236

אל: חיים גרינברג, ירושלים

י״ג תשרי תש״ז, 8/10/1946

(העתק במכונת כתיבה)

חברי היקר,

כלום עלה פעם על דעתך, שתבוא לארץ ותמצאני בה ואעפ״י כן לא נתראה פנים? אך כאלו הן תהפוכות הגורל ועלינו לקבל כל מסה באהבה.

אני שמח להזדמנות שבאה לידי לשלוח באמצעותך לחברינו מעבר לים ברכה חמה מחבורתנו. שמחתי כפולה, כי אגב כך ניתן לי לברך אותך מקרב לב בצאתך לדרך.

ברצוני להוסיף לצידה שאתה נוטל עמך מהארץ סיכום קצר של הרהורינו על תפקידי השעה בחזית המדינית שאתה חוזר אליה. מסופקני אם אחדש משהו, אך גם אם יתברר שלא באנו אלא לחזור ולקבוע מסקנות ששליחינו בבירתך[1] פועלים לפיהן ממילא - נפיק מזה סיפוק רב.

התייעצנו בינינו על המצב לאחר התפרסם הצהרתו האחרונה של הנשיא.[2] הצהרה זו, עם כל נקודות התורפה שיש בה,[3] הריהי בעינינו נכס רב-ערך בשעה חמורה זו. אך דווקא עכשיו, לאחר ההודעה, מתעוררת בכל חריפותה השאלה אם אפשר לגייס את מעט העניין שיש לשליטי ארצך לתמוך בנו; את מעט הרצון הכנה הפועם בלבם לבוא לעזרתנו; ואת מעט היכולת היעילה שיש להם להשפיע למעשה על מה״מ - למען הביא לידי שינוי ממשי במצב.

השעה חמורה, אך משום היותה שעת-ביניים יש בה פתח למאמץ מחודש. השאלה היא כיצד נוכל לנצל את ההזדמנות. לא אנסה מזווית ראייתנו הפגומה לתת תשובה ממצה לשאלה, אך אסמן כמה קווים.

א. התאריך הקצוב לחידוש הוועידה [וש״ע] קובע את המועד שנשאר לפעולה. תאריך הבחירות אצלכם מקצר את המועד הזה עוד יותר.[4] שני התאריכים כאחד, בייחוד השני, קובעים את הדחיפות היתרה של העניין.

ב. בעקבות הודעת הנשיא ופנייתו האישית לראשון[5] צריכה לבוא פנייה חדשה ונמרצת אל מה״מ שתדרוש בירור מחודש ודחוף של העניין. פנייה זו צריכה להיות חופשית ממסגרת המו״מ שקבעה מה״מ לבירור הפתרון. אם לחץ הנשיא וממשלתו יביאו לידי הרהורי תשובה רציניים מצד מה״מ לגבי הפתרון ביסודו - מה טוב; כי אז יש להניח שלוש תוצאות:

1. דחיית חידוש הוועידה;

2. גישה מחודשת לשאלת הפתרון היסודי, בשיתוף עם ארה״ב;

3. בינתיים הקלות לדידנו שתאפשרנה לנו לנשום.

גם אם לא תושגנה התוצאות הראשונה והשלישית, אבל תתממש השנייה - ז״א מה״מ - לא תסכים לבטל את המסגרת שכבר נקבעה למו״מ וכן תסרב להביא שינויים ניכרים במצב הקיים עד לפתרון, אבל כנגד זה תיווכח שאין לה ברירה אלא לשנות את גישתה היסודית לבעיה ותתחייב לתת כיוון אחר לוועידה לכשתתחדש - יהיה גם בזה פתח לישועה. מה״מ ודאי תדרוש במקרה זה שיתוף יותר אמיץ מצד ארה״ב באחריות - לפחות ע״י משלוח משקיף לוועידה - ועלינו יהיה לדאוג שתנאי זה יתמלא. חידוש הוועידה מתוך הבטחת בסיס אחר לדיונים ובהשתתפות ארה״ב יאפשר לכל הדעות את כניסתנו למו״מ, ויש להניח כדבר המובן מאליו במקרה זה את שחרורנו ואת חירותנו הגמורה למנות את נציגינו במו״מ.

ג. הלחץ על מה״מ בשלב זה צריך להיעשות לא באמצעות העיתונות, ז״א לא ע״י הצהרות ופניות הנמסרות מייד לפרסום, אלא ע״י צינורות פנימיים, ז״א על דרך המו״מ הסודי. רק מאמץ דיפלומטי כזה יוכל לשכנע את מה״מ בכנות החלטתה של ממשלת ארה״ב להבטיח פיתרון ציוני לבעיה. אומנם גם אז תחרוק מה״מ שן על שיקולי בחירות הקובעים את מדיניות הנשיא.[6] מזה אין להתפעל, כמובן. הצרה היא שכיום יש כל היסוד למה״מ להניח כי הנשיא אינו מתכוון כלל ברצינות לתוצאה המעשית אלא הוא מנסה לזכות בקולותיהם של יהודיו ע״י עצם הפנייה אל מה״מ בלבד, שכן כל פרסום שלו הוא שטר המוגש לגוביינא.

ד. למען יהיו לפעולה סיכויים כלשהם להצלחה היא צריכה להיעשות מתוך אחדות גמורה בקרב ממשלת ארה״ב. פלקור הודיע, אומנם, כי סגן מזכיר המדינה הבטיח פעולה ממשית בעקבות פניית הנשיא.[7] לעומת זה ברור, וגם על כך הודיעה העיתונות, כי אין לבו של מזכיר המדינה עצמו שלם עם כיוונו של הנשיא והוא ניסה לעכב את הפנייה אך לא הצליח.[8] ברור שכל עוד קיים ניגוד פנימי זה בין הנשיא לבין המזכיר, והוא ידוע למה״מ, לא יישא הלחץ פרי. השאלה היא אם אפשר לסתום פרצה זו בין הבית [הלבן] והלשכה [מח' המדינה]. עכ״פ מוכרח להיעשות מאמץ רציני להכניס את מזכיר המדינה לתלם. נסיתי להציע שחברי הקשיש [ב״ג] ישתדל לראותו במקום הימצאם עכשיו.[9] אם לא תהיה הזדמנות יותר קרובה - צריך יהיה לנסות אליו דבר מייד לאחר שובו לארה״ב. באלו נימוקים אפשר לשכנע אותו - לא ימלאני לבי להורות הלכה.

ה. גם לא אנסה לפסוק על צורת הפנייה החדשה [אל מח' המדינה] - אם ישר מהבית או דרך הלשכה, אם בכתב או בע״פ, אם ע״י הצינורות הקבועים ועומדים או ע״י שליח מיוחד. עלה בדעתנו כאן שמא כדאי לברר אפשרות של מינוי special envoy מטעם הנשיא, שייסע אל מה״מ בשליחות מיוחדת זו - במה דברים אמורים, אם יהא לנו ביטחון גמור באישיותו. אחד מאיתנו אמר: כדאי שהשליח יהיה קהילתי [לא אישיות פוליטית], להפגנת האחדות הלאומית בשאלתנו. אחר אמר: אולי ויינאנט?[10] לעומת זה הובע חשש שהוצאת העניין לגמרי מידי הלשכה עלולה לקומם אותה נגד המאמץ ואזי יצא שכרו בהפסדו. מאידך, השארת העניין בידי הלשכה עלולה לשקעו בשגרה המשרדית ולדחוק אותו לקרן זווית מפני עניינים יותר דחופים העומדים על סדר היום הבין-לאומי. השיקולים חוצים זה את זה שתי וערב ויש פנים לכאן ולכאן. יש להכריע במקום המעשה, מתוך גישה מעשית ויסודית.

ו. ייתכן שדבר בואו הקרוב של רציני אליכם[11] יקבע ממילא את מקום הפנייה וצורתה, כלומר - הפעולה תידחה עד לפגישת הנשיא איתו. אינני יודע אם יש מעלות לדרך הזאת, אך ברורות לי מגרעותיה:

ראשית, פירושה הפסד זמן;

שנית, אין בה הבלטת ענייננו וייחודו;

שלישית, בפגישה כזו תהיה יד הנשיא על התחתונה, מה שאין כן אם יימסר העניין בידי מדינאי חריף מוח, תקיף-אופי ובקי בסוגיה, שיופיע כנושא דברו של הנשיא. אך היש כזה?

*

לכל אלה אוסיף שתי הערות:

ראשית, ידעתי עד כמה עמידתנו בשער מדיניות החוץ בארה״ב משובשת ביחסים אישיים גרועים בתכלית בתוכנו פנימה, וכל פעולה שתיעשה, בין לפי הקווים דלעיל ובין בכיוון אחר שיש בו סיכויי הצלחה, עלולה להתקפח עקב הסכסוכים והנרגנות בין האישים והכיתות.[12] לא אנסה כוחי בהתרת הפקעת הזאת. לא הייתה לי ברירה אלא לנסח מסקנות בדרך ההפשטה, ולהתפלל לסיעתא דשמיא בהתגברות על חולשות בני אנוש.

שנית, אל נא אהיה בעיניך כמפריז למעלה מכל מידה בהערכת אפשרויות הסעד המדיני הממשי שאנו עשויים למצוא מצד ארה״ב. אינני מקלי האמונה - דומני שאם אני לוקה מבחינה זו, הרי בספקנות יתרה - אך הן אין לחלוק שמעמדנו בארה״ב ומעמד ארה״ב לגבי מה״מ מצטרפים למכשיר היעיל ביותר, ואולי המכשיר היעיל היחיד, שיש בידינו כיום בתחום ״המדיניות הצרופה״ - להבדיל מהמאבק הממשי בארץ לצורותיו השונות. השאלה היא מה כוחו של מכשיר זה. דומני שעוד לא הייתה שעה שהשימוש בו יהא כה נחוץ לנו. כן נראה לי, שעוד לא הייתה שעה שנצטברה בידנו מידה כה גדושה של חיוב מדיני ומוסרי לגבי ארה״ב. זוהי השעה להתאמץ ולמצות. אם יתברר שגם זו משענת קנה רצוץ - נדַעה.

*

צאתך לשלום ומסור נא ברכתי לכל החברים והידידים הטובים ובמיוחד לאליהו [אילת] ולארתור [לוריא] ולרעיותיהם - ולמרי.[13]

הערות: