88

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

22/3/1942

(אנגלית)

מסע למצרים ולדרום אפריקה; גילוי דעת מתוקן

שאלות מדיניות

מ. שרתוק: חברי ההנהלה יזכרו על הפנייה של ההסתדרות הציונית באפריקה הדרומית אלי בדבר ביקורי באפריקה לפתיחת המגבית [של ״קרן היסוד״]. הפעולה חשובה מאוד. האווירה מסביב למגבית אינה נוחה לגמרי. יש שם הלך רוח של אנטי-ציונות, ולביקור יהיה ערך רב לא רק לשם המגבית, אלא גם כקשר עם אגף זה בתנועתנו. עצם הדיון בישיבת ההנהלה הציונית לפני יומיים על היחסים עם הרביזיוניסטים[2] מראה על הצורך הדחוף בביקור זה. לפני חודשים מספר, מייד עם בוא הדרישה מהחברים באפריקה הדרומית, הודעתי להם שאהיה מוכן לבוא לזמן קצר מאוד. כוונתי הייתה להיעדר מהארץ בערך ארבע עד חמישה שבועות, והנה מתקרב הזמן והכרחי להחליט, כי למען הגיע לפתיחת המגבית יש לצאת את הארץ כבר באיסרו חג של פסח. המצב הכללי בארץ ובסביבתה ידוע. העולם מניח בוודאות שתהיה התקפה גרמנית באביב, אולם איש אינו יודע לאן תופנה התקפה זו. חושבים שזו תהיה ברוסיה, ולא - יתקיפו הרוסים את הגרמנים, אבל אין להוציא מן האפשרות התקפה על סוריה וארץ-ישראל מהאוויר. אם לא תהיה התקפה כזאת, הרי החודשים אפריל-מאי-יוני יעברו כאן בתנאים נורמליים פחות או יותר, ואז יוכל ד"ר ג׳וזף למלא את מקומי בהנהלת המחלקה המדינית, אולם אם יהיה חשש ששדה המערכה יתקרב לגבולות ארצנו, הרי חשוב שכל אחד יישאר כאן.

ושנית - לא הייתי רוצה להינתק מן הארץ, אולם אני סבור שעד שאצא את הארץ נדע כבר מה צפוי לנו בחודשים הקרובים, וגם אז יהיה סיכון-מה בנסיעתי.

בדעתי להיפגש עם מפקד הצבא כאן[3] ולבקר אצל גנרל אוקינלק במצרים. מטרת ביקורי היא לשוחח בדבר השתתפותנו בהגנת הארץ. כמובן שאין טעם לחדש כאן את תביעתנו לצבא יהודי, אבל אפשר לדרוש הרחבת הגיוס ליחידות לוחמות להגנת הארץ ולהקמת בטליונים במקום פלוגות, וכן לדרוש אימון רחב יותר של היחידות היהודיות. אומנם לא אעשה זאת בלב שקט, כי איני בטוח כלל בהגבת היישוב להרחבת מסגרת הגיוס. בדעתי גם לבקש שימוש רחב יותר בחיל הנוטרים שלנו להגנת הארץ.

סר סטפורד קריפס[4] נמצא במצרים. על בואו נודע לנו מהעיתונות. איש אינו יודע כמה זמן יתעכב במצרים בדרכו להודו. בתוכניתי היה לצאת למצרים לפני החג למען שוב הביתה לחג, ואני חושש שלא יעלה בידי לראות את קריפס, אולם אעשה הכל למען קבל ראיון אצל סר סטפורד קריפס בשובו מהודו.

החברים קיבלו העתקה מהטלגרמה על ראיון שהיה למשלחת יהודית אצל סַמְנֶר וֶולס[5] בוושינגטון. ההופעה הייתה מאוחדת מכל חוגי היהדות, ציונים ולא-ציונים. נראה שהתאחדו על תוכנית מסוימת והיא: מחאה נגד עניין ״סטרומה״, שחרור מעפילי ״דריין״, החזרת אנשי מאוריציוס, שינוי מדיניות הממשלה כלפי היהודים.[6] טרם קיבלנו הודעה על תוצאות הראיון.

