258
אל:
זאב שרף, ירושלים
21/10/1946
לדתן שלומות,
1. אני כותב בלי ביטחון אם ומתי יגיע השדר. גישת נשר הופסקה[1] ובלעדי מגע
ישיר והנובע ממנו אין בטיחות במיתר הזה ויש להיזקק לאחרים, שאינם סדירים. בשיטת
הגישה יש לפנות מייד (הצמוד? איש-פז?[2]) ולדרוש
חידושה, לשם מסירה ישירה ונאמנה של משלוחי יום יום - מזונות, צרורות וכו׳. בשום
פנים אין לעמוד על נשר. אם הוא פסול יש להחליף, ותבוא עליו ברכת מנוחה. אך אם
הגישה פסולה - שָאנֵי.
2. כ״ד שעות
לא הצמיחו הרהורי ביקורת לנוסח [של גילוי הדעת]. שכחתי לציין, כי עוד אמש קְרָאוֹ יחיאל וסמך ידיו. אילן יש לו אלו הערות, כרגיל, שטרם הביאן ואני
איני דוחק, כרגיל. אולי כדאי בסעיף 1 לפרש ״לפי הזמנתה של זו״, כדי להוציא כל
אפשרות של טעות. אך אם לגוף הנוסח לא נשתנתה עמדתי, הרי לגבי יעילותו להתרה נתחזקו
מאוד הספקות. כמעט ברור ש[הבריטים] לא יסתפקו בנאמר בסעיפים 8-7-6, בייחוד
נוכח הסייפא של 8 וכל 9. אבל אין לנו כל אפשרות לומר יותר או פחות מזה.
נמצא שאני נוטה לדעת יחיאל כי לא ניוושע מג״ד [גילוי דעת] זה, ואעפ״י כן יש
להוציאו.
3. שום
התנגדות לדחיית הכנס[3] - אדרבא!
ושוב, היש מושג על עמדת אבירן?[4]
4. לא בַּנּוּ לשדר הגזבר [קפלן]. איזו ״התפתחות״? נא לפרש.[5]
5.
נגד רגם. טירוף כפול! פגן זעירים עלול להיעשות קלס.[6] אין
התנגדות, אך צריך לשקול היטב מעשית. חוששני שמלבד פגן חוצות מרוסן אין עצה. אני
מסיק כי ה״ב ירד, אם משום שנבצר או משום שאישור [יושבי] יום א' נמנע. אם לא זה ולא
זה - מחייב [ה״ב], אך מבין כי אין בזה תקנה לבחר, באשר יעבור זמן [עד ביצועו].
אגב, הגיס שיצא מלא מרירות על מה שלא נעשה, האם שת עצה מה לעשות? הידע על מחשבת
רגם ואיך הגיב?[7]
6.
עניין אחר. ההרשמות לחג שישים[8] מצטמצמות
למעשה בתחום הנַקאבָּה,[9] פרט לבודדות:
האחוזה, נשיא החרשתנים, עוד מישהו. יש בזה משום פגן שלילי שאסור להניחו לעת כזו.
יש לדאוג להשלמה: מועצות [מקומיות] מסוג מושב אחימן הקודם [רחובות], ארגונים כשל
[פרי]
הדר
וחרושת, מוסדות. היש מי שיניע בתבונה?[10]
7.
יש לפרסם הרשמה[11] ע״י ״קבוצת
חבריו ועצורים אחרים בלטרון״. הסכום יגיע - מובטח!
אחיעד
