מזהה |
310 |
שם הספר |
מאסר עם ניר ועיפרון |
שם הפרק |
מכתב 149 - צפורה למשה - 30.9.1946 |
כותרת משנה |
יום ב' |
יום ב', 30.9.1946
צפורה למשה
אל ייראה לך מכתבי מאמש עצוב. איני עצובה ואיני מסכנה. רק להתנער נחוץ, לנסוע מעט על פני הארץ. אם באמת השיחרור קרוב (בלי מלחמת העצבים) - אחד מחלומותי הוא לטייל איתך לו אך יום אחד.
ועוד שכחתי לספר לך על בוא ש' אתמול. כענן כבד נכנס לבית בבוקר עם רות. באו ישר מכנרת. לאחי יש חוש ריח (?) מיוחד במינו. כשחש הוא באיזו סכנה מייד מופיע. הוא ידע על הראיון של ג' עם הנציב,[1] וידע שבישיבת ההנהלה ידובר בזה, וכי סכנה צפויה - ומיהר לבוא. לו נדמה כי רק הוא חש בסכנות, וכי אחרים משלים את עצמם ואינם מבינים את המצב לאמיתו. ועוד קרה לו איזה פנצ'ר בפריס[2] (א ל ת ז כ י ר ז א ת), כך שמדוכא היה מאוד מאוד.
שוב נשיקה,
צ.
[1] "בתשובה לשאלת עיתונאים במסיבה היומית, שהייתה אתמול בירושלים, אמר דובר הסוכנות, כי גולדה מאירסון חזרה והדגישה בשיחתה עם הנציב העליון את החלטתם של הנה"ס ושל הווהפ"צ בדבר התנאים שיאפשרו ליהודים ללכת אל הוועידה, ובכלל התנאים האלה - החופש המלא לבחור את הנציגות הנראית להם" ("דבר", 30.9.1946).
[2] רות הלל (מאירוב), שליוותה את אביה באותו ביקור, סיפרה על עניין שהטריד את מנוחתו עד כדי כך שהרבה לדבר עליו באוזניה: "הייתה התנגשות בין אבי ויוסף (ג'ו) שוורץ, ראש הג'וינט, על רקע מימון פעולות עלייה ב' בצפון-אפריקה. עד אז היו יחסים מצויינים ביניהם והודות לקשר האישי שיצר אבי עם שוורץ נוצר הקשר בין הג'וינט ועלייה ב'. אך הג'וינט סירב לממן פעולות בצפון-אפריקה ואבי ראה בזה גזענות והדבר הכעיסו מאוד. אבי, שישב אז בפריס וניהל משם את המוסד לעלייה ב', בא לארץ לוועידת מפא"י, בשם ב"ג, כדי להציג את הטיעון להמשך המאבק" (עדות לעורכת, נוב' 1989).
|
|
|