217. אל: זאב שרף, ירושלים - 29/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  217. אל: זאב שרף, ירושלים - 29/9/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

217

אל: זאב שרף,[1] ירושלים

29/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

המסקנות משותפות [לחברים העצורים], פרט לסעיף אחד; ההנמקה בעיקר של הח״מ.

 

המסקנות:

1. יש להיענות להזמנה,[2] ע״מ שבפגישה הראשונה יוצג עניין ההתרה וחופש המינוי; אם לא יושג - אין להמשיך. זאת הוראה מוחלטת להולכים.[3]

2. הפרסום מצדנו על היענותנו להזמנה צריך להיות בנוסח ״ע״מ לדון בשאלות פרלימינריות״.

3. צריכים לנסוע פזית, לפידות והמותר.

4. הפרסום לנסיעתם ״להתייעצות עם החברים אצל בל על השאלות הנוגעות למו״מ לאחר פניית השלט״.

5. צפוני ואילן מתנים שבפגש הראשון ישתתפו מצדנו לא יותר מ-4, בהם פזית ולפידות. ואם 3 - בהם פזית. הח״מ ויחיאל מסכימים בהחלט כי שני הנ״ל הכרחיים אך אינם קובעים מספר כולל. כוונת ההגבלה של שני הראשונים - למנוע רושם שכבר החל המו״מ, העלול להיווצר אם המשלחת תהא גדולה.


ההנמקה:

א) התשובה בשלב זה מוכרחה להיות חיובית: הזמנתם - הרינו. אם נענה מראש שלילית יצדקו הם ואנו נורשע. לעומת זה, לאחר שנבוא ונעמוד על זכותנו - אם הם יענו שלילית, העומס עליהם.

ב) בלי ההתרה וחופש המינוי אין להמשיך, מתוך כל הנימוקים שנדושו. ואין כל נפקא מינא עכשיו בין מו״מ מוקדם ומו״מ ממש. למעשה יהא פירושו מו״מ ללא כל תנאי.

ג) אם להיאחז ברמזים, הרי ייתכן שהם מוכנים להתרה (בצורה זו או אחרת) אלא אינם רוצים שתבוא בצעד ראשון לפני כניסתנו, שלדעתם יתפרש ככניעה, ומבקשים פתחון פה לעצמם. ניתן להם. אך אם יתברר שכוונתם לא להתיר, ממילא לא ייתכן מו״מ ואז נדע המצב.

ד) נסיעת השלושה הכרחית לשם מאמץ מכסימלי לשכנע האלוף [ח״ו] שרק כך יש לנהוג ואין לפרוש,[4] ועם זה לשמור על אבירן במסגרת.[5]

ה) העמידה על התנאי גזורה גם ע״י החלטת [הוהפ״צ] המצומצם. מי שיטען למצומצם כי החלטתו לא חלה על ״מו״מ מוקדם״ יואשם באונאה.

ו) אם הם יטענו בהסתמכות על הצעתנו בדבר מו״מ מוקדם - יש לענות לפי פזית, שהכוונה הייתה לבירור לפני פתיחת הוועד [וש״ע] ועכשיו שָאנֵי.[6]

 

בעל הברכה מציע לטעון: אנו הולכים אתכם ל-final cup [משחק גמר הגביע בכדורגל האנגלי]. האתם תקבעו את ה-team שלנו? כל צד קובע את ה-team שלו. חטפתם שחקנים אחדים שלנו ואתם עוד רוצים שנשחק איתכם!

 

הערות:


[1] לא צוין נמען אך ברור שנשלח לז״ש.

[2] ב-26/9/1946 (ראש השנה) בא שר המושבות הול במפתיע לבית ח״ו בלונדון והזמין את חברי הנה״ס שבלונדון להיפגש עמו לשיחה לא-רשמית. הוא השמיע אזהרה כי וש״ע בין הבריטים והערבים בלבד עשויה להסתיים בתוך ימים אחדים וספק אם יהיה אפשר לחדשה. הוא רמז כי בריטניה עשויה לוותר על המנדט ואמר כי תמ״ג אינה מוציאה חלוקה מכלל חשבון. אשר לשחרור המנהיגים העצורים, אמר כי ניתן לדון בכך ולהגיע לכלל הסכמה, הציע ניהול שיחות לא-רשמיות והזמין את חברי הנה״ס ללונדון להיוועד עמו ב-30/9/1946 (פרוטוקול ישיבת הנה״ס בלונדון, 26/9/1946 [אך צ״ל: 29/9/1946], תעודות א', עמ' 630-627).

[3] ליוצאים לשיחות בלונדון מטעם הנה״ס בירושלים.

[4] בפגישה עם הול בבית ח״ו בלונדון ב-26/9/1946 אמר ח״ו, כי בשל עיקשותם של הבריטים יש בדעתו להגיש להנה״ס מכתב התפטרות, אך הוא מעכב את מסירתו בהמתינו לשוב לוקר מא״י.

[5] כלומר, שב״ג לא יתפטר אף שחזר והדגיש כי ״אין יסוד לשמועה על הסכמתי להשתתף בוועידה [וש״ע]״ (ר' מברקו אל ג״מ 27/9/1946, אביזוהר/לקראת, עמ' 182-181), וכי יסרב לתת יד גם לשיחות לא-רשמיות.

[6] בשיחת ג״מ עם הנציב העליון ב-28/9/1946, כאשר אמר לה כי קיבל ידיעה מלונדון

״שעומדים להיכנס לשיחות בלתי רשמיות ורוצים שיבואו [נציגי הסוה״י] מא״י״,

השיבה לו כי

"ידונו על כך ביום א׳ בישיבת ההנהלה [בי-ם]" והוסיפה כי היא רואה קושי רב: ״אומנם נכון שאנחנו רצינו שיחות בלתי רשמיות, אבל זה היה לפני הוועידה. והנה - עתה מודיעים שעומדים לפני גמר [הוועידה - ר׳ הע׳ 2 לעיל] והמצב שונה״ (דוח על שיחת ג״מ עם הנציב העליון 29/9/1946, אצ״מ S 25/10016).

 

העתקת קישור