שלחתי היום לחברי ההנהלה העתק מכתבו של בן-גוריון מאמריקה ללונדון.[7] קיבלנו גם ידיעה כי לד"ר וייצמן הייתה ב-26 בפברואר שיחה עם לורד קרנבורן, ובהמשך לשיחה הגיש לו תזכיר ב-6 למרס, בו סוקר הוא את התפתחות העניינים מראשית המלחמה עד היום, עומד על מדיניות הממשלה כלפי העלייה, ה״שדיולים״ המינימליים והאפסיים - על-ידי כך הפקירו רבבות יהודים לנאצים - על הקשיים הגדולים שעומדים בפני ההנהלה בארץ במשא-ומתן עם האדמיניסטרציה, והוכחה שהנציב העליון אינו ראוי למלא את תפקידו.[8] הוא [וייצמן] מבקש מאיתנו להכין חומר בשביל להגיש תלונה נגד הנציב העליון, על מנת להעבירו ללונדון, אבל את התזכיר אמסור לפי הודעה נוספת מלונדון.

הדיון נסב על מסע מ״ש לדרום-אפריקה ועל תביעתו להקמת גדודים יהודים בצבא הבריטי.

גילוי הדעת

מר שרתוק: הייתה לנו ישיבה עם חברי הוועדה המצומצמת של הוועד הפועל הציוני.[9] לאור ההערות שהושמעו בוועדה ניסחתי גילוי דעת מתוקן (קורא את הנוסח):

השואה שהתחוללה במלוא תבל אל נא תשכיח ותטשטש את צרת ישראל. כל הנושאים נפשם לגאולת המין האנושי כולו מאימת השיעבוד לכוחות הרשע אל נא יתעלמו מזעקת העם היהודי לחיים ולחירות.

מלחמת בעלי-הברית נגד הנאציזם היא מלחמת חיים ומוות לעם העברי. בעלי הברית נאבקים במלחמה הזאת על קוממיותם המדינית והרוחנית. העם העברי עומד במערכה על עצם קיומו. הוא הנהו קורבנו הראשון של הרשע הנאצי. זמן רב לפני פגיעת ההיטלריזם באומות אירופה היו המוני היהודים הפקר לעריצותו. כיבוש ארצות אירופה בידי הנאצים במשך המלחמה המיט על תושביהן היהודים השפלה והתעללות, נישול וחורבן, הרג ושמד, שכמותם לא ידעה שום אומה אחרת. רבבות יהודים הוצאו להורג ולמיליונים נשקפת כליה.

תקוות החיים היחידה של העם העברי תלויה בניצחון המדינות הדמוקרטיות ובעלות-בריתן. אך ניצחון זה בלבד לא יביא גאולה לישראל, לא יקומם הריסותיו, לא ירפא את שברו ההיסטורי - היות היהודים, בכל הדורות ובכל קצות תבל, קורבן נטול מגן וחסר ישע לכל שרירות ודיכוי. סבל ישראל, קיפוחיו ורדיפתו, גירושיו ונדודיו, לא עם עלות היטלר לשלטון באו לעולם ולא עם מיגורו בלבד יסופו. ימי שאלת היהודים כימי גלות ישראל מארצו. צרת ישראל היא צרת העולם כולו. העולם כולו לא יֵדע שָלֵו כל עוד יוסיף ישראל לשמש שעיר לעזאזל לכל עריץ ומדכא, מנוצל בידי כל מורד-אור לגירוי יצרי שנאה והתעמרות. אין פתרון לשאלה, אין תקנה לצרה, אלא בהינתן לישראל ארץ משלו. רק בהיות לעם העברי מעמד שווה בקהל העמים - ינחל חלק בחיי ביטחון, חירות וכבוד ככל אומה בעולם.

