3. מ. שרתוק במסיבת עיתונאים זרים ומקומיים, תל-אביב - ההכרח בהכרזת המדינה - 13/5/1948
שם הספר  דבר דבור 1948
שם הפרק  3. מ. שרתוק במסיבת עיתונאים זרים ומקומיים, תל-אביב - ההכרח בהכרזת המדינה - 13/5/1948

3

מ. שרתוק במסיבת עיתונאים זרים ומקומיים, תל-אביב[1]

13/5/1948

ההכרח בהכרזת המדינה

 

 

מ. שרתוק: על המדיניות הציונית לשקול אם פעולה מדינית זו או אחרת מספקת את האינטרסים היהודיים היסודיים, ודעתנו היא כי זוהי השעה המתאימה לכינון המדינה היהודית. זוהי גם הרגשת המוני העם. מנוי וגמור עמנו, שעם סיום המנדט הבריטי לא ייווצר חלל ריק אף לחלק הדקה, ואין אני יכול לראות כל התפתחות העלולה למנוע את ההכרזה במועדה.

נשקפת הסכנה, שב-15 במאי ייווצר חלל ריק חוקי בארץ-ישראל, ושני גורמים לדבר:

ביטול המנדט הבריטי בתאריך זה

ואי-הגשמת הפרוצדורה שנקבעה בהחלטת האומות המאוחדות ב-29 בנובמבר.

ועדת הביצוע של או״ם הייתה צריכה לפעול בארץ-ישראל לכל המאוחר ב-15 במאי. תחילה חשבו, שבאמצעות ועדת הביצוע תעבור הסוברניות מממשלת המנדט ב-1 באוקטובר אל ממשלות החלוקה העצמאיות, ואולם היום, בהיעדר ועדת הביצוע, יש הכרח בהעברה ישירה של הריבונות לידי הממשלה היהודית. נצטווינו ״להשקיף למרחקים״ ולמלא את החלל הריק עתה, וברצוננו לכונן את מדינתנו - במידת האפשרות - במסגרת תוכנית החלוקה.

אשר לארה״ב, מגמות שונות מנסרות במדיניות האמריקאית. יש המחייבים את הקמת המדינה היהודית ויש מתנגדים לה. אך לאחר שתוקם המדינה יש לקוות כי ארצות הברית תקבלנה את העובדות כמו שהן. מאמין אני בתבונתה של הממשלה האמריקאית.

השיחות [שלי] עם נציגי הממשלה האמריקאית היו בלתי רשמיות. ממשלת ארה״ב לא איימה ולא ניסתה למנוע את הקמת המדינה על ידי לחץ, אם כי ביקשה להשפיע. נציגי המשלחת האמריקאית בלייק סכסס, שהם נציגי מיניסטריון החוץ האמריקאי, ניסו לברר בשיחות דרכים לעצירת ההתפתחויות בארץ למען ייצוב המצב הקיים מבחינה צבאית ופוליטית במשך תקופת הפוגה עד ששני הצדדים יגיעו להסכם ביניהם, אולם בירורים אלה לא הביאו לכל תוצאות ממשיות. היה בכך ניסיון לעצור בעד הקמת המדינה ומהצד האמריקאי הוסבר ״מה עלול לקרות״ אם תוכרז המדינה. לא קיבלתי ״אולטימטום״ כלשהו ולא דובר על ״סנקציות״. על הקפאת קרנות יהודיות במקרה של הקמת המדינה היהודית לא דובר כלל.

 

על שאלה אם הממשלה היהודית תקבל את השלטון בהתאם לגבולות תוכנית החלוקה ותנאיה, או תכבד את אלו רק אם אחרים יכבדום, ענה מ״ש:

 

הממשלה היהודית תתבסס על החלטת העצרת כנותנת לנו את הזכות להקמת הממשלה, ואנו נשתדל שלא לעבור הלאה מתנאי החלטת נובמבר. ואולם מאז נובמבר חלו כמה שינויים. עקב העובדה שאו״ם נכשל בנוגע לתהליך הביצוע של החלטתו, עומדים היהודים בפני מצב של גמר המנדט והיווצרות חלל מסוים עקב פיגור בפעולות הביצוע של או״ם. כל חלל שייווצר תמלא הממשלה היהודית בכל שטח-שהוא. דרך פעולה זו, אף אם לא תפגע בעיקר שבהחלטת או״ם, משנה את הפרוצדורה ואת לוח הזמנים.

