגה ישירות לחיפה.

[4] ז'ורז' בידו (1983-1899). שר החוץ הצרפתי. פעיל בתנועת המרי בשנות הכיבוש הגרמני במל״ע-2.

 

העתקת קישור