[1] פרופ' אריה דוסטרובסקי - רופא עור בכיר ב"הדסה" י-ם.

[2] "המשך ועידת לונדון נדחה ל-16 בדצמבר. הנימוק הרשמי: בגלל הוועידות הבינלאומיות לא יהיו המיניסטרים פנויים לשאלת א"י"; "סופר 'רויטר' על הנימוקים 'הבלתי-רשמיים' - הוועידה תתחדש אחרי מושב האו"ם והבחירות באמריקה ו'השפעת קולות היהודים תפחת', [...] בחוגים יהודיים בלונדון מביעים בגלוי אכזבה משום הדחייה הזאת"; "הסוכנות היהודית חזרה והדגישה את תביעתה - מלבד כל התביעות הכלולות בהחלטות פריס - לשיחרור המנהיגים כתנאי להשתתפותה בוועידת לונדון, אמר דובר הנה"ס במסיבה עם עיתונאי חוץ בירושלים ופירוש הדבר: שיחרור עם רשות להופיע כחברי הנציגות של הסוכנות בוועידה. מוזר הדבר, כי בעוד שהממשלה נראית מעוניינת בהשתתפות היהודים, הרי היא באה לקבוע מי יהיו נציגי היהודים ומי לא. אין הסוכנות היהודית יכולה להסכים לכך, ואם לא תתמלא דרישתה - היא לא תשתתף בוועידה. כן קיימים ועומדים, כאמור, התנאים האחרים שעליהם הוחלט בישיבת ההנהלה בפריס" ("דבר", 3.10.1946).

[3] גיורא יוספטל (1962-1912). עובד מח' העלייה והקליטה של הסוה"י. חבר קיבוץ גלעד. חבר מרכז מפא"י. ב-1943 התגייס לצבא הבריטי. לימים חבר הנה"ס, שר העבודה, שר השיכון והפיתוח.

[4] במכתב לא-מתוארך, כנראה מ-11.8.1946, ששלח לוי אשכול, אז מנהל מח' ההתיישבות של הסוה"י, למ"ש בלטרון, הוא מנמק ופורס את תוכנית המיבצע, ואומר: "השאלה מי ירים את העניין. באתי עם הרצפלד לכלל עצה להביא לפניכם את הדבר. אם נראה לכם העניין בכל חריפותו, עליכם לתבוע [את המימון] מהקק"ל ומהסוכנות" (אצ"מ 25/2955S). מ"ש השיב:

לליש [לוי אשכול[. בלב ונפש! בזה נוסח שדר, רשמי, בשם כולנו [להנה"ס בפריס]: "לקראת ההכרעה, שאלת עתיד אזור הנגב הצפוני היא הגורלית ביותר. כאן האוצר הגדול של קרקע ואפשרות השקאה רבתי. לנו כיום בו 9 נקודות. בניצול כל קרקעותינו שבעין אפשר להוסיף לפחות 15 ועד 20. כולנו ניתן הדין אם לא נבצע זאת. מבקשים מההנהלה להעמיד העניין בסדר-היום כשאלת חירום מרכזית ולקבל החלטה חיובית דחופה. יש אפשרויות גיוס אמצעים גם בארץ, אך המנוף בידי ההנהלה. מצפים בקוצר רוח לפעולתכם" (16.8.1946).

באיגרתו מ-3.9.1946 לוועידה ה-6 של מפא"י עמד מ"ש על "דחיפות וחשיבות מיוחדת לתוספת נקודות התאחזות בדרום" (ר' האיגרת בנספח 9).

[5] הבן יעקב, שהתנדב לחי"ל, נכלל במיכסת מתגייסי הפלמ"ח לחי"ל (רובם היו אנשי "המחלקה הגרמנית" של הפלמ"ח), שחוילו בינואר 1945 והיוו מחלקה פלמ"חאית טהורה (לרבות פיקוד פנימי) גם בצבא הבריטי. לאחר אימונים בבסיס הבריטי ג'ניפה שעל תעלת סואץ נשלחה המחלקה לחבירה עם הגדוד השלישי של החי"ל, שאנשיו לחמו אז בחזית נהר סֶנְיוֹ. בצפון איטליה. יום כניעת הצבא הגרמני לכוחות בעלות-הברית, 8.5.1946 (day-E), מצא את חיילי המחלקה בלב הים התיכון, בהפלגתם מנמל סואץ לנמל טרנטו.