263. אל: זאב שרף, ירושלים - 27/10/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  263. אל: זאב שרף, ירושלים - 27/10/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

263

אל: זאב שרף, ירושלים

27/10/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

להדו שלום,

 

אעפ״י שהודעת כי שלום לאליאס ולזיאמה, הרי הרדיו הודיע כי שניהם נפצעו פצעים קלים ואני חרד מאוד, בייחוד לאליאס, שהוא איש כה רך ביסודו.[1] צר לי מאוד שאיני יכול להעלות בזיכרוני את דמותו של פרלמן - ודאי תתפרסם תמונתו. איזה גורל לשליח שלנו! האם הוא בעל משפחה?[2] ומה הידיעות האחרונות על אשת לוין? ועליו עצמו?[3]

מסור-נא יישר כוח רב ללפידות.[4] הפעם הצטיין גם העלון.[5] לא כן כתב פ״פ באחוזה שקימט, טשטש וסילף. הוא האחראי בוודאי לסילופים ברדיו ירושלים ולמטעמים שעשה בסילופים אלה הסוקר השבועי,[6] תיפח רוחו!

הידיעות של גרי הטילו מרה שחורה בקרב הצעירים כאן, ובייחוד דכדכו את ש״ל. אם יש בידך לשדור לי במיוחד עליו, על מצב הטיפול בו וסיכוייו, אנא, עשה זאת מייד.[7]

אמרתי הבוקר לפני התקבל הדואר, כי אחד הדברים העיקריים שיש להתמסר אליהם מהיום ועד התחדשות הוועד בדצמבר[8] - מיצוי כל האפשרויות להכשרת הרקע בקרב בני הגר [הערבים].

עם בוא הדואר וקריאת הבשורה המפוצצת הכפולה - ההוראה של .[9]St. Dept והתגובה של האשמאי[10] - נתחזקתי מאוד. אגב, כדאי מאוד לבדוק אם באמת נתקבלה הוראה כזו. בעה״ב מציע להריץ את עמוס לעירו (ב)[11] על מנת לבלוש. ושמא אפשר ביבוס או בגושן?

מסור נא לפנחס שמכאן קשה לי מאוד לעזור לו.[12] עכ״פ אל יקבע לעצמו מועד יותר מאוחר מ-12-10 בנוב', כי מתי יתורגם עברית, מתי יידפס ומתי יישלח? אל יתאמץ להקיף הכל, וכל נושא שיש הצדקה לא להזכירו (כגון ה״סזון״) מוטב לדונו בגניזה.

שלום לכל,

אחיעד

 ליולדת [רעיית ז״ש] וליילוד ברכה מיוחדת.

 

הערות:


[1] מטוס צרפתי שיצא מפריס למצרים ולא״י, נחת נחיתת אונס במדבר המערבי בגלל סופת חול. המטוס ניזוק ונשרף ורבים מנוסעיו ובהם מעובדי הסוה״י וההסתדרות, לרבות ששון וארן, נחבלו. לתיאור נרחב של האירוע ר' ״דבר״ ו״הארץ״ 28/10/1946.

[2] מדובר במהנדס יוסף אליהו פרלמן, שחזר משליחות מטעם המחלקה הטכנית של הסוה״י. הוא נפצע בתאונת המטוס פצעים אנושים ונפטר. ז״ש כתב

ב-30/10/1946:

״פרלמן היה עובד זמני. השאיר אחריו אישה ושני ילדים. הצעיר ביניהם בן עשרה חודשים״.

[3] מיג׳ור נ' לוין, לשעבר מפקד פלוגה בבריגדה, עובד המחלקה לחיילים משוחררים של הסוה״י. הוא ורעייתו נפצעו בתאונת המטוס.

[4] מדובר בהרצאת קפלן באסיפה פומבית מטעם מפא״י בת״א ב-26/10/1946.

[5] ר' דיווח ״דבר״ על הרצאת קפלן, 27/10/1946.

[6] ״הסוקר השבועי״ - אלכס ג׳וזי (ר' עליו מס' 223 הע' 6).

