210. אל: גולדה מאיר, ירושלים

210. אל: גולדה מאיר, ירושלים - 23/9/1946

מזהה	2988
שם הספר	ירחים בעמק איילון
שם הפרק	210. אל: גולדה מאיר, ירושלים - 23/9/1946
כותרת משנה	ערב
210 אל: גולדה מאיר, ירושלים 23/9/1946 *ערב* לפזית שלום, אם חָלַקתי הרי רק על הגישה היסודית לבעיית המו״מ; כתוֹלדה מזה, בשלב האחרון, על ההתנגדות להשתתפות בעגול גם אם יתמלא תנאי ההתרה.[1] אני מקבל ההסבר, כי ״עיכוב הקריאה״ הצילנו מכניסה ללא תנאי,[2] ז״א מאסון כפול: ויתור על עצמאות לקראת המו״מ וויתורים במו״מ עצמו, שהרכב המשתתפים היה ערובה להם. אך מראש לא יכולתי לדעת כי עד לידי כך הגענו - לךָ, המקבל השדָרים ישירות והשומע מפה לאוזן, נהירים הדברים יותר ויש יותר רגישות בקצות האצבעות. סבור הייתי, כי אם יוחלט, ברור כי א) מוכנים ללכת, אבל ב) אך ורק אם וכו׳ - כן יקום. המחלוקת לא הייתה בשאלה אם מותר ללכת בלי התרה וחופש מינוי - בזה אנו מאוחדים. המחלוקת הייתה - ואולי עוד הינָה? - אם חובה ללכת באם תנאי זה יקוים; יותר נכון, ועכ״פ יותר מציאותי, לומר: אם חובה היא להחליט ולהודיע, כי אנו מוכנים ללכת באם יקוים תנאי זה. תודתי לך על מכתבך.[3] אני מקווה כי כתוצאה מחילוף פתקים זה, בצירוף משהו שכתבתי לדתן עוד אמש,[4] יתלבנו הדברים. ואני מחזק את ידיך לקבוע עמדתך לפי הכרתך ותחושתך[5] - במידת האפשרות לאחר שמיעת דעות וכן, במידת האפשרות, מתוך התחשבות בהן. כל ברכותַי. שנה טובה - בכל הפשטות היהודית! אביחי ועתה לשאלה העומדת להכרעה בפני המצומצם: בעצם עמדותינו ידועות, אך מכיוון שכאילו נתחדש משהו, והוא ההצעה שנלך למשא-ומתן בלי התרה, מתוך תקווה או אמונה כי הכניסה למשא-ומתן היא שתביא לידי התרה[6] - ראינו לחזור ולקבוע מסמרות. ובכן, אנו בכל תוקף נגד כניסה למו״מ בלי התרה וחופש מינוי הנציגים כתנאי בל יעבור, קודם לכניסה.[7] וכן אנו כולנו בהחלט בעד כניסה למו״מ בשלב זה אם התנאי הנ״ל יקויים. (צפוני עובר מנמנעוּת לחיוב, כי התרשם מהודעת רציני בשיחה האחרונה על ויתור הוועד בשאלת הבסיס).[8] אשר לפרוצדורה הצעתנו היא כי תתקבל החלטה פנימית המחייבת כניסה למו״מ בתנאי של חופש המינוי ע״מ שיהא ברור כי זה כולל התרה; בעניין התנאי יש לדאוג ללשון ברורה וחותכת ואולי מוטב לאסור כניסה למו״מ בלי זה. כלפי חוץ יאמר, כי הוהפ״צ ייפה כוח ההנהלה להחליט בדבר כניסה ונתן לה הוראות על תנאי הכניסה. כוונתנו להימנע מחידוד עניין התנאי כלפי הערבים שיגרֶה אותם למפרע לפתוח מחדש שאלת המוצנף בפומבי רב.[9] לשאלתך בדבר סעיף ב' בנימוקי נחום [גולדמן]:[10] כל הנימוקים האלה נכוחים והיו לעיני כשקבעתי עמדתי מלכתחילה נגד פרישה מהמו״מ, אך לא גרסתי מעולם השתתפות בכל מחיר, אלא קבעתי שני תנאים בל יעבור: התרה וחופש המינוי. על אלה איני מוכן לוותר גם למען אותם הנימוקים, החשובים מאוד בעיני. אמונתו שהַכניסה למו״מ אך תחיש את ההתרה משונה בעיני, כשאנו נדרשים להיכנס למו״מ אזי יוזמת הצגת התנאים בידינו, אבל