בגמר המלחמה יתייצבו לפני העולם המוני יהודים עקורים משורש ופזורים לרוח וישוועו לקיום ולמחסה. שוויון זכויות אזרחי בלבד לא יושיעם. המונים הרוסֵי מעמד יחתרו למקלט חדש. אנה יפנו? השליטים הדמוקרטיים, בבואם לקיים את דבר ״המגילה האטלנטית״ על ״חופש מפחד וממחסור״ לכל האומות, יתעלמו מאחד מנגעי העולם האנושים ביותר אם לא יתוו להמונים הדוויים האלה את הדרך לישועה אמיתית. הם יתחייבו באחריות היסטורית אם ינסו לרפא את השבר על נקלה, אם ילכו שולל אחרי פתרונות כוזבים לבעיה החמורה. הניסיונות לתור אחרי ארצות חדשות ליישוב פליטי ישראל לא הנחילו עד כה אלא כישלון ומפח נפש. ערגת עם נידח לנחלה משלו הפכה חומר לספסרות בתוכניות התיישבות קיקיוניות ובשטחי קליטה מדומים. אחד אחד התנפצו חלומות השווא אל המציאות המרה: אין בעולם ארץ פנויה לכינוס פזורי ישראל. תיתכן חדירת פליטים לארצות המפותחות שמעבר לים, אך התִפתחנה ארצות אלה את שעריהן להגירה רבתי, התְפננה מקום להתיישבות רחבה ורצופה? ואילו הארצות הנחשלות, מה קשים וממושכים יהיו הניסיונות בטרם תתברר יכולתן לקלוט המוני אדם? מהגרים יהודים שיפוזרו בפינות תבל שונות, ללא הרגשה שהם בונים מולדת לעמם, מניין ישאבו את המרץ החלוצי להתגבר על פגעי טבע ותהפוכות מזל? וגם אם יצליחו להיאחז - מניין שמארת הגלות לא תדביקם בארצות הפיזור החדש?

לא פיזור חדש בארצות זרות יפתור את בעיית העם היהודי אלא ריכוזו בארצו. הבעיה אינה קליטת פליטים בלבד, אלא הנחלת ארץ לעם. חברה חדשה לא תקום בלי מאמץ רוחני כביר ומאמץ כזה לא ייכון מחוץ למסלול ההיסטוריה הלאומית. עם לא יחדש נעוריו בלי תחיית תרבותו, ותרבות לאומית לא תצמח על אדמת נכר.

אחת ויחידה היא הארץ שמינתה ההשגחה לעם היהודי. בה היה ישראל לעם ולשום אומה אחרת היא לא שימשה מולדת. בה יצר ישראל נכסי רוח לעולם כולו ושום עם אחר לא הגיע בה לחיי יצירה. בכל התקופות ומכל קצות תבל העפילו יהודים לשוב אליה. זה שישים שנה עֵד העולם לחיזיון המופלא של שיבת ישראל לארצו והפרחת שממותיה בעמלו. במחצית היובל האחרונה נתרחבו ממדיו של מפעל הבניין היהודי. מחצית מיליון היהודים המרוכזים כיום בארץ-ישראל מהווים חטיבה לאומית חדשה בקרב עמי המזרח התיכון, הממלאת תפקיד מיוחד בערכו במאמץ המלחמה הדמוקרטי בפינת עולם זו. משקו החקלאי והחרושתי ומפעלו התרבותי של היישוב היהודי הזה הם מתחילה ועד סוף פרי מאמציו העצמיים - פרי העוצמה הדינמית של העלייה היהודית לארץ. המפעל ההתיישבותי הקיים אינו אלא אות לכוח היצירה הגנוז בעם היהודי ולאפשרויות הפיתוח הגלומות בארץ. ניסיון של שישים שנות התיישבות, עזרת היישוב הקיים, הכוסף העז שבלב כל יהודי לחזור למכורתו ולהיאחז בה - גורמים אלה המסייעים למאמץ החלוצי היהודי בארץ-ישראל, אינם בנמצא לגבי קליטת מהגרים יהודים באיזו ארץ אחרת שהיא.

