227. אל: זאב שרף, ירושלים

227. אל: זאב שרף, ירושלים - 5/10/1946

מזהה	3005
שם הספר	ירחים בעמק איילון
שם הפרק	227. אל: זאב שרף, ירושלים - 5/10/1946
כותרת משנה	מוצאי יו"כ תש"ז
227 אל: זאב שרף, ירושלים *מוצאי יו"כ תש"ז,* 5/10/1946 לדתן שלום, אם עייפותי מ"התשובה והתפילה" לא תהיה בעוכרי, יהיה זה שדר לא קצר, כי נצטברו כמה עניינים. 1. המחזור החדש של שיחות בל מדאיג ביותר. אני שותף לחרדת פזית שהובעה במברק אל השניים [ח״ו וב״ג].[1] לכתחילה אמרנו להציג עניין ההתרה כתנאי קודם לעגול. עכשיו נתחלפו היוצרות והם מציגים תנאים קודמים להתרה. התנאים - או ״הסדר״ הגן, או סיוע פעיל נגד הסוטות, או התחייבות מצדנו ובמיוחד לדידנו, המתארחים [בלטרון], שנתנהג כשורה - אחד מאלה, או שניים מאלה או כל השלושה ביחד.[2] יש להניח כי התנאי הראשון עכ״פ שריר וקיים ומופיע בכל צירוף. והנה בין המופיעים בשמנו בהרכב הנוכחי[3] אין אף אחד שאפשר לסמוך על חושיו בשטחים אלה במלוא המידה. הבטוח מכולם הוא לפידות, משום שורשיו בארץ, העמוקים לאין שיעור משל אחרים, ומשום התקיפות הטבועה באופיו והמסייעת לו באמירת לאו חותך (הוא היחיד שאמר דברים בוטים בשיחה עם רציני - דברים שהיה בהם משהו ממשקל-כנגד).[4] 2. שאלת ההדרכה מכאן להמשך השיחות טרם עמדה לדיון במסיבתנו וכידוע רגישים חברי המסיבה מאוד לכל היוצא מתחת עטי שלא כפרי התייעצות. גם ספק לגופו של עניין אם כדאי להריץ משהו מסוים בטרם קיבלנו דו״ח על שיחת יום ו'.[5] לעומת זה ייתכן שהזמן דוחק, כי מי יודע אם לא נקבעה שיחה לתחילת השבוע, לכן אני מצרף שדר[6] ואם בינתיים הגיע לידכם דו״ח על ערב יו״כ, הואילו נא לשקול ולהחליט אם יש לשלחו או לעכבו. 3. נראה לי שדווקא ה״הפוגה״ [דחיית וש״ע] שנוצרה, עכ״פ בחזית בל, מחייבת ומאפשרת מאמץ מחודש - רחב ומעמיק - של הסברה, שתהא מכוונת במיוחד לגילוי מרכזי העצירה[7] ולהשפעה עליהם מתוך קליעה ישירה. צירוף הכוחות שישנו עכשיו אצל בל חשוב לאין ערוך: רפאל, נתנאל, עטרה, בעל השושנה, אבויריב (כל אלה נוסף על חברי ההנהלה). העבר נא דעתי זו אל בל, לראשים ולנקובים כאחד; יגיעו נא להסדר [8]ad hoc עד דצמבר, ז״א עד לקונגרס ולחידוש הוועידה [וש״ע] כאחד. לגבי ההסדר יש לפנות בעיקר אל לפידות ורפאל, כי הם שני האנשים החיוביים מבחינה ארגונית. אם תראה צורך בשדר מיוחד וישיר מצדי - הודיעני ואערכנו מייד. הצרה היא שלאחר שעיכלתי היטב את מכתבי אבויריב ועמדתי על כאב ראשו (או בטנו) אני מתקשה מאוד בתרופה. אילו הייתי שם - שאני; עתה שאינני - אין מסתמן פתרון סידורי נאות. אומנם קיבלתי התחייבות (בכתב?) מבר לבב לשתפו, אך אין זו עדיין מסקנה ארגונית, והרי לא כל מסקנה תתקבל על לבו של אבויריב, שיחסיו נעשו ״מורכבים״ אפילו עם רפאל ונתנאל. אם יש איתך לשית עצה בנקודה זו - אנא.