230. אל: זאב שרף, ירושלים

230. אל: זאב שרף, ירושלים - 7/10/1946

מזהה	3007
שם הספר	ירחים בעמק איילון
שם הפרק	230. אל: זאב שרף, ירושלים - 7/10/1946
230 אל: זאב שרף, ירושלים 7/10/1946 לדתן שלום, 1. שני דוברינו, בי-ם ובל-ן, קבעו היום רמה הוגנת מאוד לביטוי ציוני מדיני בחירום הזה. ההודעה הלונדונית עשויה לגמרי כהלכה - מרוכסת בכל הכפתורים.[1] 2. הדו״ח ברדיו הערב על כינוס הקה״ק והמעפָּל בנגב[2] ודאי חישמל את היישוב - אם לדון לפי השפעתו על הבחורים כאן. איזה מכשיר כביר - אם משתמשים בו כהלכה! מגיע יישר כוח לבבי לעורך![3] שמתי לב כי [יוסף] וייץ מסר הודעתו ״בשם הסוכנות והקה״ק״. חבל שבעיתונות הבוקר נקבעה הספרה 11 ולא 12. צריך היה להכתיר: ״12 יישובים חדשים - מהם 11 ביום אחד״. אנא, דאג שאקבל רשימה מדויקת של שמות המקומות - כי בעיתונות אין מְתום. לאיזה מקום עלו לפני 4 ימים? איזה גוף עלה לשם? 3. אם לא שמעתם את .b.b.c, הרי נוסחתו: As a political demonstration, the Jews of Palestine worked today from dawn to dusk in setting up eleven new settlements in the ,southern part of the country 4. מכיוון שאני עומד בשער הפרסום, מדוע פ״פ אינו חוטף מידי ״דבר״ את עניין קפריסין ועושה ממנו מטעמים? תֵיתֵי ל״דבר״ שהוא מתמיד בעניין. 5. ושוב לעניין הנקָדים: צריך היה לגָרות את המריקים להדגיש, כי כל אלה באָסוּר.[4] עכ״פ סוכנויותינו [״פלקור״ ו״יט״א״] צריכות לעשות זאת, ואם לא עשו - ימַלאו. 6. אילו עוד הגיעה בימים אלה שיירה-שיירותיים [של מעפילים] והצלחנו להנחיתן, הייתה השמחה שלמה. 7. יש לחשוב ברצינות ובדחיפות על החדרת אחדים, בתוך זרם ה״מתחיילים״ לבית לן [לח״י], ע״מ לגלות צפונות לפני מעשה [טרור] לשם סיכּולו. הקושי ודאי עצום, אך יש לנסות בכל המאמצים.[5] 8. עלי לבקשך מחדש, לשים לפניך את שדרי האחרון בשבתך לערוך את שדרך, למען תשמור להגיב על כל סעיף, במידת האפשרות והצורך. נהג בי כשם שאני נוהג בך - שדרך האחרון תמיד לעיני בכותבי. לא מצאתי בשדרך מהיום כל הד לשדר הראשון שצירפתי בשביל בל, בו מסרתי לפזית ולך להחליט אם לשלחו או לעכבו לע״ע. בינתיים הוספתי עוד שלשה שדרים ורצוני לדעת אם ארבעתם נשלחו.[6] 9. בהתייעצותנו היום לא ראינו עצמנו חייבים להגיב בשלב זה על הצעת השלושה בדבר כינוס מושב מלא, כי אין אנו עכ״פ בדעת א״ש[מורק] שיש להפסיק מייד,[7] והרי ממילא פֶגֶש מחר יתקיים[8] ומצאנו שמוטב להמתין עד שנשמע תוצאותיו בהבעת דעה על הפעולה להבא (רק אילן חיווה דעתו, שאם תתחדש המליאה אין בשום פנים לקובעה במקום המונע השתתפות אחד משני האלופים [ח״ו וב״ג]; היינו - לא בלונדון ולא בוושינגטון, כיוון שהקשיש לא ירחיק נסוע במצבו כיום, אלא רק בלוט או בדומה לו). לעומת זה דנו על סכנת ההסתבכות וההידרדרות במורד בשביל הנפתל והנלוֹז של ״ועדת משנה״ וסיכמנו נוסח בשדר לבל, המצורף.