אך למען תוכל ארץ-ישראל להיענות במלוא יכולתה לצורכי ההגירה היהודית, למען תפתור את הבעיה ההיסטורית של האומה היהודית כאומה חסרת ארץ - הכרחי להציב את מפעל ההתיישבות היהודי על בסיס מדיני איתן. לנציגות היהודית צריכה להינתן סמכות ממלכתית לארגון העלייה וקליטתה בהיקף רחב, בקצב מהיר וללא הגבלה מלאכותית. המשטר שיוקם בארץ צריך להבטיח לעם היהודי החוזר למכורתו את קוממיותו המדינית השלמה.

התנועה הציונית יודעת היטב, כי מפעל התקומה היהודי בארץ-ישראל אינו מתגשם בחלל ריק - לא בתוך הארץ ולא בסביבותיה. הניסיון הוכיח הוכחה ניצחת, כי היהודים אינם נבנים בארץ מחורבנו של מישהו, אלא בבניינם מסייעים לרווחתם של אחרים. שום סכנה אינה נשקפת לעתידם הכלכלי, התרבותי והחברתי של ערביי ארץ-ישראל מהמשכה והרחבתה של העלייה העברית לארץ. מקור ההתנגדות הערבית למפעל הציוני הוא בשאיפה להדביר את ארץ-ישראל למרותו המדינית של העם הערבי ולשמור על ארץ-ישראל כארץ ערבית לעולמים. השאלה העומדת להכרעה אינה אפוא אם יבולע לערבים תושבי ארץ-ישראל, אלא אם ייסתם הגולל על תקוות ההצלה היחידה של המוני יהודים ואם תושם לאל תקוותו היחידה של העם היהודי כולו להגיע לתקומה לאומית.

בתוצאות ניצחונן של אנגליה ואמריקה במלחמה הקודמת נגאל העם הערבי מעול שיעבוד של דורות, וכמה מארצותיו זכו בעצמאות מדינית. ניצחון בעלי-הברית במלחמה הנוכחית ישחרר את ארצות ערב מאימת עבדות חדשה, וכפי שהוכרז חגיגית - ירחיב את מסגרת עצמאותן ויפתח פתח לאיחודן. אלה המעניקים חירות וביטחון לעם הערבי ברחבי ארצותיו, לא ייתכן שיצמיתו את תקוות גאולתו של העם היהודי בתחום הצר של ארצו היחידה, לא ייתכן שיגזרו התנוונות וכליה על המוני יהודים חסרי כל וידונו את העם היהודי כולו להמשך חיי הפיזור והתלישות. כי הדין על עתידה המדיני של ארץ-ישראל אינו בין יהודי ארץ-ישראל לבין ערביי ארץ-ישראל. הדין איננו בין העם היהודי והעם הערבי. הדין הוא בין העם היהודי והעולם כולו. מצפון העולם חייב תשובה לשאלה ״לאן?״ המופנה אליו מפי המוני נודדים יהודים. העולם כולו חייב תיקון לעוול ההיסטורי של חוסר בית לעם היהודי. אין לתנועה הציונית חזון אחר לעתיד לבוא מאשר חזון חיי שלום ואחווה בין העם היהודי החוזר לארצו ובין המוני העם הערבי בארץ ובסביבותיה, אך כשם שאיתן הוא החזון הזה, כן איתנה הכרת התנועה הציונית כי זכות העם היהודי לחיים ולחירות אינה יכולה להתבטל מפני התנגדותם של אחרים, וכי זכאי העם היהודי לעצב את גורלו בידיו ככל אומה בעולם.

