217
אל: זאב
שרף,[1] ירושלים
29/9/1946
(העתק במכונת
כתיבה)
המסקנות
משותפות [לחברים העצורים], פרט לסעיף אחד; ההנמקה בעיקר של הח״מ.
המסקנות:
1.
יש להיענות להזמנה,[2] ע״מ שבפגישה הראשונה יוצג עניין ההתרה וחופש המינוי;
אם לא יושג - אין להמשיך. זאת הוראה מוחלטת להולכים.[3]
2.
הפרסום מצדנו על היענותנו להזמנה צריך להיות בנוסח ״ע״מ לדון בשאלות פרלימינריות״.
3.
צריכים לנסוע פזית, לפידות והמותר.
4.
הפרסום לנסיעתם ״להתייעצות עם החברים אצל בל על השאלות הנוגעות למו״מ לאחר פניית
השלט״.
5.
צפוני ואילן מתנים שבפגש הראשון ישתתפו מצדנו לא יותר מ-4, בהם פזית
ולפידות. ואם 3 - בהם פזית. הח״מ ויחיאל מסכימים בהחלט כי שני הנ״ל הכרחיים אך
אינם קובעים מספר כולל. כוונת ההגבלה של שני הראשונים - למנוע רושם שכבר החל
המו״מ, העלול להיווצר אם המשלחת תהא גדולה.
ההנמקה:
א) התשובה בשלב זה מוכרחה להיות חיובית: הזמנתם - הרינו. אם נענה מראש
שלילית יצדקו הם ואנו נורשע. לעומת זה, לאחר שנבוא ונעמוד על זכותנו - אם הם יענו
שלילית, העומס עליהם.
ב) בלי ההתרה וחופש המינוי אין להמשיך, מתוך כל הנימוקים שנדושו. ואין
כל נפקא מינא עכשיו בין מו״מ מוקדם ומו״מ ממש. למעשה יהא פירושו מו״מ ללא כל תנאי.
ג) אם להיאחז ברמזים, הרי ייתכן שהם מוכנים להתרה (בצורה זו או אחרת)
אלא אינם רוצים שתבוא בצעד ראשון לפני כניסתנו, שלדעתם יתפרש ככניעה, ומבקשים
פתחון פה לעצמם. ניתן להם. אך אם יתברר שכוונתם לא להתיר, ממילא לא ייתכן מו״מ ואז
נדע המצב.
ד) נסיעת השלושה הכרחית לשם מאמץ מכסימלי לשכנע האלוף [ח״ו] שרק כך יש
לנהוג ואין לפרוש,[4] ועם זה
לשמור על אבירן במסגרת.[5]
ה) העמידה על התנאי גזורה גם ע״י החלטת [הוהפ״צ] המצומצם. מי שיטען
למצומצם כי החלטתו לא חלה על ״מו״מ מוקדם״ יואשם באונאה.
ו) אם הם יטענו בהסתמכות על הצעתנו בדבר מו״מ מוקדם - יש לענות לפי
פזית, שהכוונה הייתה לבירור לפני פתיחת הוועד [וש״ע] ועכשיו שָאנֵי.[6]
בעל הברכה
מציע לטעון: אנו הולכים אתכם ל-final cup [משחק גמר
הגביע בכדורגל האנגלי]. האתם תקבעו את ה-team שלנו? כל צד
קובע את ה-team שלו. חטפתם שחקנים אחדים שלנו ואתם עוד רוצים שנשחק איתכם!
[1] לא צוין נמען אך ברור שנשלח לז״ש.