[1] במכתבו מלונדון אל ז״ש מ-3/10/1946 (אצ״מ S 25/498), שהועבר למ״ש ב-14/10/1946, חזר טדי קולק על טענותיו נגד תִפקודו של לוקר כראש המחלקה המדינית בלונדון, הבולם את פעולות שליחי הממ״ד שם, ומתח ביקורת על מ״ש שאינו עושה לתיקון המצב (ר׳ מס׳ 135 הע׳ 7; מס׳ 227 הע׳ 8).

[2] לא אותר מכתב מ״ש אל טדי קולק.

[3] מ״ש מתייחס לבקשת ז״ש במכתבו מ-14/10/1946:

״לדעת ממך את שמו של שר צבא היושב בבית העשירי ושאיתו נפגשת״.

הפתק ובו השם המצופנת לא אותר.

[4] החייט - ג׳ורג׳ פ׳ טיילור (ר׳ עליו מס׳ 20 הע׳ 11). במכתבו מ-3/10/1946 כתב קולק:

״ידידנו חייט ביקר אצל ידידו של סגל, אשר הררי פגש זמן מה לפני צאתו [מאנגליה]. שיחתו אז השאירה רושם ואפשר שטובה כלשהי תצמח מקשר זה״.

על התגייסות טיילור למען העניין הציוני ר׳ מכתב שילוח אל ב״ג, 29/9/1946, (תעודות א', עמ׳ 633-632).

[5] ז״ש כתב ב-14/10/1946, כי נאלץ לרדת לתל-אביב

״בקשר לעניין חמור ומחמיר, והוא העניין הזכור, עניין ירקוני (פרש נוסח כתריאל) בשקמון. שלוחותיו למרחקים, ועתה נפל [חוסל בידי הלאומנים הערבים], בין היתר, הגזבר (בן דודו של הנוטר), ששירת את שימעי ואת המייער שירותים עצומים, איננו עוד. הוא החמישי בשורה [של המחוסלים]. שניים מעיר הצפון [צפת], אחד מקריית יונה [יפו] ועתה שניים ממשרתי [המייער בעניין] שקמון. לא נוכל להחריש עוד. ניסינו ידי עֵשָו ולא יצלחו. אחד אחד הכזיב. אין ברירה אלא לחזור לבני הגואל. רוצה לבדוק אם יש ביטחון בתעלומה. אם יש, מצוות עשה. מה הדעה?״

״ירקוני״ - עו״ד הערבי צובחי אל-חדרא (אַחְ׳דַר=ירוק), בן משפחה מיוחסת בצפת, ממייסדי מפלגת ״איסתיקלאל״ הלאומנית, נעצר פעמים אחדות בידי הבריטים בשל פעילותו. אל-חדרא, שהיה מן התעמלנים הקיצונים נגד מכירת קרקעות ליהודים וחבר בהנהלת ״קופת האומה הערבית״, שמטרתה הייתה למנוע מכירת קרקעות ליהודים ע״י רכישתן מבעליהן הערבים וכן גם ע״י איומים וחיסולים, היה פעיל במשפטי קרקעות נגד הקק״ל. ב״עניין ירקוני בשקמון״ הכוונה לניסיון המועצה המוסלמית העליונה להקים ב-1935, באמצעות אל-חדרא, 80 צריפים לפועלי רכבת ערבים על אדמת קק״ל במפרץ חיפה. בהליך משפטי שבו הופיע אל-חדרא, ובו היה מעורב גם מ״ש, הוסרו הצריפים (ר׳ וייץ א׳, עמ׳ 116, 121-120). ב-1946 נרצחו 8 ערבים שנחשדו במעורבות בעסקות קרקע עם היהודים. הרוצחים לא התגלו והפנייה לשלטונות העלתה חרס (ר׳ וייץ/התנחלותנו, עמ׳ 164).

״פרש נוסח כתריאל״ - תרגם לערבית.

״הנוטר״ - חאפז חמדאללה מהכפר ענבתא, שהיה מודיע של הש״י וסייע לקק״ל ברכישת קרקעות מערבים.

״ידי עשו״ - השלטונות הבריטים.

״בני הגואל״ - לוחמי הפלמ״ח שמפקדם יגאל אלון. ז״ש סבר כי ראוי להפעיל את מסתערבי הפלמ״ח להתחקות אחרי עקבות הרוצחים ולפגוע בהם.

״התעלומה״ - כנראה פרשת מותו של ״אחד הערבים שלנו, ומן הטובים שבהם״, שמת מיתה חטופה. בין הערבים נפוצו שמועות כי הורעל בידי אנשי ״הקופה״ או מת ״מפחד״ האיומים שהטילו עליו״ (ר׳ וייץ ג׳, עמ׳ 118).

לשאלות מ״ש השיב ז״ש ב-24/10/1946:

״פרשת גוב [תגובה] על גזבר - הנוטר רואה בירקוני גורם ראשון״.

[6] בסקירה קצרה ״ידיעות מבל״, שכתב פנחס ליאו כהן ב-9/10/1946 (ר׳ 242 הע׳ 1), דיווח כי לריצ׳רד קרוסמן (״השגץ״) הייתה ב-30/9/1946

״שיחה עם שלומיאל״, בה ״התברר לו עד כמה אין שלומיאל מבין את העניין ואינו יודע את העובדות״.

מ״ש סבר כי ״שלומיאל״ הוא מי שהיה שר המושבות הול (״האולם״). לתהיית מ״ש השיב ז״ש ב-16/10/1946:

״שלומיאל הוא הראש [רה״מ אטלי]. כך כינהו פעם ישן וכך שמו״ (ר׳ מס׳ 38 סעיף 3).

[7] הכוונה לסקירה ״ידיעות מע״ל״ מ-13/10/1946 (ר׳ מס׳ 242 הע׳ 2).

[8] מדובר בתעמולת לח״י בקרב חברי ה״הגנה״ והפלמ״ח. כתריאל כץ השיב ב-21/10/1946:

״הידיעה שהגיעה אליך כי לן עושה, כביכול, חיל בשורותינו איננה נכונה [---]. נכון הוא שיש אי-פה אי-שם פרישה של יחידים בלתי חשובים. נכון הוא שבין הגדיים פשה מעין ספורט (כפי שמתתיהו מכנה זאת) של איום בהוצאת מסקנות מחוסר פעילות [נגד הבריטים].   האיום איננו רציני. עצם התופעה של ספורט כזה היא רצינית ואופיינית״.

[9] ״מלחמה ולא  ׳מאבק׳ - דבר לאנשי ׳ השורה׳״, חוברת בהוצאת לח״י, במחתרת בציון, תשרי תש״ו (אוקטובר 1946) (ר׳ לוחמי חירות ישראל ב׳, עמ׳ 234-233).

[10] אבן - אליעזר ליבנה. כתריאל כץ השיב ב-21/10/1946:

״חוברת לן אמסור לאבן אציע לו לטפל בה טיפול פובליציסטי״.

[11] כתריאל כץ השיב (שם):

״לא נכון שמעוּלים לעשרות עוברים אליו. לא ידוע לנו דבר כזה גם על באי מולדתך״,

כלומר יוצאי פולין שהיו בשנות מל״ע-2 בבריה״מ והגיעו לארץ-ישראל במסגרת הצבא הפולני.

[12] מס׳ 252.

[13] ז״ש השיב ב-22/10/1946:

״החומר לנואמים חולק לכל הבאים בחשבון ומשתמשים בו״.