על העולם כולו לדעת, כי אין כוח שיעקור מלב העם היהודי את זכר ארצו, את הכמיהה לשוב אליה, את יצר הגאולה והחירות. היישוב היהודי בארץ לא ירכין ראש לפני גזרות הבאות לחדש עליו את גורל הקיבוצים היהודים בגולה - גורלו של מיעוט המופקר לשרירותו ותלוי בחסדו של הרוב הזר. המוני יהודים המצפים לישועה לא יחדלו מלדפוק על שערי ארץ המקלט היחידה, ולא יירתעו מלהבקיע את חומותיה. בעצם ימי המלחמה האלה - פליטים יהודים הנמלטים מהתופת הנאצית טובעים בים בדרכם לארץ, פליטים יהודים המוצאים את הדרך לארץ חסומה בפניהם טובעים בים בהיותם מוחזרים אל התופת שממנה ברחו, פליטים יהודים טובעים בים בשערי הארץ הסגורים. פליטים יהודים שהגיעו לארץ נשלחים לארץ גזירה באיים רחוקים, פליטים יהודים שזכו לעלות בחוף הארץ נמקים במחנות הסגר כשאימת גירוש על ראשם, ואף על פי כן, שֵם ארץ-ישראל בוקע ועולה ממחתרות הגטו, נישא על שפתי כל מעונה במחנות ריכוז, מצלצל כבשורת הנחמה היחידה באוזני כל יהודי שחייו תלויים לו מנגד. מדכאו ועד מאוריציוס, מריכוזי גולי גרמניה ורומניה במחוזות הכיבוש הנאצי ועד למחנות פליטי יהודי פולין בערבות ססס״ר - אחת השבועה והתפילה: ״לארץ-ישראל!״

הוועד הפועל הציוני המצומצם, המוסד העליון של התנועה הציונית בשעה זו, שולח ברכה להמוני ישראל באשר הם שם - בארצות החופש כבארצות הדיכוי, במחנות לוחמי החירות כבמחנות ההסגר והשיעבוד. הוא קורא לכל הנוצרים אמונים לציון לכוון את לבם לשעה הגדולה, בה יותן לכל חלקי האומה השסועה להתאחד מחדש במערכה על תקומתה. התנועה הציונית קוראת לקברניטי המדינות בעלות-הברית, ולדעת הקהל הדמוקרטית והאנטי-נאצית בעולם כולו, לתת יד למפעל ההצלה והתקומה של העם העברי. לא ייכון צדק בעולם אם העם היהודי יישאר ללא ארץ. לא ידע העולם נחת אם צרת ישראל תישאר ללא תיקון. יש רק מוצא אחד מן המצר ההיסטורי: שיבת יהודים לארץ-ישראל והחזרת ארץ-ישראל לעם היהודי.

המשתתפים הביעו הסתייגות מביטויים אחדים בנוסח שנקרא, אך עיקר הדיון נסב על השאלה אם הגיעה השעה להשמיע בגלוי את התביעה ל״מדינה עברית" או "קומנוולת". סוכם, כי יש להעביר לחברי ההנהלה בלונדון ובארה״ב את הנוסח המוצע לחוות דעתם, ולהביאו לפני הוה״פ הציוני (ר' מסמך 150).

חובת עבודה לבוגרי בתי הספר

מר שרתוק: דבר יציאת הבוגרים לשנת שירות לאומי טרם נסתיים, כי בינתיים בא ערעור מצד האוניברסיטה והטכניון. שני המוסדות טוענים, כי הם אינם מקבלים עתה תלמידים מחו״ל וזקוקים לכניסת תלמידים מארץ-ישראל. על-ידי הכרזת גיוס חובה לשירות לאומי לשנה הרי נכרת הזרם, והתוצאה תהיה אי-פתיחת השנה הראשונה של פקולטה זו או אחרת, וכן לאחר השנה השנייה, השלישית וכו'. על-ידי כך - טוענים המוסדות - משתקים את תוכנית הלימודים בבתי הספר הגבוהים. לדעתם יש בזה גם פגיעה כספית קשה. האוניברסיטה דרשה לשוב ולעיין בשאלה זו, אולם עניתי להם, כי לצערי אין אני רואה דרך למילוי משאלתם, כי אם נתיר לחלק לא להתגייס לשירות הלאומי, נצטרך לתת רשות זו גם לאחרים. בדעתי לכנס פגישה של המרכז החקלאי, אנשי הביטחון והמוסדות המעוניינים לשם שיחה בעניין זה. הצעת האוניברסיטה היא לחלק את תקופת השנה לשלושה חלקים בהפסקות, למען לא להפריע ללימודים.

הערות: