מכתב 157 - משה יקירי - 6.10.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 157 - משה יקירי - 6.10.1946
כותרת משנה  יום א'

 

                                                                                                                                   יום א',  6.10.1946

משה יקירי,

 

יום הכיפורים עבר עלי בעצב רב. צמתי. משונה בעיניך, אך עובדה היא שצמתי. גם במחזור קראתי. רק לבית-הכנסת לא הלכתי. אלה באה להזמינני לתפילת נעילה, אולם לי לא היה כל רצון לצאת את הבית. בערב יום הכיפורים עסקתי במצוות. ביום ו' אחה"צ עליתי ל"הדסה" וביקרתי את אריה, משה מוסנזון וברוך צוקרמן. ביקורי היה בשעה מאוד בלתי-רגילה וגם ביום לא רגיל, על כן הייתי הפתעה נעימה ואריה כמעט קפץ ממיטתו כשראה אותי בדלת, וברוך החזיק בידי בהתרגשות רבה. עליתי וירדתי מההר רק מפני שלא נרתעתי מהשעה המאוחרת - נזדמן טקסי למעלה וכן למטה וכל ההרפתקא נמשכה כשעה וחצי.

בשובי הביתה נודע לי שד"ר ד' צילצל, ועוד הבטיח לצלצל שנית כי לא מצאני בבית. לבסוף הוא לא התקשר איתי וגם אני לא טילפנתי אליו, כי העריב מאוד ולא חפצתי להטריחו בחג. החלטתי שלו היה דבר-מה רציני היה הוא מוצא דרך אלי. אצלצל לו רק הבוקר להודות. איך היה ביקורו? שמעתי אתמול מיחזקאל ס',[1] שהביא לי את הרפואות אתמול בבוקר, שד"ר ד' מצא שכל צריפכם נגוע במחלה זו. ובכן, ביקורו יביא תועלת גם לאחרים, לא כן?

ביקרוני אתמול חוץ מיחזקאל - צבי ורחל, ברלסים, אלה ואטל. מכולם שלומות לך רבים. לקובי אכתוב ואשלח לו כל הקטעים ממכתביך השייכים לו.

כן, אתה התרגשת קצת בביקורנו האחרון ונראית עצוב. על כל פנים, ברושם זה יצאתי ממך. אין דבר, משה, רק שמור על עצביך ולימים אחרים נגיע אם במוקדם ואם במאוחר. צריך להתחיל בהכנות לחורף ברצינות. אצלנו כבר קריר, בייחוד בערבים ובלילות.

הייתי רוצה לבוא לבקר אותך לבדי בימי חול המועד, בלי ילדים ובלי דוד. מה דעתך?

מה תאמר להודעת טרומן ונאום צ'רצ'יל?[2] מה-מה, אך להקל על מ.ה.מ. הם אינם באים, וגם על זה תודה.

איך עבר עליך יום הכיפורים? הרב הצבאי שלכם ביקר אותי בבוקר יום ו' ועשה עלי רושם כביר. בחור יפה ונחמד והעברית שלו כה ירושלמית ועשירה. כשפניתי אליו אמרתי: אתה הוא הרב? ענני: לא, לא, איני רב, רק רב צבאי, וזה יותר קצין תרבות מאשר רב ממש, ומתוך מסורת משפחה מוכרים לי הדברים. הוא עוד הוסיף ואמר, שתענוג לו מיוחד לשבת אתכם לשולחן ולשמוע דברי תורה וחוכמות מכל צד, משה, עלי לחזור ולספר לך, שלכל הדעות אתה לא תפסיד מאומה במובן הציבורי בישיבתך בלטרון. זאת שמעתי ממשה מוסנזון, שמפיו דיבר קול בחורי נען שישבו איתך, ומחברה אחת - חסיה ארקין מא.א.ע.[3] - שירדתי אתה מההר[4] ביום ו'. היא יודעת מה נעשה ונשמע ב"ציבור" ואותך אישית אינה מכירה, אך מייד אמרה לי: שמעתי על משה כך וכך וכך...

בקיצור, חזק ואמץ ואל תיתפש למצבי-רוח.

אני שולחת לך מכתב מבת-דודתך שרה קושניר ואת מכתב האהבה מרחל [קטינקא].

ובכן, שלום ונשיקה טובה,

 

צ.

 

ללה וחיים היו בבית כמעט רובו של היום ורק לפנות ערב הלכו לכותל. חיים חזר ברוגז גדול על שכל המבואות לכותל חסומים על-ידי שוטרים.[5]



[1] יחזקאל סהר (סחרוב). ממפקדי ה"הגנה". קצין בצבא הבריטי. מעובדי אגף הביטחון במחלקה המדינית. לימים המפכ"ל הראשון של משטרת ישראל.

[2] "הנשיא טרומן פירסם היום הודעה ['הצהרת ערב יום הכיפורים'ן בה הוא דורש 'עלייה במידה ניכרת לא"י, שתיפתח מייד, בלי לחכות לפיתרון הבעיה של א"י בכללה' [...] [בהתייחסו] להצעה שהציעה לא מכבר הסוה"י, כי מדינה יהודית בת כושר קיום, שבידיה תהיה השליטה על העלייה לתחומיה ועל המדיניות הכלכלית, תוקם בחלק של א"י [...] [אמר הנשיא כי] 'לפיתרון כזה הייתה ממשלתנו יכולה לתת תמיכתה"' ("דבר", 6.10.1946). "סופר דיפלומטי של רויטר בלונדון כותב: פנייתו של הנשיא טרומן לבריטניה, שפורסמה היום אחה"צ מוושינגטון, נתקבלה בחוגים רישמיים ברגשי צער - אמר הערב דובר מיניסטריון החוץ הבריטי - כיוון שסבורים שהיא עלולה להשפיע על המשא-ומתן העדין מאוד המתנהל עכשיו" (שם, שם). להצהרה נודעה חשיבות מדינית ראשונה במעלה.

בנאומו בוועידת המפלגה השמרנית ב-5.10.1946 אמר צ'רצ'יל:

מה נאמר על טיפול הממשלה הסוציאליסטית בבעית א"י? בזמן הבחירות הכלליות הם פיזרו הבטחות נדיבות לציונים, והצלחתם בבחירות עוררה תקוות בכל רחבי העולם היהודי. ומייד לאחר שנשמעו ההבטחות האלו - הן הופרו, ועתה, במשך כל השנה הזאת, עומדת הממשלה ומהססת בלי תוכנית ובלי מדיניות, נאחזת במנדט אשר אין לה כל עניין חיוני בו, זוכה באי-אמון ובאיבה, הן של הערבים והן של היהודים, ומעמידה אותנו לגינוי ברחבי העולם על חוסר היכולת הגלוי שלה. וכך, הן בארץ והן בחו"ל, נשלל מהאומה הבריטית ומהקיסרות המגיע להם בעד התנהגותם במלחמה (שם,שם).

[3] ארגון אימהות עובדות, מסונף להסתדרות העובדים הכללית.

[4] הר הצופים.

[5] חברי תנועת הנוער "המחנות העולים" בי-ם נהגו לנכוח ליד הכותל המערבי בזמן תפילת "נעילה" ותקיעת השופר. התקיעה, שנאסרה ע"י השלטונות ובוצעה בידי חברי תנועת בית"ר, נתפשה ע"י כל הנוכחים כאקט לאומי והקהל שגדש את רחבת הכותל הצרה עד אפס מקום גונן בגופו על התוקע מפני השוטרים הבריטים, שבלשו אחריו לעצרו.

 

העתקת קישור