יום א',  6.10.1946

משה יקירי,

עוד טרם החלטתי אם לנסות לבוא אליך ביום ד' או בחול המועד. גולדי הולכת ביום ג' וגב' גרינבוים ביום ד' בבוקר. רוצה הייתי לבוא ביום ד' אחר הצהרים, וזאב אינו נותן ערך לזה ששני אוטומובילים ילכו ללטרון ביום אחד. או אולי ללכת עם גב' גרינבאום בבוקר? מה דעתך? כאשר אדבר עם אורי אגיד לו שימסור למי שצריך למסור, שביום ה' יום הולדתך ולכן רצוני לראותך. אצל האנגלים עניין יום ההולדת בוודאי חשוב מאוד.

וקובי שלנו עולה כנראה הלילה לקלעתה? או קלתה? בסביבות באר-שבע. לולא היית במקום שהנך - הלא היינו נוסעים היום לנגב המתחדש הזה. וכך נראה אותו כבר בבניינו. ראיתי היום את זגגי[1] ושמעתי ממנו שהוא קיבל ידיעה שרות בתו כבר מסודרת, זאת אומרת שרות הלכה לעזרה למקום אחר, צפוני יותר, בשעה שקובי ואלי לובינסקי עמדו להישלח דרומה יותר.

זגגי מקווה לבקר את בתו בימים אלה ועל-ידו אשלח את שדריך. בינתים נתקבל ה-pay האחרון[2] של קובי וספק אם אוכל אני לקבלו. ייתכן שקובי יצטרך לשוב הביתה בגללו, זה קרוב ל-20 לא"י וחבל לאבדם, אולם אם גם יבוא בסוף החודש - יספיק לפדות את הצ'ק. וקובי שם עם רדיו של חיים!

ומחר בערב קונצרט. הוזמנתי על-ידי הלנה כגן. היא אישה יוצאת מהכלל. מאוד וְנִימַטֶלְנַיַה [רוסית: קשובה, מסבירת-פנים]. היא הפתיעה אותי בהזמנתה ולא יכולתי לסרב. עכשיו אצלי קוֹשְקִי סְקְרֶבּוּט [רוסית: אי-שקט, מועקה בלב (קיצור האימרה "חתולים שורטים בלב")] ואיני בטוחה אם אלך. נראה מה הסידור עם ללה ויהודה. לא התערבתי בעניין השגת כרטיסי מנויים לשני המוסיקאים האלה, ולבסוף הם נשארו בלי כרטיסים, כי יהודה אמר לדאוג והזניח. במקרה השגתי מנוי אחד ליעל - האחרון בכרטיסים - ובמקום לא מושך ביותר - בתא שמעל תא הנציב.[3] ללה עיקמה במקצת את אפה ואז הצעתי לה שתעשה כטוב בעיניה - תשמור או תחזיר לקופה. בינתיים התברר שאברשה ק' החליט, משום מה, שלמוסדות - הוועד הלאומי והסוכנות - צריך להיות תא מיוחד, וכאילו שגם לי יש בו מקום בערב הראשון. לכתחילה חשבתי להושיב בתא זה את ללה כך שיהודה יוכל ללכת למקומה, אך אברשה (שומר הפרוטוקול) לא אישר תוכנית זו. והנה הופיע גואל בצורת שכננו נשרי. למזלנו חלתה אשתו עדנה, והוא הציע לי את הזמנתו ואח"כ התפשר עם הזמנת ללה. הכל הסתדר, רק איך אלך כשאתה שם בצריף מאחורי גדר תיל? לפי דברי גב' ברגר (זו שהייתה אצלנו פעם עם לברטוב[4]) אין סכנה שהנציב יבוא, כך ששאלת ההימנון תיפתר מעצמה.[5]

שלום ונשיקות לך הרבה,

צ.

לפני נסעי אליך ביום ה' שעבר ביקשה אותי בטי לשאול בדעתך, אם על ראובן להישאר בלונדון או יוכל לחזור כעבור זמן קצר, כי ראובן מטפס על הקירות - רוצה לשוב למשפחתו. ענה על זאת.