[9] שדר זה הוא בשם ארבעתנו, ואילו הקודמים על דעתי ואחריותי בלבד. 10. לא כל עצותיו של כתריאל נכוחות בעיני.[10] אבוי אילו נתקבלה דעתו ולפידות נעדר מהפגש. הוא היחיד שדיבר דברים כמתלהמים.[11] גם איני גורס - מעולם לא גרסתי וכמדומני לעולם לא אגרוס - השיקול, שהִנה יוכלו לטעון שהתייעצו איתנו. שיקול זה שוברו בצדו - אם לא ניכנס במו״מ יוכלו לטעון שמנענו מהם עצתנו ומה צדק יש לנו להתלונן? (למעשה טען זאת כבר אטלי בתשובתו).[12] 11. יש להזריק לכתריאל מנה הגונה של סבלנות (אלי, אלי, מה רב קוצר הרוח להגיע אל בל ומה רב קוצר הרוח לשבת שם אם לא מייד נושאים אותך על כפיים!),[13] ידריך ויפרנס את כל הנפשות הפועלות. אקווה כי שדרי ישא פרי ומשהו יסתדר לגבי מסגרת הפעולה והיקפה. אם שלחת השדר ההוא ע״ש יוסף [לינטון], אולי תשדור לחוד לרפאל ונתנאל כי נשלח שדר כזה. עצתי ביחס לרפאל לא באה לחלצו מן המיצר הבֵלי, אלא לגופו של עניין מע״ל בשבועות הקרובים. ושוב לכתריאל: הוא נחפז מדי לסתום גולל על הצדיק ועל מפעלו שלו בקשר לצדיק.[14] הוא מוכרח להמתין לו שם ולהביא לידי שיחה גלויה בינו לבין רציני בענייננו. ואל תיפול רוחו אם אנשינו לא יפגישוהו מייד עם גויים חשובים.[15] עם מי הם עצמם נפגשים? מתוך מכתבֵי כתריאל אני לָמד שכבר היה אצל לוט. הכתב משהו על שיחתו עם אבירן? 12. בעניין ה״ב: האם אפשר לברר מפי פזית והגיס מה בדיוק הוחלט אצל לוט בדבר העברת הסמכות מעכסה ליום א': האם הוחלט שעל כל פרט, יהי אשר יהיה, יוחלט ביום א', או שהוחלט שרק על סעיף 5 (ח') יוחלט ביום א', ואילו ביתר הסעיפים קיימות הוראות קבועות ולפיהן הפעולה? או שהוחלט שסעיף 5 (ח') בכלל אינו קיים עד לכנס [הקונגרס הציוני], ואילו על כל פוֹעַל לפי יתר הסעיפים פוסקים ביום א'?[16] 13. עמיתי בא בהצעה של פעולה ב-סun. נראתה דחוקה בעיני אך הצעתי לו לנסחה. התוצאה מצורפת. תעתיק המלכה [המזכירה רגינה מדזיני], המתמצאת בכתבו, ויישלח לבל וללוט, רצוי בידי אחד הטָסים. אנא, אַשֵר.[17] האם אתה עוקב את חליפת השדרים עם כָּלֵב [לבבי] בשאלת השפות?