5. אסיפת עם, תל-אביב - עתיד העם היהודי על חודה של חרב - 15/5/1948
שם הספר  דבר דבור 1948
שם הפרק  5. אסיפת עם, תל-אביב - עתיד העם היהודי על חודה של חרב - 15/5/1948

5

אסיפת עם, תל-אביב[1]

15/5/1948

עתיד העם היהודי על חודה של חרב

 

 

המלאכה מרובה והזמן קצר. לפנינו סיכויים כבירים, אך נשקפות לנו גם סכנות חמורות. עוברת עלינו תקופה מהפכנית, לא על פי בחירתנו, אלא [זו] גזירת הגורל. לא הייתה לנו ברירה אלא לדחוק את הקץ. שואת יהודי אירופה, מלחמת העולם ושׂידוד המערכות שבא בתוצאותיה, חיסולו הבלתי נמנע של המנדט הבריטי, התבגרותו המדינית, המשקית והצבאית של היישוב, התעצמות הארצות שמסביבנו - כל אלה בהצטרפותם יחד הביאונו עד הלום וכפו עלינו את דחיקת הקץ.

האסון באירופה העמיד את שאלת עתידו של העם היהודי על חודה של חרב. נחשול ההתעצמות הערבית איים להציף את ארצנו כולה. התארגנותו מחדש של העולם באו״ם עוררה מחדש את שאלת מקומו של עם ישראל במשפחת העמים. הכרח חיסול המנדט גזר עצמאות על הארץ. נוכח כל אלה בלתי נמנעת הייתה תביעתנו לארץ-ישראל כולה כמדינה יהודית. אך באותה מידה בלתי נמנעת הייתה גם הפשרה של מדינה בחלק מהארץ, שנבעה מתוך תנאי המציאות.

לא נעמיד את עצמנו כצד בסכסוך העולמי הגדול המתנהל בין המחנות היריבים.[2] עזרת בריה״מ שימשה מפנה לכל התפתחות המערכה [המדינית] שלנו. זה היה נכס מדיני כביר, פתח תקווה לאיחוי קרעי האומה[3] ונקודת מוצא לפתרון בעייתנו בדרך ההסכם הבינלאומי. חזקה על דורשי טובתנו מכל המחנות שיבינו כי טובתנו מחייבת שלא נוצג כצד.

בשתיים הדפנו את הסכנה של הטלת שלטון עול זרים מחדש - משטר הנאמנות.[4] שתי אלה מקורם בארץ ובמציאות חיינו:

ראשית, התהוות מדינתנו בפועל ממש,

ושנית עוזֵנו ועוצמתנו הצבאיים, הדיפת ההתקפה הערבית והמעבר מהתגוננות להתקפה.

הד עצום היה בעיתונות העולם ובזירה הבינלאומית לתמורה הצבאית הזאת, וכן היה ערך כביר לרושם שנוצר, כי המדינה כבר קמה למעשה. בעוד האומות שוקלות אם לתת לנו מדינה או למנוע אותה מאיתנו - היא כבר יצאה לאוויר העולם.

הכרזתנו על הקמת המדינה כבר הביאה להכרת בזק בה מצד ממשלת ארה״ב. יש לברך על החוש המדיני הבריא והמציאותי, אשר לאחר כל הפקפוק וההתרוצצות, החתירה והנרגנות, הפחד והחשד, משנעשה הצעד המכריע מצדנו, אמר לרבי-המלוכה של המדינה האדירה הזאת כי יש לקפוץ ולזכות בזכות הבכורה העולמית בהכרת המדינה היהודית.