[9] זכור כי קבענו במסמרות שבעל השושנה הוא מנהל הלשכה, והוסכם עם רפאל שכך יהי, ורפאל עם נתנאל יעמדו לימינו מבלי לעורר בעיות סמכות. אך אין זה פותר עדיין את בעיית אבויריב. 4. בינתיים שְדוֹר לרפאל שאחד מכיווני הגישה (approaches) למרכזי העצירה מוביל אל אותו שר צבא (מאוד מרכזי, יושב בטבור העניינים של מועצת המגן בתוככי הבית העשירי) אשר סעדתי אצלו בנווה-הכפר שלו ימים אחדים לפני צאתי את בל.[10] שמו ופרטי התקשרותי איתו ידועים לרפאל היטב. גם המתווך ידוע.[11] הצרה היא שהמתווך עצמו הוא בעיה (מאנ״ש, אך עַוַנְטַגִ׳י),[12] אבל אין בודקין בשעת הסכנה. הנקודה שיש לקלוע בה - מדוע הם נגד שלֹמה? 5. אני מניח ששיחת ס. עם ב. (מכתב ב. אל אביתר) הומצאה לבל.[13] 6. כאשר ביקשתיך לשדור אל בל בדבר שאילתות,[14] זרקתי ראשי פרקים ולא נתתי דעתי לנסחם כהלכה; ואילו אתה שידרת מילה במילה ויצא ליקוי, בייחוד לגבי יחיאל. ובכן לא נתכוונתי שיוצג אך ורק כטרייד-יוניוניסט; צריך לתקן מייד ולפרש ״יו״ר הצמוד״. כן גרסתי מז׳ כללי של .t.u.c לשיבור האוזן, אך מובן מאליו שיש לקבוע: .Ex. Sec. Gen. of Hist [מזכל ההסתדרות לשעבר], אשר היא מקבילה ל-.t.u.c. 7. הרצאת המגילתי מלאכת מחשבת. אך מדוע אין כל הערת הסבר? נשר פרי הילולים מתוך הילקוט ואין לדעת היכן גדל ומי קטפו. ובכן איפה ומתי התקיימה הרצאה זו. נראה שהקהל היו בני ברית. מי הזמין?[15] 8. אביתר או כָּלֵב יסבירו לך הסתבכותי בבעיית שאול [רוזוליו] בן אחות חיים [ארלוזורוב] ז״ל אלופי וקודמי. ובכן אני נגד כל משוא פנים ניכר והטיית דין בולטת לגבי קבלתו למוסד.[16] אך יצא שבידיים גרמתי לו מפלה ואכזבה, ומכיוון שיש עלי סבל ירושה כלפי המשפחה, לא קל לי לשאת בזה. מעשה שהיה כך היה. הוא ואביו [דוד] באו אלי בשאלה, אם אין מקום בשבילו במנגנון הקשר שלנו [עם השלטונות]. הוא שירת שנים אחדות בח״ן [חיל הנוטרים] בתפקיד אחראי למדי לפי גילו ווִתקו ורצונו היה לעבור מפנים חוצה. אני הוא שיעצתיו לפנות למוסד [להשתלמות] ועוררתי בו את השקיקות לכך. עתה שאֵלתי היא, אם ניתן לסדרו בעבודה במנגנון הקשר [עם השלטונות] בתפקיד צנוע - מובן אם יש מקום פנוי או עומד להתפנות, בשום פנים לא ״לייצר״ משרה בשבילו. אם יש אפשרות כזאת - כי אז להציע לו זאת; אפשר שלאחר התסבוכת עם המוסד ידחה אותה, כי אז אנו נקיים לחלוטין. ואם יקבל הרי לניסיון.[17] 9. ועכשיו עלי להכניסך בצרה חדשה - עניין החֶטֶב [פלמ״ח] לגבי שנת שירות.