 

על שאלה בדבר הכרת מדינות שונות במדינת ישראל ודרגת ההכרה, השיב מ״ש:

 

צורכי החיים חזקים ממזימות פוליטיות זמניות של אישים וקבוצות. הכרה ״דה פקטו״ תכשיר במרוצת הזמן מערכת ״כלים שלובים״ חדשה, אשר לה זקוקים תמיד החיים הבינלאומיים. העיקר היא היעילות בתור ממשלה ולא ההכרה בדרגה ראשונה [״דה יורה״], ומה גם שלממשלה ״דה פקטו״ יש סמכויות מסוימות. מוסדות מדינה זרים נושאים ונותנים בפועל איתה דווקא, ולא עם ממשלה דה יורה שהיא חסרת אונים, כי אין דרך אחרת לסידור עניינים הנוגעים לנתיני מדינות זרות.

הואיל ולמעשה קמות ממשלות ״דה פקטו״ במקרים של התנגשות צבאית, אם בגלל מהפכה ואם בגלל התפוררות של שלטון קודם, ויש צורך בהקמת מדינה חדשה - כי לא תיתכן ארץ מיושבת בלי מדינה - הרי חילות ממשלה כזו הם כחילות של מדינה מוכרת, ואינם יכולים להיחשב בחינת מורדים. מורדים יהיו כל אלה, בין השייכים לרוב הלאומי ובין השייכים למיעוט, שיפעלו בשטח השיפוט של הממשלה ״דה פקטו״. במקרה שלנו, של מלחמה המוטלת עלינו על ידי מדינות זרות, הרי עם יסוד ממשלה ״דה פקטו״ אין אנו מתקוממים נגד או״ם ונגד מעצמות גדולות התומכות בו, והפועלות למעשה נגדנו באמצעותו, ואין אנו מפירים שום תקנה בעלת ערך משפטי בינלאומי.

מידת עמידתנו במבחן כממשלה ״דה פקטו״ - ממשלה שתהיה בלי זכר של זמניות, המתקיימת על יסוד החלטת האו״ם, ופגיעה בה עלולה להיחשב כפגיעה בארגון זה - תכריע בעניין ההכרה ״דה יורה״. אנו נדאג להקים בהקדם האפשרי את הרשות המכוננת, שתביא לידי ניסוח חוק יסודי על הקמת מדינה ריבונית ובעלת אחריות בינלאומית, שאפשר יהיה לסמוך עליה בעניין קבלת התחייבויות בינלאומיות ואזרחיות גם יחד.

אם בתוקף המלחמה המתנהלת נגדנו, שהאו״ם אינו יכול לסכלה ולפטור אותנו ממנה, אנו כובשים שטחים אחרים - כפי שגם אנו ניתנים להיכבש - ייווצר מצב של או״ם והחלטותיו לחוד, ושל מציאות פוליטית ויורידית-פוליטית מחוץ לגבולות האו״ם לחוד - ללא אשמתנו. על המדינות השונות אחר כך, ועל או״ם כמו כן, להשלים עם כך כפי שמקובל, באורח משפטי, והזכות לנו לדרוש שגם בגבולות שטח שיפוטנו, כשייקבע לפי מידת כוחנו האמיתי, נהיה חופשים להשליט סדר בה במידה שחוזרים אנו אל מסלול הריאליות שבחיי המדינאות בכלל על חוקיה התמידיים, המתבטאים בכללים המקובלים במשפט הבינלאומי וכמו כן בפרקטיקה הבינלאומית. וברור הדבר, שכפי שהיאבקות הדמים שהוטלה עלינו עד עתה אפשרה לנו להוכיח שיש בזכותנו, מפני שיש ביכולתנו, להקים מדינה, הרי מלחמה שתתנהל נגדנו עלולה לאפשר לנו את הוכחת החולשה והליקויים שבקביעת שטחים וגבולות למדינה העברית לפי החלטת ה-29 לנובמבר, והדרישה המוצדקת לתיקונה למען שלום בן-קיום בארץ-ישראל ובמזרח התיכון בכלל. השלום מובטח על ידי כוח התומך בדבר רציונלי כשטחים וגבולות מתאימים.

