7

הממשלה הזמנית, ישיבה 2, תל-אביב[1]

23/5/1948

לקראת הפוגה

 

 

סעיף 3: החלטת מועצת הביטחון של האו״ם לצוות על היהודים והערבים להפסיק את האש תוך 36 שעות.

 

השר מ. שרתוק: היה עוד פעם דיון במועצת הביטחון.[2] לא נתקבלה ההצעה האמריקנית, שהייתה בה דרישה למדינות הערביות להפסיק את הפלישה וגם מעין איום בסנקציות. בעדה הצביעו רק אמריקה, רוסיה, אוקראינה וצרפת. שישה נמנעו. נתקבלה החלטה לצוות על הצדדים להפסיק את האש תוך שלושים ושש שעות, שבעדה הצביעו עשרה. רוסיה הצביעה נגד. זה היה סעיף אחד מההחלטה.

הסעיף השני בהחלטה קשר את כל העניין בוועדת שביתת הנשק שבירושלים, שהיא צריכה להיות המכשיר המוציא לפועל.[3] כאן רוסיה נמנעה. היא נמנעה גם כאשר הצביעו את ההחלטה בכללותה.

אני סבור, שעלינו להודיע כי ניתן פקודה לשעה היעודה להפסיק את האש בכל החזיתות. השעה היעודה היא מחר בשמונה בערב. אולם אם האש לא תיפָסק מהצד שכנגד, אנו מייד נחדשנה. אינני סבור שעבדאללה יפסיק את הרעשת ירושלים.[4] הוא טוען שאיננו חבר האומות המאוחדות. אבל אנחנו צריכים לעשות את הג׳סטה הזאת כלפי האומות המאוחדות והעולם כולו. אני מציע ליטול את היוזמה בעניין זה ולא לחכות - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אני מבין את הצורך בדבר זה, אבל יש לי קצת ספקות באפשרותו. אם תהיה התקפה, אי אפשר יהיה להפסיק את האש) - ברור שבפקודה לכל מפקד ייאמר: אם זה אפשרי.

 

לאחר דיון קצר נתקבלה החלטה הבאה:

 

לתת הוראה לצבא ישראל להפסיק את האש בכל מקום לכל המאוחר בשעה שמונה בערב, 24/5, בתנאי שהצד השני יודיע על נכונותו לכך, ולהודיע את הדבר למועצת הביטחון. ההוראה המעשית למקומות תהיה: להפסיק את האש אם יפסיקנה הצד השני.

 

הערות: