יום ג',  8.10.1946

פואה יקרה,

עכשיו כבר חצות ורק הרגע ניגשתי אליך. כתבתי הערב ארוכות לח"ג [חיים גרינברג] היוצא ביום ה'.[1] גם לז"ש ועוד למישהו.[2] גם מיברק חיברתי.[3] בימים האחרונים כתבתי דווקא לך ראשונה, אך הפעם הייתי מוכרח לפתוח בח"ג, וכיוון שפתחתי בו, המשכתי לפי החוט.

את השמיכה קיבלתי - לא זו שציפיתי לה, אך אין דבר.

במזג האוויר כאן תנודות לרוב, אך מבעד להן מתקרב הסתו בצעדים בטוחים.

השמעתם הערב ברדיו מפי איש שירות השידור, שביקר בנקודות החדשות, כי בקלטה - ובה בלבד - יש מכשיר רדיו? דוד רגז מאוד שהמשדר לא הזכיר, כי זהו מכשיר שקיבל נער אחד[4] במתנה לרגל בר-מצווה וויתר עליו לטובת אחיו הגדול, שעלה עם העולים.

אעפ"י שביקשתיך לבוא ביום ה', אחכה לך גם מחר, שמא לא נוח לך לבוא בחג. אם הפתק הזה יגיע לידיך לפני הביקור - אל תביאי עוגה, כי עוגת בטי עודנה שלמה כמעט. עוגה טובה מאוד!

הביאי או שלחי לי מַחְבֵּט - כאן מכת צרעות, ואעפ"י שדוד מפיל בהן חללים למאות (בלי גוזמה!), בכ"ז אין לעמוד בפניהן.

אני מתגעגע הפעם מאוד לראותך,

מ.

מה טוב שהלכת לקונצרט!