[18] אני מגולל כאן משא מעל שכמי, כי עמיתי [דב יוסף] הוא שהכניס ראשי במכשלה, ואני מכניס את ראשך. ובכן המשבר הוא בשאלת הארכת השירות לשנתיים ע״י המפעל [הפלמ״ח], שלא על דעת המוסדות שגזרו שנה ותו לא. אומנם להלכה ההארכה לשנתיים היא על דרך ההתנדבות החופשית, אך למעשה אם יש תביעה מבחוץ - נוצר לחץ דעת קהל בפנים ושום נער או נערה המכבדים עצמם אינם מעיזים לפרוש. נראה שהדבר מסעיר ההורים, ודורש טובתנו מ״מ (בעל המלכה),[19] שהוא אחד ההורים המגיעים לפרקם השנה, יחד עם חסיד אחר שלנו, ששמו כשם התשבי ומכון שבתו עם ספר הזהב,[20] ״מארגנים״ כעת חזית של חבריהם לדעה. אף עמיתַי בין המעוניינים הישירים השנה.[21] לדבריו, אף בנציון ב״ש[22] בעצה אחת איתו, היינו נגד כל הארכה (איני מבין בדיוק כיצד ניתן הדבר להסתדר - ומה אם יש בחורים הרוצים דווקא שנתיים? ואני מבין היטב הנימוקים המעשיים של החֶטֶב לעמוד על שנתיים) ואפילו התפטר או מאיים להתפטר בגלל הסכסוך. אנא, ברר לי מצב הסוגייה.[23] אתה מבין כי כל כניסתי לעניין במצבי כיום - כאילו כפאני שד (אפשר לוותר על ״כאילו״). 10. מה תוכניותיו של חיים ג.[רינברג]?[24] * כמעט חתמתי המעטפה והנה עיקר אחד שכחתי: עניין הנוגנים.[25] כשקראתי סעיף זה שאלתי את עצמי - ומה בדבר ההמנון [שלנו]? הן זו השאלה המתעוררת ובשדרך אינה נזכרת. עודני תוהה והנה יחיאל ובידו שדר באותו עניין המציג הבעיה דווקא מאותה בחינה אלא מוסיף את שאלת יום א' בערב באחוזה.[26] ובכן: איני גורס יציאה - בשום פנים. מסכים בהחלט לקריאה או קריאות (עלייה! החזירו מקפריסין!) עם מחיאות כפיים (מוכנות ונסחפות). אשר להמנונים, הרי באחוזה רק שלנו וביבוס שום המנון. רצוי שיידע מראש כי אין מתכוונים להשמיע - שמא יבחר לא לבוא. המסקנה נגד המנונים, כולל ביבוס, היא גם משיקולים מעשיים אלה: אין כל ביטחון שלא יקים מישהו מאנ״ש שערורייה באם ינוגן שלהם, והדבר יגרום קצף רב ומיותר, כי זוהי פגיעה במלכות - שטח שמוטב לנו להוציאו מהמאבק. לעומת זה, אם ינוגן רק שלנו כשבקהל משלהם - עלול מישהו מהם להפגין זלזול ושוב שערורייה מיותרת. ״בינַת״ ה״אקונומיסט״ מעניינת מאוד![27] נא להמשיך. אין זה הכל. אני מתחנן כל הזמן שיוסדר משלוח ״דבר השבוע״ ואין מועיל. דווקא שבועון מלבב זה אינו מגיע, ואילו ״הגלגל״ מציפנו. ובכן נא לדאוג ל״דבר השבוע״ (5). כן יש להפסיק את עיתוני דרום אפריקה, את השבועון או דו-שבועון הנקרא European Observer וכל השאר מחוץ לנקוב לעיל. לעומת זה, נא לספק את ״דבר לילדים״ (2). סלח על אי הסדר. כל הברכות, אחיעד הערות: [1] המברק לא אותר. [2] ר׳ מס׳ 225 הע׳ 2-1. [3] בשיחה עם בווין, הוֹל וקריץ׳-ג׳ונס ב-1/10/1946 השתתפו מהצד היהודי: ח״ו, גולדמן, ברודצקי, י״ל פישמן-מימון, קפלן, לוקר ולינטון (תעודות א', עמ׳ 643-637). [4] לפי תרשומת השיחה, אמר שם א״ק כי א״י היא הבית הלאומי היחיד של היהודים ובה הם