מכתב 146 - פואה יקרה - 29.9.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 146 - פואה יקרה - 29.9.1946
כותרת משנה  יום א', בערב

 

                                                                                                                       יום א',  29.9.1946,  בערב

פואה יקרה,

 

אפשר הרגשתך נכונה ומשהו יתרחש בקרוב. עד להתרפסות לפנינו לא יגיעו הדברים, ומי יודע מה מסתתר במשחק - אעפ"י כן, לא הפסדנו לעת עתה באחרונה באותה מידת העקשנות שנקטנו, ואולי ניחלץ מן המיצר. דאגתי העיקרית היא לאותם השבועות בהם התנהל מו"מ דו-צדדי בלבד בעוד שאנו היינו מחוץ למעגל. אין מביאים נציגי שבע מדינות ללונדון ואין טורחים ומדיינים איתם בישיבות ממושכות על מנת לשלחם אחר-כך לבירותיהם בידיים ריקות.

בבוקר הייתה לנו שעת רתיחה עם התקבל השדר המיוחד.[1] קריאתו, עיכולו, בירורו בישיבה, המאמץ להעלות את יצחק [גרינבוים] מזה וברני מזה על פסי ההיגיון והשכל הישר, ולבסוף התשובה[2] - כל אלה גזלו לא מעט כוח ובטרם פניתי כה וכה והנה 11, שעת השיעור הערבי.

ומכיוון שעכ"פ נבלה כאן את יום הכיפורים, הריני בא לבקש ממך משהו. בשעתו ביקשתיך על מחזור לימים נוראים. לבסוף קיבלתי מחזורון מאריה. מסירותו עוברת כל גבול ונוגעת עד הלב, אבל יֶקֶה נשאר יקה. אני מחזיר את המחזור בתוך חבילת הספרים השלוחה הביתה ובעצמך תראי את נוי צורתו וזיו אותיותיו. אני מבקש ממך, קני לי  אַ ת  מחזור  י פ ה,  שאותיותיו מאירות. אם תמצאי מיוחד ליום כיפור - מה טוב; וָלא - לרה"ש וליו"כ יחד, אבל ספר בעל מידות, לא גדול ביותר אך גם לא ספרון פעוט וחסר צורה שכזה (יש מחזורים חדישים הוצאת אמנות וכן הוצאת שוקן).

תהיתי בעצמי על שום מה כה חרה לי על מחזור זה, שלא תואר ולא הדר לו, עד שנראה כעלבון בעיני. ניתחתי את עצמי ובאתי למסקנה, כי זוהי אחת התגובות לכיעור האיום והנורא השורר סביבנו: קירות הצריף הקודרים, חוסר כל חתימת ירק סביבו, השבילים הפרוצים, המלאים חַדוּדי אבנים, גדרות התיל המשתרגים שתי וערב ואלכסון. ועל הכל - מראה המון הבחורים, צעירים, בריאים וחסונים, המוציאים זמנם לריק ולבטלה, מתהלכים רובו של יום חשופים מן הטבור ומעלה - שפעת בשר גברית זו מעורטלת לשמש ללא זיעת עבודה - כל אלה מדכאים קודם כל במיאוס הדמות שבהם ומולידים תשוקה נמרצת לכלשהו נוי, יהי זה פרח רענן, ספר יפה, חולצה מגוהצת כהלכה, תמונה צבעונית. - הרי לך משהו מחקר בנפש.

ביקשתי את "הרב" ריבלין לסור אליך ולמסור שלום. הסבירי-נא לו פנים. הוא יבקרני בוודאי בכיפור.

אשר לביקור השבוע, הרי טעות בידך אם את סבורה שאני הוא שדרשתי את ביקורה של אימא. לכתחילה התנגדתי ניגוד גמור לכך, אך עדוצ'קה כתבה פעמיים, שהיא רואה זאת כקיפוח וכעלבון ואז שבתי ונתתי דעתי ובאתי למסקנה שאסור להתנגד, כי מי יודע מה ילד יומ. אעפ"י כן, אם אפשר להשפיע בדרכי שלום שלא תבוא - מוטב, אך חוששני שהתוכנית כבר קבועה במסמרות בראשה ויקשה לשנות. כאן נשתדל להשיג רשות למכונית להיכנס פנימה. מחר נברר באיזו שעה נוח הדבר ולפי זה נקבע. אני מניח שתבואו ביום ה'.

עליך לענות במיברק לחיים:

 

better  for wishes good heartiest .W Mrs and you myself sending and Moshe Behalf

to struugle carry strength full recovery complete you wishing year better much

Zipporah .conclusion successfull

 

אם רצונך - תוסיפי: cheerful and patient keeping Moshe, זה או בסוף, או תוכלי לשלב בהתחלה, כך: myself and cheerful and patient keeping who Moshe Behalf וכו'. [3]

                                                           ______________________

 

מה תאמרי למותה של בת-שבע בלובשטיין?[4]

אל-נא תשכחי את אריה בבית החולים. תגשי לבקרו ותשלחי לו משהו. דווקא משום שהוא יקה – יעריך.

שלום, נשמת חיי,

 

מ.

 

ממשלוח מַדֵי החורף נמצאתי לָמֵד כי אצלכם כבר נצטננו הערבים. אצלנו עוד נאבק הקיץ על אחריתו, אך טוב ששלחת במוקדם משהיית שולחת במאוחר.



[1] השדר לא אותר, אך עניינו, בוודאי, פניית חברי הנה"ס בי-ם למנהיגים העצורים להביע דעתם בשאלת התגובה להזמנת הממשלה הבריטית לנציגי הסוכנות "למו"מ בלתי רישמי על התנאים שבהם תסכים הסוכנות היהודית להשתתף בוועידת השולחן העגול בלונדון, שנמסרה ע"י הנציב העליון להנהלת הסוכנות בירושלים. [...] גולדה מאירסון, ממלאת מקומו של מנהל המחלקה המדינית של הנה"ס, נקראה אתמול לנציב העליון ולה מסר את ההזמנה" (דבר", 30.9.1946).

[2] תשובת העצורים, בניסוחו של מ"ש, מורכבת מ-5 מסקנות ו-6 הנמקות. המסקנה הראשונה: "יש להיענות להזמנה ע"מ שבפגישה הראשונה יוצג עניין ההתרה [השיחרור] וחופש המינוי; אם לא יושג – א י ן  ל ה מ ש  י ך.  זאת הוראה מוחלטת להולכים". ההנמקה הראשונה: "התשובה  ב ש ל ב  ז ה  מוכרחה להיות  ח י ו ב י ת;  הִזְמַנְתֶם - הרינו. אם נענה מראש שלילית - יצדקו הם ואנחנו נרשע. לעומת זה, לאחר שנבוא ונעמוד על זכותנו - אם הם יענו שלילית, העומס עליהם".

במכתב מ"ש לז"ש מ-30.9.1946 נאמר בין השאר: "כתבתי קצת מחשבות לרעיה. קרא או שמע קריאתה".

[3] "בשם משה המחזיק מעמד ברוח טובה ובשמי שולחת לך ולגב' ו' ברכות לבביות ביותר לשנה טובה יותר טובה הרבה יותר באיחולי רפואה שלמה וחוסן מלא להמשכת המאבק עד השלמתו הצלחה. צפורה".

[4] בת-שבע גולדשטיין (בלובשטיין).פסנתרנית. אחות המשוררת רחל, אם הפסנתרנית אלה גולדשטיין, מתה ב-28.9.1946.

 

העתקת קישור