רבות וחריפות היו התנודות - אחד היה הכוח האיתן שלנו בארץ: המוני היישוב, הקרבתנו, גבורתנו במערכה, כוחנו המשקי, הנהגתנו הציונית בארץ, שחתרה ללא רתיעה מתוך ראייה בהירה של כל התהומות ומתוך פסיחה עליהן בכוח האמונה וההעזה. זו הייתה קפיצה נחשונית. בזכות הכרת אמריקה ובעקבותיה תבואנה ודאי הכרות חדשות נוספות, מזה ומזה, וגם כאן נינָצל מסכנת חד-צדדיות. זה יהיה לברכה גם לאחדות חזיתנו הפנימית בקרב העם היהודי ובראש ובראשונה בארה״ב.

אך לא מכל הסכנות תצילנו ההכרה החיצונית. השלטון הבריטי סיים אמש בחצות את פרשת קיומו בארץ, אולם לא סיים את קיומו ברחבי המזרח התיכון. החשבון בינינו ובין אנגליה לא נגמר. אנגליה עודנה כוח במזרח התיכון ויש לה מכשירי פעולה והשפעה. ״הלגיון הערבי״ עודנו מכשיר צבאי של בריטניה. קצין בריטי הוא שעמד בראש ״הלגיון״ שהכריע את כפר עציון,[5] ו״הלגיון׳ עדיין מתקיים בכספי אנגליה, ובתוקף בריתה הצבאית [מ-15/3/1948] מחויב מלך עבר הירדן להימלך בבריטניה לפני שהוא יוצא למלחמה. הבטחת נציג בריטניה, כי ״הלגיון״ יוצא מהארץ לפני סיום המנדט - נשארה מַעַל. אך גם אילו נתקיימה, אחריות אנגליה קיימת ועומדת כל עוד קיים החוזה וכל עוד היא משלמת את הקצבה.

ואין זו רק שאלת ״הלגיון״, ״הליגה הערבית״ היא מכשיר להשפעת בריטניה במזרח.[6] כל חוטי הרשת הענפה של משענותיה הפוליטיות של אנגליה במזרח קשורות ב״ליגה״, שהינה אויבתנו בנפש ושאסרה עלינו את המלחמה. אנגליה לא תוכל להשתמט מהאחריות להתקפה הערבית עלינו כל עוד קשריה עם ״הליגה״ הם כאשר הם.

בנינו נהרגים. אנו עומדים לפני פורענויות קשות. הנגב על סף הפלישה. מעמדנו בגליל תלוי מנגד. אבל אנו חופשים - הבוקר נשמנו לרווחה - וכבני חורין אנו נכנסים לשלב החדש של המערכה.

העולם הערבי הסתבך בהרפתקה חמורה לא רק בשבילנו אלא גם בשבילו. הוא כבר נותן דין על כך. את הסכנות שבעקירה והמנוסה ההמונית של ערבים ואת תוצאותיו למשטרים הקיימים בארצות ערב - מי ישור? זוהי שפיכת אבק שריפה לתוך אושיות קיומם. ועדיין לא עמדו על מלוא כוחנו במלחמה ועוד יתגלה להם הדבר. הנה, היום הופל מטוס מצרי על ידי הגנה מהקרקע.[7]

אם נגזר עלינו לקבל את הגאולה בייסורים - נקבל את הדין ונעמוד. מפני שלא נרתענו - הגענו עד הלום. עלינו לבנות מדינה תוך מלחמה ולהילחם תוך בניין, ועלינו להמשיך ולקלוט עלייה תחת אש. בזאת ניבָחן. עלינו להקים בית מולדת לא רק בשביל שבעים ריבוא הקיימים, אלא בשביל ההמונים הגדולים העתידים לעלות. ממדי יכולת העמידה הנפשית תלויים בגודל הסכנה.

יכולת העמידה המופלאה שגילו הבריטים ב״בליץ״[8] והרוסים במלחמתם[9] גם היא בקעה מתוך מעמקי נשמתם של העמים האלה נוכח סכנת המוות שנשקפה להם.