משנכנסנו למו״מ והם נדרשים להתיר - הרי יוזמת הצגת התנאים בידיהם. מניין לו שיתירו אז ללא תנאי? מניין לו איזה תנאי יציגו? מניין לו שנוכל לעמוד בתנאי? וכל זה מלבד הפסול המדיני והמוסרי שבכניסת נציגות-עם למו״מ עם שלטון זר בשעה שחלק מאותה נציגות שבוי בידי אותו שלטון; וכן מלבד הסכנה הממשית, שבין פתיחת המו״מ עד להתרה (בהנחה המפוקפקת שבוא תבוא ההתרה עוד בזמן המו״מ!) יכולים להיעשות ע״י הזקן [ח״ו] ונושאי כליו כיום ויתורים שיהיו בכייה לדורות. בכל הפרשה הזאת צריך בר-לבב לקחת איתו חזרה פטיש קטן: שלאג דאס דיר ארויס פון קאפ![11] על דבר אחד אני מחזיק טובה לנחום: ע״י נבואתו, שאי כניסתנו למו״מ עכשיו תרחיק את ההתרה הוא מסייע להסיר מעלינו, היושבים כאן, את החשד שכל הלהט שלנו בעמידה על התנאי הוא לשם החשת דרורנו ולא מתוך הערכתנו את העניין לגופו. אין אנו חייבים לקבל נבואת נחום כתורה מסיני, אבל בשום פנים אין לבטל אותה. יש אפוא פנים לכאן ולכאן, והיה אם בעמידתנו על התנאי יוחש הדרור - נשמח. אך אם יידחה - נעמוד בזה. שוב שלום. א. הערות: [1] מ״ש נדרש לתגובתו לעמדת ג״מ במרכז מפא״י 16/9/1946 ובפתיחת מושב הוהפ״צ המצומצם 17/9/1946 (ר׳ מס׳ 196, 199 סעיף 2). [2] במכתב ג״מ אל מ״ש 23/9/1946 נאמר: ״אני משוכנעת שעזרתי ע״י עמדתי במרכז להציל את המפלגה מביזיון, ואולי גם את עצם העניין [---] לו הייתה המפלגה מקבלת עמדה חיובית היו נמצאים כבר בתוך הוועידה מבלי העצורים״ (ר׳ מס 199 הע׳ 4; תעודות א׳, עמ׳ 618-617). [3] המכתב הנ״ל. [4] מס׳ 208 סעיף 1. [5] ז״ש כתב ב-23/9/1946 כי ״פזית אומר שייתכן וסבורים כי היות והוא יושב על כיסא זה הרי הכיסא מחייבו להמשיך קו הבעל הקבוע. אך הוא לא יוכל לעשות כן אלא חייב לפעול לפי מצפונו״. [6] במברק גולדמן אל הנה״ס בי-ם 21/9/1946 נאמר: ״[יש] סיבה להאמין שהעצורים ישוחררו קרוב מאוד לאחר שנצטרף לוועידה ויאופשר להם להשתתף במו״מ. סירובנו להשתתף עלול לדעתי לדחות את השחרור״ (תעודות א', עמ׳ 610; ר׳ גם מברק ח״ו אל שפרינצק, מס׳ 206 הע׳ 6). [7] ב׳׳ג הבריק לז׳׳ש 22/9/1946: ״הבנתי מלינטון שמרטין [ממשרד המושבות] אמר לחיים שייתכן שחרור אם נשתתף בוועידה [---] ייתכן שנוכל [להשתתף] על בסיס נוסחה חדשה, אם השחרור יקדם להשתתפות״ (אביזוהר/לקראת, עמ׳ 178). [8] בשיחת גולדמן-בווין ב-14/9/1946 הציע האחרון נוסחה שתאפשר השתתפות הנה״ס ונציגי ארגונים יהודים אחרים בוש״ע, שיוזמנו ״על מנת להשתתף בדיונים ולהציג את השקפותיהם ודעותיהם על הפתרון לשאלת א״י״ ללא ציון הבסיס לשיחות (תעודות א׳, עמ׳ 598-596; ר׳ מס׳ 189 סעיף 1; 205 הע׳ 2). [9] ר׳ מס׳ 204 הע׳ 3. [10] הכוונה להסתייגות גולדמן מסעיף 2 בתשובת הנה״ס ב-15/8/1946 להזמנה להשתתף בוש״ע, שקבע חד-משמעית כי ״להנה״ס חייבת להיות חירות מלאה לבחור את נציגיה לוועידה המתוכננת, בין אם נציגים מיועדים אלה חופשיים עתה ובין אם לאו״ (תעודות א', עמ׳ 531-530). [11] יידיש: הוצא זאת במכה מן הראש.