מכתב 135 - פואה יקרה - 22.9.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 135 - פואה יקרה - 22.9.1946
כותרת משנה  יום א'

 

                                                                                                                                   יום א',  22.9.1946

פואה יקרה,

 

אני מבצע מפעל. כותב מכתבים לרה"ש לאימא ולהוריך. אקווה שיגיעו למועד. אולי תודיעי כי הולכים מכתבים למען יהיו רצויים גם אם יאחרו. הם שלוחים בדואר, אך אקווה שילכו בדרך מהירה. מכתבך מאמש הוא כה מלא חיים ועניין ופיקחות והומור והן ואהבה, שבחיי - כדאי לשבת פה יום כדי לזכות במכתב כזה.

אני כותב היום שוב לאורח[1] וז"ש יראהו לך. לפי מצב הדברים יש לחכות קודם כל לתוצאות של יום ג' (למעשה הן נתונות מראש); אח"כ לשובו של האורח למקומו; אח"כ לקבלת התשובה הסופית מרציני.[2] אם תהא שלילית - אני משער שייתווספו לנו חודשיים ללא תזוזה, והמאורע הראשון העשוי להביא לידי תזוזה הוא הקונגרס. יש לי בעניין זה תיאוריה שמוקדם עדיין להרצותה בכתב.

אם לא קשה - עוגה לרה"ש!

היום נרדמתי בפעם הראשונה אחה"צ, על אף המאבק עם הזבובים. אבל זה במקצת בזכות הסליחות מבית-הכנסת הגדול בת"א, שהאזנו להן אמש מ-12 עד אחרי אחת. שמעתם? היה יופי והזכיר את אודסה.[3]

נשיקות לכולכם,

 

מ.

 

הסוכר נתקבל - מלאי רב! ספל התה המאוחר הזה מצילני!



[1] ב' לוקר, שהגיע ארצה ב-23.9.1946, כדי לשכנע את הווהפ"צ לחזור ולדון בהשתתפות בווש"ע. מ"ש כתב לו שני מכתבים, ב-21 וב-22 בחודש. בשני האריך ואמר בין השאר:

בשאלת השתתפותנו כשלעצמה הייתי הוותרן הקיצוני ביותר. אבל באותה מידה של קיצוניות - אם קיצוניות היא זו - עמדתי בכל תוקף על חופש הנציגות. אני מאמין כי אתה מבין כמוני, ועוד תתחזק בהנחתך זו לאחר כ"ד שעותיך הראשונות בארץ, כי חירות ההופעה ועצמאות הייצוג הן בנפש תנועתנו. לזה נוספת העובדה הניצחת, שהרוב הגדול של מפלגתנו וחלקים חשובים של היישוב מחוץ למפלגה, ובלי ספק בתנועה הציונית בחו"ל, לא יתנו אמון בנציגות אשר בן-אביגדור - והפעם אדרוך-נא עוז ואוסיף עוד שם אחד [מ"ש עצמו] - ייעדרו ממנה.

[2] שר החוץ הבריטי ארנסט בווין. הכינוי נגזר ממשמעות שמו הפרטי.

[3] ב-סתיו 1913 ביקר מ"ש באודסה לקראת צאתו ללמוד משפטים בקושטא. למשפחתו כתב: "בשבת הולך אני לביה"כ הגדול עם הזקן [אבי אמו]. בשבת הראשונה כיבדוני במפטיר. הפטרתי כמובן בהברה הספרדית ובקול רם והכל ידעו ש'הנה זהו מי שגמר את הגימנסיה העברית ביפו, יהושע'ס לב אייניקל' [נכדו של יהושע לב]. החזן והמקהלה יפים מאוד". מ"ש התרשם שם מלחן תפילת "השיבנו אדוני אליך ונשובה", ולימים היקנה אותה למתפללי בית-הכנסת "ישורון" בירושלים.

 

העתקת קישור