יום ב',  7.10.1946,  בלילה

משה יקירי,

לבסוף לקונצרט הלכתי. במשך כל היום לא הייתה לי מנוחת נפש ורציתי לצלצל לד"ר כגן שלא אלך. התביישתי בפני עצמי ולא גיליתי לה שקשה לי ללכת, ולבסוף הלכתי ועתה איני מתחרטת. לא הביטו עלי כאילו באתי מעולם אחר וכל הפגישות עברו באופן אנושי מאוד. הקונצרט היה יפה ומעניין - כך לפחות נדמה לי.

אני מקצרת הערב - מאוחר מאוד ולפני עוד המון סידורים, כי היום ומחר תופרת בבית ושרה עזבה אותנו כבר.

ביום ד' אבוא אחה"צ. אשתדל להגיע לשעה 3-2.30. ללה תכתוב בוודאי על הקונצרט יותר. מעטפות טרם השגתי, הן רוצה אתה במידות מסוימות והיום בעיר לא הייתי.

שלום ולהתראות,

נשיקה,

צ.