[1] ב-2/10/1946 כתב ז״ש:

״מסופק אם שדרכם מיום א׳ בבוקר [מס׳ 217] היה משנה ההחלטה. על כל פנים פזית שמח מאוד שלא יצא. נראה שלא רק הוא שמח״.

[2] ב-30/2/1946 כתב ז״ש כי בישיבת הנה״ס בי-ם הציע דובקין שרק שני חברי ההנהלה יסעו ללונדון.

[3] במכתבו הנ״ל כתב ז״ש:

״לן עומד לקום [לפעול] בימים הקרובים. [נגד] עוברי אורח מאנשי נבחן, גדולים וקטנים בלי הבחנה, בכל מקום שיפגשום. תשובה על השקמון האחרון [גירוש מעפילי הספינה ״פלמ״ח״]״.

לאחר גירוש זה הודיע לח״י:

״מעתה והלאה תהי תגובה על מעשה גירוש. תגובה ראויה לשמה. תגובה שתכריח את השלטון לעשות את החשבון: הכדאי לו״ (ר׳ ״לא נבליג עוד על גירוש מעפילים!״ ב״המעש״, גיליון כ׳ תשרי תש״ז, לוחמי חירות ישראל, כתבים ב׳ עמ׳ 242-241).

בסיכום התייעצות של אביגור, ג״מ וז״ש, כתב ז״ש שנשלח ״מכתב בעילום שם״, כנראה לבריטים, על תוכנית לח״י. ז״ש השיב ב-2/10/1946:

״הצעת צפוני על שיחת ניצן עם לן, נדמה כי לא ניתנת להתגשם. א׳. אין פגישות. ב׳. כמעט ואין מקבלים התראות. ניצן - והוא אינו יחידי - מתנגד לכל אזהרה לשלט פרט למקרים מיוחדים כגון תוכנית כלפי אלון, אילו הייתה כזאת. בימים הקרובים תהיה שיחה יותר רחבה לבירור קווים למניעה או לסיכול [פעולות ״הפורשים״]״.

[4] בסוף פברואר 1946 תקפה יחידת פלמ״ח את משטרת כנען, שם נכלאו מספר פלמ״חאים. עקבות התוקפים הוליכו אל מצודת ביריה שליד צפת. בחיפושים שהבריטים ערכו שם ובסביבה נתגלו נשק ואמצעי לחימה. ב-28/2/1946 פרצו לביריה חיילים בריטים, עצרו את המתיישבים ותפסו את המקום. ב-14/3/1946, י״א באדר ב׳ (יום תל-חי), עלו כ-3,000 איש לביריה והקימוה שנית בקרבת הנקודה הכבושה. הבריטים עצרו חלק מהם והרסו את המבנים החדשים. המוני יהודים עלו לביריה בשלישית והפעם נשאר היישוב על כנו.

[5] ז״ש השיב ב-3/10/1946:

״הניצוח על הנקָדים בידי ועד שלושה. אחד בן המייער [רענן וייץ], אחד מהנדס [אלכסנדר בסין] והשלישי הגידם [יוסף רוכל-אבידר, מבכירי ה״הגנה״].

[6] ר׳ מס׳ 215 סעיף 4. ז״ש כתב ב-2/10/1946:

״נכון שעניין ה״ב פקע. הגיס ממשיך לברר [---] אודיע תוצאות״.

[7] ז״ש כתב ב-30/9/1946:

״בל סיפר לפזית על חוט [בטלפון] את משלוח האיגרת. לכן נדרש לשלוח שנייה דרך הביוב. תגיע״.

ככל הנראה הכוונה לאיגרת גולדמן אל הול 20/9/1946 ובה הצעת הסוה״י לרשימת נציגים יהודים לוש״ע (תעודות א', עמ׳ 609-607). בהעתק מברק ג״מ אל ב״ג 1/10/1946 (אנגלית) נאמר:

״שלח מיידית בדואר אוויר העתק האיגרת להול 20/9/1946״.

בהדפסה העברית נפלה טעות ובמקום ״אוויר״ נדפס ״ביוב״.

[8] ר׳ מס׳ 215 הע׳ 14.

[9] מ״ש מגיב על הידיעה שקיבל בבוקר כי ראובן שילוח, ששהה זמן-מה בלונדון, ״הלך ללוט״.

[10] במכתבו אל צ״ש 30/9/1946 כתב מ״ש בין היתר:

בעצם אנו על סף נקודת משבר. או יצא משהו מהניסיון המחודש [להשתתף בוש״ע], הנעשה בימים האלה ממש, או לא יצא. אם יצא משהו - הרי מכאן כמעט ישר ללוד ומשם חוצה (התסעי איתי? מאוד חשקתי!), אם לא יצא, הרי עלינו לדעת מראש כי האפשרות הקרובה הראשונה היא לרגל הקונגרס, ז״א עוד חודשיים. אני סבור, שאם הקונגרס ידרוש שחרורנו למען נוכל להשתתף בו, יהיה בזה פיתחון לממשלה: היא תשחרר אז ע״מ שניסע לחו״ל ואז תעמוד השאלה אם לתת לנו לחזור מחו״ל או לא, והשיקול יהיה כי לא לתת לנו לחזור מחו״ל יותר קל מלהחזיקנו במעצר, ולעומת זה, להרשות לנו כעבור זמן לחזור שוב יותר קל מלשחררנו ממעצר, ובאופן כזה, בהדרגה, יחוסל העניין. ובכן, ייתכן שעוד השבוע, ועכ״פ עד סוכות, נדע מה העלה השלב הזה ואם יעלה חרס, הרי סבלנות לחודשיים, ושוב נראה, ואחרי זה אולי שוב סבלנות (שרת/מאסר, עמ׳ 316-315).

[11] ז״ש השיב ב-2/10/1946: ״נדמה כי פנחס יצא לדרך״. מדובר בשובו של פנחס ליאו כהן משליחותו בארה״ב.

[12] ז״ש כתב ב-1/10/1946 שיחזקאל סהר ״החל להיפגש עם בני השלט ומתקבל ברצון״.

[13] ז״ש השיב ב-2/10/1946:

״עינבל ממשיך לעת עתה אבל חוששני כי באם נרצה בשינוי יסודי נצטרך להחליף מקומו״.

[14] ז״ש השיב ב-2/10/1946: ״גזר [רוברט ג׳רדין] בדרך״ (ר׳ מס׳ 208 סעיף 6).

[15] ב-2/10/1946 ז״ש כתב:

״במושב יום א׳ לא הוחלט התרה ותו לא. לא היה רוב. אכן אם לצרף דעת אילון [החברים בלטרון] יש רוב״.

[16] תגובת מ״ש לדברי ז״ש במכתבו מ-30/9/1946:

״לפידות מסופק, אחרי קריאת השדר [מס׳ 217] אם אפשר יהיה להגביל השיחה הראשונה [בשיחות הלא-רשמיות שיהיו בלונדון]. חושב שידברו בשניים, מדן והתרה. לקח איתו השדר בשביל אבירן וסגל בל״.