יוצרים את העם היהודי. אם דבר זה אינו מובן אזי כל שאלת א״י לא הובנה ע״י הבריטים. הסכמה עם הערבים רצויה, אך אם היא תנאי מוקדם לכל שאלת א״י, לא יהיה הסדר. אין זו רק שאלה של חלוקה, אלא שאלה של עליית יהודים ולכך אין הערבים מסכימים. אם דבר זה אינו ברור, מה טעם ללכת לוש״ע? הבריטים מדברים על קיום חוק וסדר בא״י, אך בינתיים הם משתמשים בכידונים כדי למנוע כניסת אחיהם ואחיותיהם של היהודים בא״י. האם ימשיכו הבריטים להפר את המנדט ביחס לעלייה ולהתיישבות? יש להבהיר זאת בטרם ההצטרפות לוש״ע ואין טעם לדון תחילה בשאלה אם הערבים יסכימו או לא יסכימו לבואם של יהודים לא״י (שם, עמ׳ 643-637). [5] שיחת ח״ו וחבריו ב-4/10/1946 עם שר המושבות ועוזריו (שם, עמ׳ 662-654). [6] לא אותר. [7] גורמים שביכולתם לפעול בקרב מעצבי המדיניות הבריטית בשאלת א״י לבלימת מהלכיהם האנטי-ציוניים. [8] פעילות אנשי הממ״ד שילוח, קולק, ששון ואבן, שנשלחו ללונדון לחיזוק המאמץ המדיני וההסברתי (ואליהם הצטרף ב״א), עוררה תרעומת בקרב חברי הנה״ס שם ובעיקר לוקר וברודצקי, שהתנגדו ״ששניים-שלושה אנשים צעירים יקבלו משרד לעצמם בנבדל מההנהלה הלונדונית״ וללא תיאום עמה (אביזוהר/לקראת, עמ׳ 148; מכתב קולק אל ז״ש 15/8/1946, אצ״מ S 25/498). ר׳ מס׳ 135 הע׳ 7. [9] ז״ש כתב ב-6/10/1946 כי ארן, שיצא לפריס על פי הזמנת ב״ג, ״קיבל על עצמו במיוחד לטפל בעניין אבויריב״. [10] ״שר צבא״ - לא זוהה; ״הבית העשירי״ - משרד ראש ממשלת בריטניה בדאונינג סטריט 10. ב-3/10/1946 כתב קולק לז״ש: ״ידידנו חייט [ג״פ טיילור] פגש את חברו של סגל אשר הררי פגש זמן קצר לפני צאתו [מאנגליה]. שיחתו באותו זמן השאירה רושם ומשהו טוב עשוי לצאת מקשר זה״ (אצ״מ S 25/498). [11] שמואל סגל, חבר פרלמנט מטעם הלייבור 1950-1945, לימים לורד סגל. [12] ערבית: נוכל, מאחז עיניים (ר׳ מס׳ 248 סעיף 2). [13] ר׳ מס׳ 225 סעיף 3. [14] ר׳ מס׳ 224 סעיף 2. [15] מדובר בהרצאת קולונל צ׳רטריס ב-23/9/1946, לקראת סיום תפקידו כראש המודיעין הצבאי בא״י, על הנושא A Year as an Intelligence Officer in Palestine. פורסמה ב-Journal of the Middle East Society, אוק'-נוב' 1946, עמ' 23-15; עיקרי דבריו פורסמו ב״מערכות״ ל״ט, מרס 1947, עמ' 61-58. ז״ש השיב ב-7/10/1946: ״הרצאתו של המגילתי ניתנה במסיבת חברת המזה״ת בבית נימרי [נ״נ נימרי, מזרחן ערבי, ממייסדי חברת המזה״ת ומזכיר כבוד שלה] בנוכחותם של אנשי שלט, כמה שכנים ואנשי שלומנו. העניין היה לפני שבועיים וחברי האגודה וחברים לעתיד הוזמנו ע״י הוועד שבו נימרי ורגל זהב [סטנלי גולדפוט, גזבר כבוד של חברת המזה״ת]. בס״ה 250 איש, מתוכם 20 בני-ברית, 20 אנשי השלט וכאלה, והשאר שכנים״. עם חברי מערכת