[18] אביחי הערות: [1] דוברי הסוה״י בי-ם ובלונדון הגיבו ב-6/10/1946 בפרטות על הודעת הנשיא טרומן ב״איגרת יום הכיפורים״ שלו ועל ביקורת שהושמעה נגדו. הודעת הדובר בלונדון פורסמה כמסמך הבנוי סעיפים (ר' ״דבר״, ״הארץ״, 7/10/1946). [2] בכינוס ״קול האדמה״ הוכרז על מגבית בסך 5 מיליון לא״י לגאולת קרקעות (ר' ״דבר״ ב-8/10/1946), ועל הקמת 11 היישובים החדשים בנגב הצפוני במוצאי יוה״כ ויישוב אחד - קיבוץ חצור - לפני כן בשפלה הדרומית. [3] עורך השעה העברית ב״קול ירושלים״, מרדכי זלוטניק-אבידע. [4] 11 הנקודות הוקמו בשטח שהוגדר כ״אזור א'״ ב״תקנות העברות הקרקע״ (מפב' 1940) שנבעו מן הסה״ל 1939, ובו התירו העברת קרקעות לערבים בלבד. כל ה-11 הוקמו על קרקע שנרכשה בידי יהודים לפני כן. בצד הפריצה לנגב הייתה להקמת היישובים מטרה פוליטית: ערעור הלגיטימיות של ״תקנות העברות הקרקע״. [5] ז״ש השיב ב-9/10/1946: ״ההצעה על החדרה הוגשמה מזמן: כ״ה במציאות, גם לן וגם רץ. רובם יבוס ושקמון, מיעוטם אחוזה. הקשיים שניים: א. גיל [המוחדרים] נמוך ולכן שלב [דרג] נמוך, [השגת] ידיעה מאוחרת. ב. חייבים להשתתף [בפעולות], אף השתתפו. [אצלם] מצוקת נפש גדולה אבל נתאכזר [כלפיהם] ונמשיך״. [6] ז״ש השיב ב-8/10/1946: ״כל השדרים שודרו״. [7] בישיבת הנה״ס בי-ם ב-6/10/1946 הוצע לכנס שוב את ההנהלה המורחבת של הסוה״י לדיון בשאלת ההשתתפות בוש״ע. שמורק התנגד נחרצות להשתתפות (ר' מברק שילוח אל ז״ש, ב-17/9/1946, תעודות א', עמ' 604). [8] בשיחת ח״ו וחבריו עם הול ב-4/10/1946 הוסכם על פגישה נוספת בסוגיית וש״ע ב-8/10/1946 (שם, עמ' 662). [9] השדר לבל ר' מס' 233. בשיחה הנ״ל עם הול הוסכם, ע״פ הצעת ח״ו, להקים ועדת משנה קטנה לעיון בסוגיות הנידונות בשיחות הלא-רשמיות, שתדווח על כך בהקדם. הוחלט שבפגישה הקרובה, שנועדה ל-8/10/1946, יקבעו את תפקידי ועדת המשנה ומשך עבודתה (שם, עמ' 662-661). ועדת המשנה התכנסה ב-9/10/1946. הבריטים דרשו התנערות הסוה״י מפעולות טרור כלשהן, הפסקת תמיכת הסוה״י בעלייה לא חוקית ופירוק ה״הגנה״. נציגי הסוה״י (קפלן, לוקר, לינטון, שילוח) חזרו על התביעות לשחרור המנהיגים, הפסקת חיפושי נשק ומדיניות עלייה ליברלית יותר. לא נתקבלו החלטות כלשהן אך הוחלט להיוועד שוב ב-14/10/1946 (שם, עמ' 674 הע' 2). [10] ר' מכתב ששון (כתריאל) מלונדון 1/10/1946, שם העלה ספקות והסתייגויות לגבי השיחות הלא-רשמיות. ששון טען שהבריטים ״טומנים לנו כאן פח גדול: כיצד לשמוע את דעתנו, את השקפתנו ואת הצעותינו בלי לשתף אותנו באופן רשמי בוועידה ובלי להיענות לדרישותינו השונות, שחרור העצירים וכו' [---]. פירוש הדבר שע״י הליכתנו היום לשיחות הבלתי רשמיות אנו מסייעים למזימה הנ״ל ומאפשרים אח״כ לראשי השלטון כאן להכריז בכל מקום ובכל הזדמנות כי הם התייעצו עם היהודים לפני קבלם את החלטתם הסופית״ (שם, עמ' 636-635). [11] ר' מס' 