מוצאי יו"כ תש"ז, 5.10.1946, בערב
פואה יקרה,
ובכן גם כיפור תש"ז חלף! לפי חישובו של ברני, מחר היום המאה למעצרנו.
הצום לא היה קל. בשעות אחר הצהריים לקיתי בכאב ראש ובחולשה רבה. אילולא בריתי איתך, אפשר לא הייתי עומד בניסיון, אך התחזקתי בך ובדיעבד אני מרוצה. עכשיו אני עייף ומפורק, אך הלאות אינה חסרת נעימות. בימים כתיקונם אני מטלפן בערב זה לת"א, לדעת איך עבר היום על אימא. עכשיו אני נתון במועקה מאי-ידיעה.
פעם היינו נפגשים בת"א, אני ואת, ביום כיפור בלילה. ההיה זה בליל כל נדרי או במוצאי הצום?
____________________
הערב, בלונדון, אומרת אישה אנגליה לבעלה: ובכן, קריץ',[1] אתה הוא המחזיק עכשיו את משה במעצר! אפשר לא ידוע לך, כי הייתי בידידות רבה עם הזוג הזה.
אני מלא חרדה למו"מ ההולך ונסרח בלונדון: שלא ינסו לקנות את חירותנו במחיר אשר התנועה לא תוכל בשום פנים לעמוד בו, ושלא יחייבו אותנו על עמדה שנצטרך לדחותה לחלוטין.
____________________
פנייתך הטלפונית אל בן-גיל[2] פעלה פעולת בזק. ביום ו' אחה"צ הופיע כאן רופא ראשי של המשטרה, שקיבל הוראה לבדוק אם אני זקוק באמת לביקורו של מומחה. בחור מסביר פנים, ראה את כף הרגל והודה מייד בכל גילוי הלב כי אינו מבין ולא כלום בכגון אלה, ועל כן הוא מסכים בהחלט שיש להזמין מומחה. לא יצתה שעה לאחר ביקורו והנה דוסטרובסקי טוּט קַק טוּט [רוסית: הנה-הִנו]. ברור שאין זו תוצאה מביקורו של הרופא המשטרתי. נראה שהוא בא כתוצאה מפנייתו של הרופא מכאן באמצעות המפקד, אך בטרם הגיע הבירור הרשמי הזה לסיומו סודר ביקורו של ד' ע"י התערבות ישירה מלמעלה. ד' קבע טיפול לכ"ד ימים, שלושה מחזורים כל אחד בן שמונה ימים, וכל מחזור מתחלק לשני פרקים: שישה ימים ושני ימים. בקיצור עסק מורכב למדי. ביקשתיו שימסור לך את התרופה ואת תזמיני ותשלחי. לא נורא אם לא תספיקי למחר, כי הן היום היה הכל סגור ומחר יקדים השליח.
הוסיפי נא למשלוח הקרוב צרור מעטפות למכתבים בדואר, משני מינים: אחד ריבועי, שיכיל בנקל את הגיליון החלק המצורף, שהוא מ ח צ י ת הגיליון השלם, ואחד מלבני, שיכיל ש ל י ש הגיליון השלם אשר מ ח צ י ת ו מצורפת, ז"א שלגבי המין הראשון יהא צריך לקפל את הגיליון פעם אחת ולגבי השני - פעמיים, בשלישים.
אם תוכלי למצוא בָּזָך (נדמה לי שזהו המונח העברי לוַזה) לפרחים, שיהא לא רחב ביותר, גבוה כדי קצת יותר מאורך הגיליון הזה, ו כ ב ד, היינו יציב בפני רוח - אנא, שילחי.
יוכבד רבינוביץ, ladies of all, הריקה את ארנקה ובלב רַגָּש, כעדות הפתקים המצורפים, שלחה א ר ב ע ה צרורות של גלדיולות לי, לדוד, לרמז ולגרינבוים. הפרחים נהדרים, אדומים כשלהבות, זקופים כלשונות אש השלוחות כלפי מעלה. אך סיימנו את קביעתם לפיאור חדרי - מלאכה שבוצעה לא במעט התחכמות - הגיע הרב-החזן והביא את שי פרחיך. עמדתי ונידבתיו לצריף הבחורים - הרי שזוהי המצווה שזכית בה, בזכות משמר השרון.[3]
עלה בדעתי, שמא "כן" תבואי ביום ד', אבל ל ב ד ך, למען נוכל לשוחח. תאמרי לא-י שיסדר עם הראש כאן והודיעיני. גב' ש',[4] זו שנפגשנו איתה בפעם האחרונה, מבקרת כמעט בכל שבוע.
ואחרון אחרון, שילחי נא פתק זה לבני לקובי.[5]
נשיקות לכם,
מ.
האם את משתפת את אחי ואת אחיך בקריאת שדרַי? לאחי עכ"פ יש להראות, כי אין לו מקור אחר. גם מטעמים "ספרותיים", כגון ברכתי לעזרא ד'[נין]. אני מחזיר את מכתבך האחרון, שלא להשהות כאן במיותר. "הקריעה" היא פרי תאונה קלה אגב אריזה, אשר תקרה אך לעתים רחוקות.
[1] ארתור קְריץ'-ג'ונס. חבר מפלגת העבודה הבריטית ופעיל האיגודים המקצועיים. מ-1945 סגן שר המושבות ג'ורג' הול; מ-5.10.1946 - שר המושבות. במאי 1939 עמד בקשר עם מ"ש ודב הוז והיה מעורב בהשגת החלטה השוללת את "הספר הלבן", שקיבלה ועידת ה"לייבור" שהתקיימה בסוף אוקטובר 1946 (יומ"מ ד, עמ' 307).
[2] ארתור פרדריק ג'יילס, מפקד הבולשת הבריטית בא"י; גם כינוי כלל לבולשת.
[3] קבוצת משמר השרון הייתה חלוצת גידול הסייפנים בא"י בזכות חברה האגרונום צבי גינצבורג. עימו עבדה פנינה ניומן-רוזנבלט (רעיית שמשון ר'), תלמידת מ"ש לעברית בשנות לימודיו בלונדון (1925-1921), שהידידות עימה נשמרה כל השנים.
[5] בשולי המכתב:
מוצאי יום כיפור תש"ז, 5.10. קובי בני, אני שולח לך ברכתי מן השבי אל החזית. הן נפלתי בשבי באותה המערכה אשר אתה יוצא עכשיו לקו הראשון של אחת מחזיתותיה. הלמות לבי מלווה אותך ואת חבריך בכל הי"א. אבא.
