יום ג',  1.10.1946,  בערב

פואה יקרה,

אני יושב לכתוב לך בנפש קודרת (מְרַצְ'נַה מַיַה דוּשַה[1]) אך שקטה. בחנתי היום היטב את המצב ובאתי לידי מסקנה, שהתקווה לתוצאה חיובית מהניסיון הנעשה עכשיו בלונדון קלושה מאוד. אני מתבסס בעיקר על המאמצים שהשקיעה מ.ה.מ.[2] במו"מ עם שבע המדינות [הערביות], מאמצים אשר בשום פנים ואופן אין לבטלם כדיבורים סתם, ועל הקו הנוקשה שננקט עד עכשיו בשאלת שיחרורנו ושהובלט באופן כה ברור בשיחת הנציב עם ג'.

בימים האחרונים נקעתי מן המסלול: קראתי פחות, ביטלתי זמן לשיחות חולין, בילבלתי את סדר יומי. יש למתוח את המושכות ולהיכנס מחדש לתלם. אחת הצרות היא שעובר עלי שוב בולמוס נדודי שֵנה. אני מאחר מאוד מאוד להירדם, לאחר כל הלבטים הידועים של כיבוי האור, נעיצת עיניים פקוחות בחשכה שעה ארוכה, הדלקת המנורה וקריאה, שוב כיבוי, ושוב עיניים פקוחות, וחוזר חלילה. אילו לפחות יכולתי לישון בבוקר ללא מעצור, הייתי מפצה את עצמי, אך הדבר לא ייתכן, כי ארוחת הבוקר קבועה בשעתה, וכן באים בשעה קבועה בבוקר אסירים ערבים לנקות את החדרים ואסור לעכבם - גם אין לוותר על הטיאוּט ושטיפת הרצפה. החום אומנם פג במידה ניכרת מאוד, ואני יכול לשכב אחה"צ מבלי להתכסות זיעה, אך הנה זה היום השני שאני שוכב אחה"צ לאחר לילה קצוץ-שֵנה ובשום אופן איני מצליח להירדם. אפשר התקנה היא לשכב בשעה מוקדמת בערב, אך איך שאסתובב גזירה שאיני מגיע למיטה לפני חצות. נראה איך ייפול דבר בימים הקרובים. אם יתברר כי עורבא פרח, חזקה עלי שאגיע מחדש לשיווי משקל ואייצב את אורח חיי במעצר.

קיבלתי היום לפתע, כאילו ישר מפריס, ספרים במתנה. מאותו נוכל רברבן, פֶרניקוב שמו.[3] הספרים הם שני כרכים של ההיסטוריון הצרפתי Aubry Octave - חיבור חדש ומחודש על  נושא ישן נושן: Franc,aise Re'volution La [המהפכה הצרפתית]. הספר כתוב בצורה מקורית ומעניינת מאוד ומתבסס על חומר שיצא לאוויר העולם בתקופה האחרונה, אך מספר עמודיו בדיוק 995 - קיבּוֹלֶת הגונה! בכל זאת, אם אשתקע שוב - אנסה אליו דבר.

יש לי עוד כמה תוכניות-יסוד של קריאה ולימוד ואף של כתיבה, אם אגיע לתיכנון אֶרֶך זמן, ואם לא יטרידוני בינתיים ענייני יום יום. עד עכשיו מנע בעדי המתח היום-יומי מלהיכנס לכל פעולה תוכניתית ורצופה. העומס שרבץ על זמני, ובייחוד הסערות שחזרו ונשנו בַקֶרֶב, שמו לאַל כל כוונה טובה לשקוע בעבודה יסודית, ובהשקיפי עכשיו אחורנית על תקופת שלושה ירחים הריני מדוכא מהיבול הזעום, שכמוהו כאין.

נחרדתי מאוד מהידיעה על מצבה של אימא. מה לה? אני חי בהנחה בטוחה, שיש ביני לבינך הידברות ברורה, שאם יקרה משהו - עלי לדעת  מ י י ד. לאחר שכבר התרגלתי למחשבה שאראה אותה השבוע, צר יהיה לי מאוד אם לא תבוא, אך במקרה זה מוטב לנו לא להשתמש בזכות המיוחדת שהשגתי בשבילה לגבי כניסת המכונית למחנה.

ומה יהיה עליך? האומנם לא תוכלי לפַנות לעצמך ימים אחדים לשינה? אולי תסעי לחיפה עם אחד הילדים לסוף סוכות? נדבר על כך כשתהיי פה.

אשר לתלונת ברני על חרפת הרעב שסבל ברה"ש - פשוט בושה וכלימה לשמוע זאת! על פשע ההתפנקות המבישה הוא מוסיף את חטא הטרדת אשתו בקטנות נלעגות כאלה. אך אילו באתי לגולל את כל פרשתו בחודשים אלה הייתי צריך לכסות יריעות, ומוטב למשוך ידי. אין לו תקנה וביסודו הוא נדון להישאר איש אומלל עד סוף ימיו.

לבי יוצא אליך. התחזקי אהובתי. הן השבי במלחמה הפריד בין כמותנו לשנים!

נשיקות לך,

מ.