203. אל: גולדה מאיר, ירושלים - 21/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  203. אל: גולדה מאיר, ירושלים - 21/9/1946
כותרת משנה  מוצ״ש, העתק במכונת כתיבה

203

אל: גולדה מאיר, ירושלים

מוצ״ש 21/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

לפזית שלום,

 

מדבריך בפתיחת יום ה'[1] הוברר לי כי נאמת לפני שהגיע לידך מכתבי.[2] צר לי מאוד על כך, אך את הנעשה אין להשיב. אני מניח שבפתיחת יום ב' - לפני האורח[3] - תביאי את העובדות לגבי עמדותינו ותצייני כי זה היה המצב ערב כנס יום ה'.

דתן יראה לך את נוסח המברק שאני מבקש לשלוח לבן אביגדור.[4] נבצר ממני לפנות אליו בלשון של קריאות, בקשות ושידולים, אבל ראיתי הכרח למסור הודעה, קטגורית כשלו[5] - אולי תועיל.

מהמברק תראי כי לפי עניות דעתי הנני רואה את הנקודה שהגענו אליה - לאחר ההתעקשות ללא-היגיון והנסיגה ללא כבוד - כנקודת המוצא שהוצעה על יָדי בתחילתה של הפרשה. כוונתי לפסוק שהכנסתי באותו מברק בינות הסוגריים.

לפי עמדתי היסודית הזאת, שלא נשתנתה בכל השלבים שעברנו, אין נפקא מינא עכשיו אם יש או אין נסיגה מצד הממשלה בשאלת הבסיס - נקודה אשר חוששני כי לא נוכל להגיע בה לידי בהירות מוחלטת גם לאחר ההסברות שבע״פ.

וכן לפי אותה העמדה היסודית לא היה כל צורך לקבוע במסמך רשמי ולהכריז בעיתונות את החלוקה כתוכניתה המדינית של הסוכנות היהודית. אי קביעת הדבר במכתב לממשלה ואי הכרזה עליו בעיתונות לא היו צריכים למנוע בעד המאמץ החיובי שעשה נ״ג להשיג את תמיכת ושינגטון בהקמת מדינה ולו גם בחלק הגון של א״י אם לא בכולה. זה לחוד וזה לחוד.

בהצעתי הראשונה שהלכה ללוט, שבה קבעתי כתנאי-בל-יעבור רק את השחרור ואת חופש מינוי הנציגים, אמרתי: אנו הולכים למו״מ עם תוכניתנו המדינית (אפשר היה לפרש: במטרה להביא לידי הקמת מדינה יהודית) ולשם מלחמה על מלוא זכויותינו.[6]

התנאי על השחרור ועל חופש המינוי היה מופיע אז כדבר המובן מאליו ולא כאחד מהתנאים שהסוכנות מצאה לנחוץ להעמיד לפני המו״מ מתוך כל מיני שיקולים. היינו אומרים אז בכל הפשטות: אתם קוראים לנו למו״מ - אנו מוכנים ללכת; אבל איננו יכולים ללכת כשרגלנו האחת בסד; ואיננו יכולים ללכת אם לא בידנו לקבוע מי ומי ההולכים.

נוסח כזה של עמדתנו למו״מ אינני רואה איזה הפסד היה גורם לנו שלא נגרם. עכ״פ, אילו נתקבל ניסוח כזה מלכתחילה, היה נמנע מאיתנו ההפסד של נסיגה בלתי מכובדת. זה בחוץ. בפנים, יש להניח כי ניסוח כזה לא היה נתקל בהתנגדות ״התנועה״ [לאחה״ע] ואולי גם בהתנגדות השוה״צ.[7]

הראי נא מכתבי זה לז״ר ולליש, גם לח״ג ולבל.[8] איני מתנגד שתמסרי תמציתו למצומצם, אם את תראי בזה תועלת ואם הדבר ישתלב במהלך הבירור.[9]

תודה רבה לך שביקרת את אחות שאול.[10]

 

הערות:


[1] במושב הפתיחה של כינוס הוהפ״צ המצומצם ביום ה׳ 19/9/1946, סקרה ג״מ את סוגיית השתתפות הסוה״י בוש״ע (ר׳ ״הארץ״ 20/9/1946).

[2] מס׳ 196.

[3] מדובר בכינוס הוהפ״צ המצומצם שהמשכו נועד ליום ב׳, 23/9/1946 בהשתתפות לוקר, שבא מלונדון למטרה זאת. בשל איחורו נאם בכינוס רק למחרת.

[4] מס׳ 200.

[5] שם סעיף 3.

[6] ר׳ מס׳ 58, סעיף 6.

[7] לקראת דיוני הוהפ״צ המצומצם החליטו מרכז ״התנועה לאחה״ע״ ומרכז מפלגת השוה״צ להתנגד להשתתפות בוש״ע (״הארץ״ 20/9/1946).

[8] זלמן שזר, לוי אשכול, חיים גרינברג, ברל לוקר.

[9] במכתבה למ״ש 23/9/1946 השיבה ג״מ:

״אני אמסור כמובן את תוכן מכתבך האחרון גם לחברים וגם למצומצם״ (תעודות א', עמ' 618).

[10] ג״מ ביקרה אצל צ״ש ב-18/9/1946 (ר, שרת/מאסר, עמ' 283-282).

 

העתקת קישור