[7] גרשון אבנר, שמילא את מקום אשל בעת מחלתו, סקר במכתב ב-27/10/1946 את פרשת הטיפול אצל השלטונות בענייני שחרור עצורים. לדבריו, חלק מן הפניות נענות בסירוב והאחרות נגררות ונדחות בתואנות שונות למרות הבטחות מפורשות. עורכי הדין העוסקים בכך נתקלים בקשיים רבים והם פסימיים. אשר לשלום לוין,

״הוא מקרה קשה היות וחושדים שהוא מעורב בענייני העברת כל מיני חומרים״.

על בקשת מ״ש לקבל מידע מיוחד על ש״ל כתב ז״ש ב-29/10/1946, שעוזרו של עו״ד לויצקי

״מטפל בש״ל אבל אינו מצליח כלל להתקדם בשיחותיו בעניין זה, אחרי שש״ל נכשל בפני הוועדה [הבריטית לשחרורים] לפני ימים אחדים״. ב-30/10/1946 הוסיף ז״ש: ״אני תקווה, כי עניינם של הצעירים מסוג ש״ל וחבריו יזוז לאחר שתבוא, ובאם תבוא, התרת המנהיגים. על כל פנים, נערוך בימים הקרובים התייעצות של כל המטפלים בהם. ייתכן שנצטרך לצאת בדרך של שלמונים באם לא נצליח באופן אחר (ישנה דרך כזו)״.

[8] חידוש שיחות וש״ע בלונדון שנקבעו ל-16/12/1946.

[9] במברק ב״ג מפריס אל הנה״ס בי-ם ב-23/10/1946 נאמר:

״גולדמן טלפן שאצ׳יסון אמר לו [כי] מחלקת המדינה הודיעה לכל הנציגים האמריקנים במדינות ערב, למסור לממשלות הערביות שעלייה מיידית של המאה אלף ומדינה יהודית בת-קיימא בחלק הולם של א״י היא המדיניות של ממשלת ארה״ב (תעודות א', עמ׳ 709; על הודעה פומבית מפי מזכיר המדינה בירנס, ר׳ ״דבר״ 28/10/1946).

[10] ״האשמאי״ - ד"ר חוסיין ח׳אלדי, ראש עיריית י-ם 1937-1934, חבר הוועד הערבי העליון, שהוגלה ע״י הבריטים ב-1937 לאי סיישל ולאחר שובו ב-1946 היה חבר בוועד הערבי העליון המחודש. נמנה עם מתנגדי החוסיינים. בשיחה עם סופר ״פלסטין״ הכריז כי

״בעיית א״י תיפתר בדרך אחת: להשיב את הבעיה לידי הערבים, כי רק הם יכולים לפותרה. התנסינו בשלטון האנגלי במשך 28 שנה ותחת שנתקדם נסוגונו, איבדנו זמן והחמצנו הזדמנויות. אנו יודעים היטב, שהם לא יתנו לנו דבר. לכן עלינו לפעול בעצמנו כדי שנשיג את זכויותינו. חבר המדינות הערביות טיפל בבעיה בדרך דיפלומטית ארוכה, שאינה מוליכה לפתרון. באה המלחמה השנייה ונסתיימה ותפרוץ מלחמה שלישית ותסתיים ובעייתנו לא תיפתר כל זמן שנלך בדרך זו. עלינו למצוא פתרון מהיר ונמרץ לפני שיתחזקו הציונים״ (״הארץ״ 27/10/1946).

[11] מדובר בעמוס לנדמן, איש ״סולל בונה״, ששהה תקופה ארוכה בביירות, שם למד באוניברסיטה האמריקנית וקשר קשרים עם חוגים פוליטים וציבוריים.

[12] פנחס ליאו כהן, המזכיר המדיני של הממ״ד, שב מארה״ב כדי להכין את דוח המחלקה לקונגרס הציוני הכ״ב (ר׳ מס׳ 242). ב-25/10/1946 כתב למ״ש:

״בעיית הדין וחשבון חמורה מאוד״ בשל ריבוי הנושאים הטעונים דיווח ומשום כך ״מסופקני אם אוכל לעשות את זה בצורה מספיקה במשך השבועות שנשארו [---] האתם רואים איזה אפשרות שהיא, שאתם תשתתפו בכתיבה?״

 

העתקת קישור