ויהי לנו למופת הדור שקם לנו בארץ, הדור העומד כיום בקו האש הראשון. נוער זה, במסירותו ללא גבול, בגבורתו, באהבתו העזה לעמו, בחירוף נפשו, בכושר הסבל שלו, יהי לנו לתפארת, לברכה ולמופת. יהי רצון שכל המרץ ועוז הרוח המתגלים במערכה יזכו לגילוי בקיבולת העצומה של עבודה המחכה לנו.

מדינתנו לא תיכון אם לא תהיה מדינה עובדת. הרצל אמר שהציונות והגשמתה הן הזדמנות כבירה של עבודה בשביל העם היהודי. נעבוד במאמץ עליון עד שנקים את המדינה. ואם כך נעבוד, ואם שר ההיסטוריה יעניק לנו עוז ותבונה שאנו זקוקים להם, כי אז נצח ננצח.[10]

 

הערות:


[1] האסיפה נערכה מטעם מועצת פועלי ת״א בבית ״הבימה״ בשבת אחה״צ. נוסח נאום מ״ש מועתק מ״דבר״, 16/5/1948. לפי ״דבר״, ״הנאום נמסר ברמקול להמונים שצבאו בכיכר ׳הבימה׳ בחוץ והאזינו בצימאון לדברים״.

[2] ״המלחמה הקרה״ בין הגוש המערבי בראשות ארה״ב והגוש הסובייטי בראשות בריה״מ.

[3] החלטת ממשלת בריה״מ, ובעקבותיה כל מדינות הגוש הסובייטי, לצדד בתוכנית החלוקה הכריעה את הכף בהצבעה ההיסטורית של עצרת הא״ם ב-29/11/1947 ועוררה תקוות לפתיחת שערי בריה״מ לעלייה.

[4] על משטר הנאמנות ר׳ עמ׳ 2 הע׳ 5.

[5] מ״ש מכוון ככל הנראה למפקד ״הלגיון״ גנרל ג׳ון גלאב. מפקד כוחות ״הלגיון״ שתקפו את כפר עציון היה קפטן עבד אל-ג׳ואד (בני מוריס, הדרך לירושלים, עמ׳ 143). שאכן גלאב עצמו הוא שהורה על ביצוע התקפת ״הלגיון״ על גוש עציון ר׳ שם, עמ׳ 144.

עם נפילת כפר עציון ב-14/5/1948 בידי לוחמים ערביים, שנתמכו בידי יחידות ״הלגיון״, לא היה מנוס מכניעת שלושת יישובי הגוש האחרים. בעוד שמפקדי ״הלגיון״ הניחו ללוחמים הערבים לטבוח באנשי כפר עציון ובלוחמי הפלמ״ח שם, הם מנעו טבח באנשי היישובים האחרים והם נלקחו בשבי. הגברים שהו במחנה מעצר בירדן עד תום המלחמה, 89 הנשים שנשבו הוחזרו לישראל ב-7/6/1948.

[6] ״הליגה הערבית״, גוף לתיאום בין-ערבי, נוסדה במרס 1945 ע״י 7 מדינות ערביות שהיו אז עצמאיות או עמדו על סף עצמאות, ולימים הצטרפו אליה כל היתר. בשיחות ההכנה להקמת ״הליגה״ ניכרו יוזמה ותמיכה בריטית.

[7] בשבת 15/5/1948 עם שחר ובמהלך היום תקפו מטוסים מצרים מטרות בתל-אביב ובסביבתה. אחד המטוסים הופל באש נ״מ וטייסו נשבה.

[8] ״בליץ״ - ההפצצות העזות של חיל האוויר הגרמני על ערי בריטניה ובייחוד על לונדון במל״ע-2.

[9] במלחמת העולם השנייה נגד הצבא הגרמני שפלש לארצם.

[10] ״מחיאות כפיים סוערות וממושכות הפסיקו תכופות את נאומו של שרתוק וליוו את סיומו. בשירת תחזקנה והתקווה נסתיימה האסיפה״ (״דבר״, 15/5/1948).

 

העתקת קישור