227 סעיף 1. [12] במברק נזעם ששיגר ראש ממשלת בריטניה ב-5/10/1946 לנשיא טרומן, בתגובה ל״איגרת יוה״כ״, כתב: ״המעשה עשוי בהחלט לסכל את כל המאמצים הסבלניים שהוקדשו עד עתה למציאת פתרון [---] ולגרום אובדן נוסף של חיים בא״י [---]. אני נדהם על שלא ראית אפילו לחקור ולהבין את סיבות דחיית הוועידה עם הערבים [---]. נראה שלא היה לך מושג אפילו שהשיחות עם הציונים והתקווה להצטרפותם לוועידה היו עתה קרובים מאוד לסיכום חיובי״ (אילן, עמ' 244; אילת א', עמ' 425; בולוק [אנגלית] עמ' 305). [13] מ״ש נדרש למכתב ששון ב-30/9/1946, שם התרעם כי ״זה היום הרביעי לבואי ללונדון ועדיין לא הצלחתי לאסוף את ׳הגדולים׳ שלנו ולמסור להם דוח על שיחותי ופעולותי בפריס״, ולמכתבו מ-1/10/1946, שם הוסיף: ״עד היום לא הצלחתי להגיע לשיחה רצינית עם דוקטור וייצמן״ (ששון, עמ' 377-375). [14] ב-30/9/1946 כתב ששון: ״איסמאעיל צידקי, ראש ממשלת מצרים, איתו תיכננו וקבענו מה שקבענו, התפטר בינתיים (לאחר כישלון שיחותיו עם בריטניה) וכל שיחותי איתו וכל הבטחותיו היו, כנראה, לנחלת ההיסטוריה ואין להן ערך ממשי כיום״. [15] ששון הוסיף במכתבו הנ״ל: ״אני מזדיין בסבלנות וחושב לשבת כאן עוד כמה ימים. אם יתברר לי [---] שאין ברצון אנשינו כאן לקחת אותי אל מישהו מ'הגויים', אקום ואסע לי לצרפת לכמה ימים כדי לסיים את השיחות שפתחתי בהן לפני כשבוע עם הצרפתים על פעולה משותפת במזרח״. [16] הסמכות להחליט בסוגיית החבלות באוניות הצי הבריטי הוצאה מ״ועדת x״ ונמסרה לחברי הנה״ס בירושלים (המתכנסים מדי יום א', ר' מס' 225 הע' 7). ״סעיף 5 (ח')״ הוא מ-12 הסעיפים במברק ב״ג מ-7/10/1945, המורה להתחיל במאבק מזוין של ״תנועת המרי העברי״ ונאמר בו: ״אין לצמצם התגובה בארץ בעלייה ובהתיישבות. מן ההכרח לנקוט בח' [חבלה] וב'גמול' [---] כל פעולת ח' צריכה להיות רבת משקל ורושם ויש להיזהר ככל האפשר מקורבנות אפשריים״ (ר׳ עופר/אויב, עמ' 193). ז״ש השיב ב-9/10/1946: ״פזית מוסר שבן-אב[יגדור] בפירוש פסק שה״ב פסול [---] הוחלט ״אצל לוט שחתות [חבלה] בכלל אסורה ורק צמודות [פעולות הקשורות בהתיישבות ובהעפלה] מותרות [---] ביחס לצמודות הוחלט שעל כל מקרה, יהיה אשר יהיה, יוחלט בסוד יום א'. זו התשובה לשאלה. פירוש שסעיף 5 אינו קיים עד לכנס [הקונגרס] ואילו על כל פועַל לפי יתר הסעיף פוסקים ביום א' [---] פזית סבור שיום א' יקבל על עצמו האחריות לשינוי הלכתו של בן-אב בדבר ה״ב״. [17] נוסח הצעת דב יוסף לא אותר. ז״ש אישר שהמסמך נשלח. [18] במוסד להשתלמות של הממ״ד נתעוררה שאלה בדבר קיום הרצאות ביידיש (ר' מס' 225 סעיף 10).