ה״ג'ורנל״ נימנה גם אבא אבן. [16] המוסד להשתלמות של הממ״ד. [17] שאול רוזוליו שירת בחיל הנוטרים 1946-1941. לאחר קום המדינה הצטרף למשטרת ישראל; מפכ״ל 1977-1972. [18] ב-21/6/1946 פרסמו הסוה״י והוה״ל ״צו להתגייסות כללית״ שבו ״היישוב נקרא להתגייסות כללית אשר תכלול את כל תפקידי שעת החירום ותחול על כל המסוגלים למלאן״. בין היתר נאמר שם, כי ״בני 19-18 חייבים בגיוס לנוטרות ולמחנות עבודה והכשרה [פלמ״ח]. על בוגרי ביה״ס התיכוניים הוטלה חובת שירות לאומי מייד עם גמר הלימודים״ (אטיאש, עמ' 327-324; יומ״מ ה', עמ' 313-309, 360-359). משך השירות נקבע לשנה אחת, אולם הפלמ״ח תבע שהמתגייסים אליו ישרתו שנתיים (ספר הפלמ״ח א', עמ' 282-280). [19] עיתונאי ״הארץ״ משה מדזיני (שם רעייתו רגינה), שהכעיס לא אחת את מ״ש בביקורת על מדיניות הנה״ס. [20] אליהו משה אפשטיין, ממנהלי המחלקה לתעמולה וארגון בלשכה הראשית של קק״ל בי-ם. [21] ילדיהם של אלה התגייסו לפלמ״ח באותה שנה. [22] בן-ציון בן-שלום (לימים פרופ' ב״צ כץ, רקטור אוניברסיטת ת״א) היה מנהל המחלקה לנוער והחלוץ בסוה״י, שהופקדה על הפעלת השירות הלאומי. [23] ז״ש השיב ב-7/10/1946. בין היתר כתב: ״ייתכן שישנם סדרים שעליהם תלונות והם מחויבי תיקון. הכוונה לדברים בשיכון החטב וכלכלה וכו׳ [---] העניינים מסובכים וקשים ובהרבה מחויבי המציאות. אך זאת לדעת החטב אינו יכול לוותר על שנתיים. לא יהיה קיים בלי זה [---]. ארגון הורים כאן כמעט שאינו הוגן. קשה אל נכון לטפל בעניין עמיתך שרעייתו בהחלט זכאית לסידור מיוחד, אבל לא כן מ״מ. אמבטיה זו לא תזיק לו ולא לדרך ההטפה שלו״. [24] ז״ש השיב ב-8/10/1946: ״חיים ג׳ יוצא ביום ה׳ בבוקר לגושן וימשיך משם אל מע״ל״. [25] ז״ש כתב ב-4/10/1946: ״בעיה חדשה. מנגנים ינגנו כאן ביום ב׳ [7/10]. מה יהיה אם אלון [הנציב העליון קנינגהם] יבוא? עושים מאמצים שלא יבוא, אבל אם יבוא ישנן שתי הצעות: א. כשייכנס יקומו רבים ככל האפשר, ואולי כולם, ויצאו. ב. אחרי שייכנס יקום אחד ויקרא: התירו [את העצורים] וכו׳. ברור שאז ימחאו כף וזה הכל. פזית בדעה של א. החתום מטה וסהרון [יחזקאל סהר] ב-ב. אולי אפשרית גם דרך אחרת או שלא ייעשה כלום. ההחלטה דרושה בשדר יום א׳ [6/10]״. מדובר בקונצרט פתיחת העונה של התזמורת הפילהרמונית הא״י בי-ם ב-7/10/1946. הנציב העליון לא בא והקונצרט נפתח ב״התקווה״ (ר׳ ״הצופה״ 11/10/1946). [26] ״התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית פתחה אמש [בת״א] את העונה החדשה של הקונצרטים בניצוחו של ב׳ מולינארי. [---] עבר בהצלחה רבה. הקונצרט נפתח ב׳התקווה׳ רבת רושם״ (״דבר״ 7/10/1946). [27] מדובר בנספח ״Intelligence״ של השבועון הבריטי ״אקונומיסט״.