טלגרפנו לנציגינו בלייק סכסס שיפנו מייד למועצת הביטחון בעניין ההתקפות של ״הלגיון הערבי״ על כפר עציון, הנמשכות זה שלושה ימים. ״הלגיון הערבי״ עומד תחת פיקודם של קצינים בריטיים. סר אלכסנדר קדוגן[2] הבטיח במפורש כי ״הלגיון הערבי״ יוצא מן הארץ לפני סיום המנדט. הם לא קיימו את הבטחתם ולא קל על הבריטים להכחיש את הקשר בינם ובין ״הלגיון הערבי״.

בריטניה גם להבא - על אף ביטול המנדט - לא תיעלם מזירה זאת. היא קשורה בהסכם עם עבדאללה, ש״הלגיון׳ שלו התקיף את גשר ומתקיף עתה את כפר עציון. בריטניה לא תעזוב אח המזרח התיכון והיא אף קשורה קשר הדוק עם ״הליגה הערבית״. המדיניות הבריטית משתמשת ב״ליגה הערבית״ כמכשיר להפלת המדינה היהודית, ואין לפטור את בריטניה מהאשמה כי היא אחראית לקו המדיני של ״הליגה הערבית״.

הקשר עם בריטניה אחרי כינון המדינה תלוי בכך באיזה מידה יקבלו הבריטים את העובדות כמות שהן. אני מביע תקוותי, כי הודעת המפקד העליון של הצבא הבריטי בארץ-ישראל על יצירת אזור צבאי[3] מטרתה היחידה הוצאת הצבא הבריטי מן הארץ ולא תשמש מטרות אחרות.

בנוגע לפלישות אפשריות, מן ההכרח - אף כי אין ידיעות מפורשות בעניין זה - שנהיה מוכנים לקבל את פני הרע.

 

על השאלה האם המדינה היהודית תבקש עזרה ממדינה אחרת אם תותקף?

 

מ. שרתוק: נסמוך על עצמנו.

 

הערות:


[1] דברי מ״ש במסיבת העיתונאים שקיים בתל-אביב יומיים אחרי שובו לא״י מניו-יורק, מורכבים כאן מתוך כתבות ״דבר״, ״הארץ״ ו״ג׳רוסלם פוסט״, 14/5/1948. רוב שאלות העיתונאים הושמטו כדי לשמור על רצף הדברים. לפי ״דבר״, ״משה שרתוק, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, לא מסר במסיבת העיתונאים הצהרה מדינית מוכנה מראש, אלא השיב ל-40 שאלות שהומטרו עליו בפגישה של שעה אחת בלבד, והסביר לעשרות עיתונאים ממדינות רבות ונציגי העיתונות העברית את השיקולים הציוניים והמדיניים ואת הגורמים האובייקטיביים, שעשו את כינון המדינה היהודית להכרח פוליטי בשעה זו. מ. שרתוק איחר לבוא למסיבה והעיתונאים חיכו לו כרבע שעה. כאשר בא, פנה אל העיתונאים והתנצל על איחורו והוסיף בחיוך קל: אולם אתם יודעים: c'est la guerre! זו המלחמה!״.

[2] סר אלכסנדר קדוגן. שגריר בריטניה באו״ם. נשיא מועבי״ט בספטמבר 1948.

[3] הכוונה ככל הנראה לשטח באזור חיפה, מן הכפר טירה בדרום ועד הקריות בצפון, שעליו הכריזו הבריטים כאזור צבאי כדי לרכז שם את כוחותיהם עד לפינויים הסופי ב״30/6/1948.

 

העתקת קישור