261

אל: גרשון אבנר, ירושלים

24/10/1946

לגרי,

לפני ימים אחדים שמענו ברדיו הודעה רשמית על הוועדה לבירור ענייני העצירים.[1] על הדובר לטפל בהודעה הזאת ולהוקיע מרמתה. נאמר שם כי בהיעצר איש אומרים לו ״באופן כללי״ במה הוא נאשם. זוהי אחיזת עיניים. אומרים לפי איזה סעיף, אבל אין זה אומר כלום לגבי ההאשמה הממשית ואין זה נותן שום אפשרות לאדם להתגונן וללמד זכות על עצמו. כשבא אותו מזכיר (סמית)[2] הנה הוא פותח בשאלה: במה תצטדק what can you say for your defence. העציר טוען: להצטדק בפני מה? במה אתם מאשימים אותי? ויש שהוא מוציא מפיהם במלקחיים דברים יותר מסוימים ויש שאינו מוציא. ועוד: נאמר כי במקרים ידועים מופיע האיש לפני הוועדה עצמה. יש להודיע, כי עד לתאריך אותה הודעה ברדיו לא היה ידוע לנו על אף מקרה של הופעה כזו, אם כי רבים מאוד דרשו וחזרו ודרשו זאת. ולבסוף יש להוקיע עובדה כזו לדוגמה: זה למעלה משנה עצורים שבעה חיילים שנאסרו במחנה הרחובותי אשר אליו הובאו לאחר שחרורם מהשבי, בו בילו ארבע שנים. נפל עליהם חשד שהיה מצדם סיוע לגזילת הנשק מאותו מחנה ע״י אצ״ל.[3] עברם בארץ והתגייסותם כחפרים בתחילת המלחמה בפקודת הסוכנות אינם מטילים צל ספק שאין להם כל שייכות לאיזה ארגון ט'[רור] שהוא. שום הוכחות, אף הרחוקות שברחוקות, אין כנגדם. כל פניותיהם לבירור ולחקירה היו לשווא. במשך עשרה חודשים שהם בלטרון לא נקרא איש מהם לחקירה, לא נשאל דבר ולא הוגד לו דבר. מיטב שנותיהם עברו בשבי אויב ונגמרות במעצר בריטי ואין שום תזוזה במצבם לקראת שחרור, אף לא לקראת בירור.[4]

שלום,

א.

הערות: